מדעי השירותים: מה הכי היגייני?

רבים מאתנו מבלים שעות רבות מחוץ לביתנו הפרטי, ולכן חייבים להשתמש בשירותים ציבוריים. באופן טבעי אנו חוששים להידבק שם בחיידקים, בקורונה ובנגיפים נוספים, או בזיהומים אחרים. רבים אף נוהגים לרפד את מושב האסלה בשכבת נייר טואלט, על מנת להגן על עצמם.

אלא שמושב האסלה אינו האזור המזוהם היחיד בשירותים, ואפילו אינו האזור המזוהם ביותר. כבר בשנת 1975 הראה האפידמיולוג צ'רלס ג'רבה (Gerba) כי כשאנחנו מורידים את המים באסלה מתפזרים מסביב הרבה מאוד חלקיקים שכוללים חיידקים. שטח הפיזור רחב מספיק כדי שהחלקיקים יגיעו לנייר טואלט ואף למברשת השיניים ולמגבות במקלחת הביתית. מאז פורסמו עוד מחקרים רבים בנושא. סקירת ספרות מחקרית שנערכה לפני כמה שנים אישרה שאכן יש פיזור נרחב של חיידקים, אך אין הוכחה חד-משמעית שהם מסוכנים או מידבקים בפועל.

על פניו, החשש מהדבקה נראה מוצדק. מחקר מארצות הברית שבדק וסיווג את אוכלוסיית החיידקים על מושבי אסלה הראה כי יש בהם חיידקי מעיים וחיידקי עור, ואף הדגים שבשירותי נשים ושירותי גברים מתפתחות אוכלוסיות חיידקים שונות.

אולם המחקר בדק רק נקודת זמן בודדת, ולא בחן איך משתנות אוכלוסיות החיידקים לאורך זמן ואם באמת נשקפת מהן סכנה. במחקר המשך בחרה קבוצה של מיקרוביולוגים להתייחס לחדרי השירותים כ"נישה אקולוגית", וללמוד את הדינמיקה והשינויים באוכלוסיות החיידקים לאורך זמן.

סרטון של AsapSCIENCE על ההתנהגות ההיגיינית בשירותים ציבוריים:

הרבה חיידקים, סיכון נמוך

בנקודת הזמן הראשונה, ממש לאחר הורדת המים, הם מצאו חיידקי מעיים רבים, חיידקי סטפילוקוקוס ואפילו חיידקי MRSA שעמידים כמעט לכל סוגי האנטיביוטיקה. בנוסף מצאו נגיפי הרפס ונגיפי פפילומה (HPV). לכאורה התוצאות הללו מפחידות מאוד, אולם כשמשווים אותן למחקר קודם שבדק את הרכב החיידקים והנגיפים בסביבות מגורים, מגלים שגם שם נמצא הרכב דומה מאוד. כלומר, מבחינת הרכב החיידקים, שירותים ציבוריים אינם שונים מחדר האמבטיה הביתי.

בנוסף, דגימות שנלקחו בנקודות זמן מאוחרות יותר הראו כי מחוללי המחלות הללו נעלמים מהר מאוד, שכן הם אינם מותאמים לחיים בקור, על משטח יבש מחוץ לגוף. במקומם משגשגים בחדרי השירותים חיידקים "קשוחים" יותר, שמגיעים מהעור ומהסביבה החיצונית, ואינם גורמים למחלות. המדידות הראו כי כמעט כל הגורמים המסוכנים מתים כמעט מיידית עם הגעתם למשטח.

ג'ק גילברט (Gilbert), ממובילי המחקר, סיפר כי מהתוצאות נראה שכל חדרי השירותים שנדגמו - שירותי נשים ושירותי גברים בתדירויות שימוש מגוונות - מגיעים מהר מאוד לשיווי משקל דומה מבחינת הרכב החיידקים. מכאן נראה שכולנו משחררים כנראה את אותם סוגי חיידקים לא מזיקים, שמסוגלים לשרוד לאורך זמן בסביבת חדרי השירותים. הסבירות להידבק בגורם מסוכן באמת נמוכה מאוד, שכן הם פשוט אינם מסוגלים לשרוד בסביבה הזאת.

ואם מפרישים גורם מסוכן? מאחר שאפשר למצוא חומר גנטי של נגיף הקורונה בצואה של מודבקים, עלה החשש שאולי הוא דווקא כן יכול להתפשט בתאי שירותים. אולם, אין עדויות להידבקות ב-SARS-CoV-2 מצואה בשירותים ציבוריים, כך שגם אם הדבר אפשרי הוא נדיר ביותר.

בכל מקרה, אם יש מזהמים או אין מזהמים, כלל המחקרים בתחום מסכימים שמומלץ לנקוט את מרב המאמצים להקטנת הזיהום. אז אמנם אין צורך לפחד משירותים ציבוריים, אבל כסו את מתקן נייר הטואלט, סִגרו את מכסה האסלה לפני שאתם מורידים את המים, והכי חשוב – שִטפו היטב את הידיים אחרי שסיימתם. ומה עם ריפוד מושב האסלה בנייר טואלט או בכיסוי נייר יעודי? אין ראיות לכך שזה יגן עליכם מזיהום, אך הריפוד יכול לשפר את הרגשתם ולהפחית מתחושת הגועל, אם היא קיימת.