לא כל מה שאנחנו מריחים קיים במציאות. מתברר שרבים מאיתנו חווים ניחוחות שאינם נמצאים שם באמת

אנחנו רגילים לבטוח בחושינו שישקפו לנו את העולם הסובב אותנו. כשאנחנו רואים משהו מאיים מתקרב אלינו ננסה לברוח, אם נשמע משהו נופל נסתכל מסביבנו כדי לא להיפגע ואם הטעם של החלב חמוץ נחשוד שהוא מקולקל ונמנע מאכילתו.

אך מה אם אחד החושים שולח לנו מסר שגוי? תסמונות רבות מקושרות ללקויות ולהזיות בחושים השונים. מביניהן, אחת מהתופעות הפחות מוכרות היא ריח הרפאים,שנקרא גם ריח פנטום. מדובר בהפרעה חושית שבה האדם מרגיש בריח מסוים בלי גירוי חיצוני אמיתי. הוא עשוי למשל להריח עשן בלי כל מקור של אש בסביבה.

כדי להבין את ריח הרפאים, עלינו לדעת קודם איך אנחנו מריחים דברים שכן קיימים. אנחנו קולטים ריחות כשמולקולות של חומר שמרחפות באוויר נכנסותו דרך הנחיר אל תעלות האף, שם מחכים להן קולטנים מגוונים. אם המולקולה מתאימה לאחד הקולטנים, הוא ישגר אות עצבי למוח על הימצאותה שם. המוח בתורו יעבד את המידע המגיע מקולטנים רבים ושונים, המגיבים למולקולות שונות, ויאפשר לנו לזהות את הריח. נכון להיום איננו יודעים מהי הסיבה לתופעת ריח הרפאים, כך שהחשד נופל על כל אחד מהשלבים של חוש הריח: בעיה בקולטנים באף, בעיה בהעברת המסר אל המוח, או בעיה בעיבוד המידע על הריח במוח.

בחיפוש אחרי קצה חוט למקור הבעיה מנסים חוקרים לבחון את מאפייניהם של אנשים שחווים ריחות רפאים. עד לאחרונה התופעה הייתה מוכרת בעיקר אצל חולים, בין השאר אצל הסובלים מפגיעות ראש, חולי אפילפסיה (מחלת הנפילה), חולים עם בעיות נשימה או מחלות נפש כמו סכיזופרניה ודיכאון.

התופעה נפוצה משחשבנו

שני מחקרים שהתפרסמו לאחרונה בארצות הברית ובשבדיה השתמשו בסקרים רחבי היקף באוכלוסייה הכללית על מנת לפענח את שכיחות התופעה בקבוצות שונות. למרבה ההפתעה התברר שהתופעה נפוצה הרבה יותר מכפי שחשבו גם אצל אנשים בריאים ומגיעה עד כדי 6.5 אחוזים מהאנשים מעל גיל 40 בארצות הברית. עוד נמצא שברוב המקרים תחושת הרפאים היא של ריח רע: בדרך כלל ניחוח רקוב, כימי או שרוף. התחושה עצמה נמשכת דקות ספורות, אך נוטה לחזור שוב בתדירות של אחת לחודש בערך במשך כמה שנים.

המחקר האמריקאי פילח את האוכלוסייה ומצא שהתופעה שכיחה יותר אצל נשים ונחלשת אצלן עם הגיל. אצל גברים לא נמצאה ירידה דומה בשכיחות עם הגיל. בנוסף התברר שהתופעה נפוצה יותר אצל אנשים ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים. החוקרים שיערו שייתכן שאנשים אלו חשופים יותר לאוויר מזוהם ולחומרים מסוכנים שעלולים להשפיע על הקולטנים באף.

במחקר השבדי לא נמצא קשר בין בעיות אחרות בחוש הריח, כמו תתרנות חלקית, לבין תופעת ריח הרפאים. עם זאת נמצא קשר בין התופעה לגֵן בשם BDNF met, שקשור להעברת מידע בין תאי עצב במוח ולהישרדותם וקושר בעבר לפגיעה בחוש הריח.

אלו הם שני המחקרים הראשונים שניסו לבחון את תופעת ריח הרפאים אצל אנשים בריאים, אך נותרה עוד דרך ארוכה עד שנמצא את הסיבה לתופעה. הגדלת המודעות לנושא והשכיחות הגבוהה יחסית שזוהתה באוכלוסייה הבריאה יובילו בוודאי למחקרים נוספים בעתיד, שאולי ימצאו פתרון לתופעה או יצליחו להקל את התסמינים שלה. כמו כן, במחקרים על חושים אחרים ראינו שחקר לקויות עשוי ללמד אותנו איך עובד החוש גם אצל אדם בריא. כך, הבנת ריחות הרפאים תוכל אולי ללמד אותנו רבות על מסתרי חוש הריח.

 

2 תגובות

  • ניצה

    חיסונים?

    מדוע לדעתכם חיסנו, 5 חיסונים, בגיל הגן - כאשר הייתי ילדה והיום מחסנים 30+ חיסונים ומתחילים שעה אחרי הלידה? מאחר ואתם דוגלים בחיסונים האלה - אנא הסבירו לי 1. מדוע בעידן הנוחיות והנקיון צריך עשרות חיסונים נוספים? 2. מדוע מזריקים כשעדיין לא נבנתה מערכת החיסון? 3. מדוע אתם מתעלמים מרופאים וחוקרים שכותבים על הנזקים למערכת העצבים המוחית?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    מה הקשר לכתבה הזו, בעצם?

    בקשר לנושא עצמו: היום נותנים יותר חיסונים כי בעשרות השנים האחרונות פותחו עוד חיסונים. יחד הם מנעו מיליוני מקרי מוות, שלא לדבר על סבל רב ונזקים מתמשכים, כמו למשל סיבוכים של חצבת שגורמים לחירשות, לעיוורון ולפגיעה מוחית. נקיון עוזר מאוד במניעת מחלות, אבל הוא לא מתקרב ביעילותו לחיסון.
    תינוק נולד כאשר מערכת החיסון שלו כבר עובדת - אחרת הוא היה חולה מייד בשלל מחלות. חיסונים שניתנים מיד לאחר הלידה נבדקו במחקרים רבים שהראו שהם אכן מסוגלים ליצור זכרון חיסוני, כלומר לחסן ולהגן מפני המחלה, כבר בשלב המוקדם הזה. כך למשל במדינות רבות הצליחו להוריד באופן דרסטי את התחלואה בצהבת B, מחלה שברחבי העולם הורגת כמעט מיליון אנשים כל שנה.
    לגבי נזקים למערכת העצבים - אם יש לך מחקרים המראים זאת, נשמח אם תספקי לנו קישור. נעשו מאות ואלפי מחקרים שהראו את הבטיחות של החיסונים השונים.