הקלטה תמימה "משגעת" את הרשת – יש מי ששומעים בה את המילה "לורל" ואחרים שומעים "יאני". מה נכון? ומה מקור המחלוקת?
האדם המוקלט בסרטון המצורף אומר "לורל".
נכון, חלק מהאנשים שומעים "יאני" או "יאמי", אבל האדם שהקליט את המילה בלי שום ספק התכוון להגיד לורל. אותו אדם, זמר אופרה במקצועו, הקליט 36 אלף מילים עבור אתר Vocabulary.com בהן גם את אותה מילה מעוררת מחלוקת.
אף אחד לא שם לב שיש בעיה, עד שלפני כמה ימים תלמידת כיתה ט' מג'ורג'יה שבארצות הברית נכנסה לאתר, שמעה את קובץ הקול המצורף למילה laurel (דפנה) ולאוזניה הצליל נשמע כמו "יאני". היא השמיעה אותו לכמה חברים, גילתה שאין הסכמה לגבי המילה הנאמרת בו, והעלתה אותו לאינסטגרם. משם הוא התגלגל לרדיט ולטוויטר, והגיע למיליוני אנשים.
אז מה בעצם קורה כאן?
האתר The Verge התייעץ עם חוקרים מתחום השמיעה והתפיסה, והנה מסקנותיו: בקובץ הקול יש מידע רב, גלי קול גם בתדירות גבוהה וגם בתדירות נמוכה, שביחד יוצרים קול שניתן לפרש בשתי צורות שונות. אחד החוקרים השווה את הקול הזה לתמונה דו-משמעית, כמו "אגרטל רובין", על שם הפסיכולוג הדני שפיתח אותה לפני כמה שנים, אדגר רובין, שבה נראים שני אנשים בפרופיל וגם, כשמסתכלים עליה אחרת, אגרטל.
אגרטל או פרופילים של שני גברים? תלוי איך מסתכלים. "אגרטל רובין" | מקור: ויקיפדיה,John smithson 2007
במקרה הזה, אם נקשיב בעיקר לתדירויות הגבוהות יותר של קובץ האודיו נשמע את המילה "יאני", ואם נתמקד בתדירויות הנמוכות נשמע "לורל". בסרטון יש הדגמה נחמדה לכך.
מה קובע אילו תדירויות נשמע? חלק מהתשובה טמון בשאלה כיצד אנו משמיעים את הקובץ, כלומר ברמקולים של הטלפון או של המחשב. אבל זה לא כל הסיפור. יש אנשים שהמוח שלהם מתמקד בתדירויות גבוהות ואילו אחרים נוטים לשמוע את הנמוכות יותר, וכך אנו עשויים לא להסכים על המילה הנאמרת גם אם אנחנו מקשיבים לקול היוצא מאותו רמקול. חלק מהאנשים גם מסוגלים לעבור בין האפשרויות: הם שומעים פעם לורל ופעם יאני, כמו שאפשר לראות בתמונה פעם את האנשים ופעם את האגרטל.
גם הגיל משחק תפקיד כאן. היות שאנשים מבוגרים מאבדים עם השנים את היכולת לשמוע תדירויות גבוהות, הם נוטים יותר לשמוע את הקול כ"לורל". לעומתם צעירים, כמו אותה תלמידה בכיתה ט', שומעים היטב את התדירויות הגבוהות שיוצרות את המילה "יאני".
ולבסוף, ייתכן שאם לא היו אומרים לכם מראש שהאפשרויות הן "לורל" ו"יאני", הייתם שומעים משהו אחר לגמרי. המוח שלנו מצטיין במיוחד בשמיעה של מה שהוא מצפה לשמוע.
