מה גורם להפרעה ההורמונלית הנפוצה, מה התסמינים שלה ומהן דרכי הטיפול?

תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא ההפרעה ההורמונלית הנפוצה ביותר בקרב נשים. היא גורמת לאי סדירות במחזור החודשי ובביוץ, וכן לבעיות פריון, ומלווה בהפרעות מטבוליות, בבעיות עור ושיער ועוד. יש תרופות לטיפול בתסמונת, שעוזרות בוויסות המחזור ובטיפול בתסמינים האחרים. 

בשנת 1935 פרסמו אירווינג שטיין (Stein) ומייקל לוונטל (Leventhal) מאמר ב"כתב העת האמריקאי להיריון וגינקולוגיה", שכותרתו (בתרגום לעברית): "חוסר במחזור ושחלות פוליציסטיות". שטיין היה רופא גִינֵקולוג ידוע, שהתמחה באבחון בשיטה – החדשה יחסית באותן שנים – של צילומי רנטגן של רקמות רכות באמצעות הזרקה של גז או חומר ניגוד. לוונטל היה תלמידו. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, החל שטיין לבחון נשים שסבלו מבעיות במחזור והתלוננו על קושי להרות, שׂיעור-יתר וכאבים באגן. באמצעות צילומי הרנטגן, הבחין שטיין שלנשים האלו יש שחלות מוגדלות – לעיתים אף גדולות מהרחם, ובתוכן ציסטות מרובות. הטיפול ששטיין ולוונטל הציעו לנשים היה כריתה חלקית של השחלות.

במאמר, שטיין ולוונטל מתארים שבעה מקרים של נשים – כולן סבלו מקושי להרות, מהיעדר מחזור חודשי או ממחזור בלתי סדיר, וקצתן גם משׂיעור-יתר, השמנת-יתר, פצעי אקנה או כאבים באגן. כולן עברו את הטיפול שהוצע, של כריתה חלקית של השחלות. המאמר מדווח כי שלוש מהנשים הרו או ילדו לאחר הטיפול. לפי דיווח מאוחר יותר, חמש מבין שבע הנשים הרו (מבין השתיים האחרות, עם אחת אבד הקשר והאחרת נפרדה מבן זוגה), ותסמונת השחלות הפוליציסטיות לא חזרה גם 9 שנים לאחר הטיפול.

מאמרם של שטיין ולוונטל נחשב פורץ דרך, לא משום ששחלות פוליציסטיות לא היו ידועות בזמנו – התופעה ידועה לפחות מאז המאה ה-17 – אלא בשל מציאת הקשר בין השחלות הפוליציסטיות למחזור בלתי סדיר ובעיות בפוריות. בשנות ה-50 נקראה התסמונת בשם "סינדרום שטיין-לוונטל", אך בהמשך דעך השימוש בשם זה, והשם המקובל כיום הוא תסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic Ovaries Syndrome, PCOS).

מאמץ פורץ דרך. שטיין (משמאל) ולוונטל | מקור: כתב העת האמריקאי להיריון וגינקולוגיה
מאמץ פורץ דרך. שטיין (משמאל) ולוונטל | מקור: כתב העת האמריקאי להיריון וגינקולוגיה

תסמינים אופייניים

תסמונת השחלות הפוליציסטיות מתבטאת בתסמינים שונים אצל נשים שונות; לעיתים התסמינים משתנים עם הזמן, גם אצל אותה אישה עצמה. התסמונת נקראת כך בשל ריבוי זקיקים (ביציות בלתי מופרות) בשחלות, שכיום אפשר לראות אותן בעזרת בדיקת אולטרסאונד. בבדיקה רואים גם הגדלה של השחלות. אולם חשוב לציין שיש גם הפרעות אחרות הגורמות לשחלות פוליציסטיות (כגון תסמונת קושינג, שנתאר בהמשך). חשוב לשלול גם הפרעות הורמונליות אחרות (כגון בעיות בתפקוד בלוטת התריס, יותרת הכליה או יותרת המוח) שעלולות לגרום לאי-סדירות של המחזור, להשמנה ולתסמינים אחרים האופייניים גם לתסמונת זו.

התסמינים כוללים ביוץ ומחזור בלתי סדירים, שמופיעים רק מספר מועט של פעמים בשנה או אינם מופיעים כלל; קושי בכניסה להיריון; משקל עודף (אצל לפחות מחצית מהנשים); עלייה ברמת ההורמונים הזכריים (אנדרוגנים) בדם; הופעה של אקנה, שׂיעור-יתר או נשירת שיער בקרחות, כמו אצל גברים; ואי-סבילות לסוכר עד כדי סוכרת (בייחוד אצל נשים בעלות משקל עודף).

התסמונת נוצרת בעקבות חוסר איזון הורמונלי שגורם לביציות שלא להתפתח כראוי, להצטבר בשחלות ולא לנדוד לרחם בזמן הביוץ. נוסף על כך, דופן רירית הרחם מתעבה יותר מדי; בזמן המחזור החודשי, דופן הרחם המעובה נושרת ויוצאת עם דימום הווסת – ודופן רירית מעובה מדי היא גורם סיכון לסרטן רירית הרחם. בעיות אחרות שמופיעות אצל הלוקות בתסמונת הן סוכרת, לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות, בעיות שינה, חרדה ודיכאון.

האבחון נעשה, כאמור, על ידי בדיקת אולטרסאונד של השחלות, וכן בעזרת בדיקות של רמות ההורמונים הזכריים והנקביים בדם ובדיקות דם לאבחון סוכרת.

תסמונת קושינג נובעת מרמות גבוהות של ההורמון קורטיזול, שמקורן בפעילות-יתר של בלוטת יותרת הכליה או יותרת המוח (שמייצרת הורמון שמפעיל את יותרת הכליה). פעילות-יתר שכזו יכולה לקרות בעקבות גידולים שמייצרים הורמונים הגורמים להפרשת קורטיזול, או מנטילת תרופות שמכילות קורטיקו-סטרואידים במינון גבוה לאורך זמן. כמה מהתסמינים של תסמונת קושינג אצל נשים דומים לאלו של תסמונת השחלות הפוליציסטיות (בעיות במחזור, עלייה ברמות ההורמונים הזכריים בדם, שיעור-יתר ואקנה). מחקרים הראו שמקצת הנשים שאובחנו בתסמונת קושינג סובלות משחלות פוליציסטיות, ולמקצת הנשים שאובחנו בתסמונת השחלות הפוליציסטיות יש רקע של תסמונת קושינג. על כן חשוב לאבחן נכון את המחלה, שכן הטיפול יהיה שונה.

במיקרוסקופ אלקטרונים | מקור: PROFESSORS P.M. MOTTA & S. MAKABE / SCIENCE PHOTO LIBRARY
שחלות פוליציסטיות, צילום (צבוע) במיקרוסקופ אלקטרונים | מקור: PROFESSORS P.M. MOTTA & S. MAKABE / SCIENCE PHOTO LIBRARY

כיצד מטפלים?

הטיפולים העיקריים לנשים הלוקות בתסמונת השחלות הפוליציסטיות הם שינוי תזונתי, שנועד להביא לירידה במשקל, וטיפול הורמונלי, שמחזיר את השחלות והרחם לפעילות תקינה (לדוגמה, גלולות למניעת היריון לנשים שאינן מנסות ללדת וטיפול תרופתי אחר לנשים שמנסות להרות). ישנם גם טיפולים תרופתיים לאקנה, לשיעור-יתר וכמובן לסוכרת.

גלולות הורמונים למניעת היריון | צילום: Orawan Pattarawimonchai, Shutterstock
טיפול הורמונלי עשוי להחזיר את השחלות לפעילות תקינה. גלולות הורמונים למניעת היריון | צילום: Orawan Pattarawimonchai, Shutterstock

הגורמים לתסמונת

תסמונת השחלות הפוליציסטיות אצל נערות יכולה להתחיל עם ההתבגרות המינית. בתחילת ההתבגרות המינית מופרשים צמד ההורמונים LH ו-FSH מבלוטת יותרת המוח. LH מפעיל תאים בשחלה שמייצרים אנדרוגן (הורמון מין זכרי), ותאים אחרים בשחלה, המופעלים על ידי FSH, הופכים את האנדרוגן לאסטרוגן (הורמון מין נקבי). בינתיים, בלוטת יותרת הכליה מפרישה גם היא אנדרוגנים, שגורמים להופעת שיער הערווה ובית השחי וכן לאקנה. לא ברור בדיוק למה, אבל רמות גבוהות מדי של אנדרוגן מונעות הפעלה של מערכת משוב שלילי במוח: בלוטת יותרת המוח מפרישה עודף LH לעומת FSH – שגורם לתאי השחלה לייצר עוד אנדרוגן, אך לא להפוך אותו לאסטרוגן במהירות מספקת. גם עודף אינסולין עלול לגרום להפעלת התאים בשחלה שמפרישים אנדרוגן. נראה שמנגנונים דומים (כלומר עודף באנדרוגנים ו/או באינסולין) גורמים לתסמונת גם אצל נשים בוגרות, אך עדיין לא ברור מה גורם לכך בגיל מאוחר. לתסמונת אין גורמי סיכון סביבתיים ברורים, למעט, אולי, השמנה שעשויה להוביל לתנגודת לאינסולין (כלומר, להיעדר תגובה לאינסולין) ולעלייה בייצורו, וכן לבעיות מטבוליות אחרות שיכולות להשפיע על רמות ההורמונים השונים בגוף.

שחלות פוליצסטיות (בירוק) בסריקת MRI | מקור: GUSTOIMAGES / SCIENCE PHOTO LIBRARY
מחלה עם מנגנון מורכב. שחלות פוליצסטיות (בירוק) בסריקת MRI | מקור: GUSTOIMAGES / SCIENCE PHOTO LIBRARY

לתסמונת יש כנראה בסיס גנטי, אך לא מדובר בגן יחיד. המחלה, על תסמיניה השונים, היא מורכבת, וכך גם הבסיס הגנטי שלה. מחקרים מוקדמים בשנות ה-60 מצאו שהמחלה עשויה לעבור בתורשה בסבירות של כ-60-55 אחוזים. אולם עד כה לא נמצאו גן יחיד או מוטציה מסוימת שנקשרו באופן בלעדי למחלה, אפילו לא באותה משפחה, כפי שנמצא לעיתים קרובות במחלות גנטיות. יחד עם זאת, גנים שקשורים לייצור האנדרוגנים LH ו-FSG  (לדוגמה הגן DENND1A או הגן SRD5A1), גנים שקשורים לתגובה להורמונים אלו (לדוגמה הקולטן ל-FSH), גנים שקשורים לבעיות בפוריות (לדוגמה AMH) וכן גנים שקשורים לייצור אינסולין ולבקרה על ייצורו (לדוגמה IRS1), כל אלה עשויים להיות קשורים לתסמונת. כמו כן נמצא קשר בין אחת הגרסאות של "גן ההשמנה" (FTO) לבין התסמונת, וכן נמצאו גנים נוספים שעשויים להיות קשורים אליה, מקצתם גנים למולקולות RNA שאינן מייצרות חלבונים ואופן פעולתן כלל אינו ידוע. בשנים האחרונות נחקר גם הקשר בין התסמונת לבין מחלות מטבוליות שמקורן בבעיות במיטוכונדריה – האברון שמשמש להפקת אנרגיה בתאים – וכן בין התסמונת לבין חיידקי המעיים.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא אם כן מחלה מורכבת, הן מבחינת התסמינים שלה והן מבחינת הגורמים לה. סביר להניח שהיא נובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים, אך נדרש עוד מחקר רב כדי להבין מהם בדיוק הגורמים לה. התסמונת עלולה להוביל לפגיעה בפוריות ולבעיות קוסמטיות שאינן מסכנות חיים (שיעור-יתר, התקרחות ואקנה), ובמקרים מסוימים גם לסיבוכים כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, וסרטן רירית הרחם. לפיכך, מומלץ לאישה שחושדת שהיא לוקה בתסמונת לפנות לרופאת המשפחה או לרופא הנשים לאבחון ולטיפול מתאימים.

שימו לב: הכתבה מספקת מידע מדעי כללי בלבד ואין לראות בתוכנה תחליף לייעוץ רפואי אישי אצל אנשי מקצוע
 

5 תגובות

  • אליה

    איזה תרופות יש לשיעור יתר

    איזה תרופות יש לשיעור יתר והתקרחות?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןמאיה קאהן

    מכון דוידסון לחינוך מדעי

    אנחנו לא נותנים המלצות רפאויות, ממליצים לפנות לרופא המשפחה. 

  • אנונימי

    אבל מה קורה לאחר גיל המעבר?

    האם הסמפטומים משתנים?

  • גל חיימוביץ

    מסתבר שלא ממש

    לקראת גיל המעבר יתכן שיהיה מחזור יותר מסודר, אך שאר הסימפטומים לא נעלמים אלא כשני עשורים לאחר גיל המעבר. בנוסף בממוצע נשים עם התסמונת יאחרו בשנתיים בכניסה לגיל המעבר.

  • רעות

    כתוב מעולה, נושא סופר חשוב

    נושא חשוב! תודה על המידע שמובא בצורה נהירה!