לעבור את הקיר

לאחר מלחמת ששת הימים, הגיע לארץ פיזיקאי גרמני בשם מנפרד הלד (Held), כחלק ממשלחת של חוקרים שבאה לתחקר את תוצאות המלחמה. כשהלד בחן את הטנקים שספגו פגיעה מטילי נ"ט - טילים נגד טנקים - הוא שם לב לתופעה מעניינת. בטנקים שספגו פגיעה דווקא במקום שבו מאוחסנים הפגזים והתחמושת, כושר החדירה של הטילים נפגע. מנפרד הלד חזר למעבדה שלו בגרמניה וחשב על התצפית המסקרנת. הוא הבין שהפגיעה בתחמושת שבתוך הטנק, גרמה לפיצוץ שהדף את הטיל החוצה והקטין את נזקי החדירה. שלוש שנים לאחר מכן, כבר הגיש הלד את הפטנט הראשון שלו - מיגון ריאקטיבי לטנקים.

כיצד עובד טיל חודר שריון

לפני שנסביר מהו המיגון הריאקטיבי, נתאר כיצד עובד חימוש חודר שריון וטילים נגד טנקים (נ"ט). ראש הנפץ העיקרי שמשתמשים בו נגד שריון הוא מסוג מטען חלול. המטען החלול מורכב מחומר נפץ הודף שצורתו גליל עם חלל חרוטי פנימי, שלדפנותיו הפנימיות מוצמד חרוט מתכת הקרוי ליינר. הצורה הייחודית של המטען גורמת לכך שגל ההדף שנוצר בזמן הפיצוץ מביא להתכת הליינר ולהתזת סילון ממוקד של מתכת נוזלית בטמפרטורה ומהירות גבוהים מאוד. אם הפיצוץ מצליח לחדור ולהמס את שריון המיגון של הטנק, סילון המתכת הלוהט ניתז אל תוך הרכב, מושך איתו גזים לוהטים ורסיסים מהמיגון עצמו ומשמיד את הטנק. אם הסילון פוגש בדרכו תחמושת, הוא גורם לה להתפוצץ וכך מגדיל את היקף הנזק לטנק.

ראש הנפץ העיקרי שמשתמשים בו נגד שריון הוא מסוג מטען חלול. מבנה המטען נראה בתמונה: 1 - מעטפת אווירודינמית; 2 - חלל ריק; 3- חרוט ממתכת דקה (ה"ליינר"); 4 - נַפָּץ; 5- חומר נפץ; 6 - מרעום | ויקימדיה, Robert Blazek, Pezinok, Slovakia

מהו מיגון ריאקטיבי

כעת קל לנו יותר להבין את תצפיותיו של מנפרד הלד. כאשר מטען חלול נורה לעבר הטנק, סילון המתכת פוגש בתחמושת שבתוך הכלי, גורם לה להתפוצץ, להדוף את המתכת הנוזלית ולהוביל להרס נרחב של הטנק. אך הלד הבין כי אם מצמידים חומר נפץ הודף מסביב לצד החיצוני של הטנק, הפגיעה בחומר הנפץ והפיצוץ שבעקבותיה יורידו במידה ניכרת את האנרגיה הקינטית של הליינר וייתכן שכתוצאה מכך יצילו את חיי הצוות שבפנים. כך נולד המיגון הריאקטיבי לטנקים. מנפרד הלד זכה לראות את הטכנולוגיה הזאת מצילה חיים - השימוש הראשון בעולם בהמצאה שלו נעשה במדינת ישראל, שפיתחה את מיגון ה"בלייזר", שכבה של קופסאות מתכת עם חומר נפץ הודף שהותקנו מחוץ לטנקים והצילו חיים של צוותים רבים במלחמת לבנון הראשונה.

הלד הבין כי אם מצמידים חומר נפץ הודף מסביב לצד החיצוני של הטנק, הפגיעה בחומר הנפץ והפיצוץ שבעקבותיה יורידו במידה ניכרת את האנרגיה הקינטית של הליינר. נגמ"ש מדגם בראדלי עם מיגון ריאקטיבי | ויקימדיה, Shane A. Cuomo, U.S. Air Force

המתח בין הגנה להתקפה

בדומה לתהליכי קו-אבולוציה בעולם הטבע, שבו בבעלי חיים ממינים שונים החיים יחד התפתחו בהדרגה דרכי התמודדות יעילות זה עם זה, גם למיגון הריאקטיבי מיהרו המהנדסים לפתח טילים שחודרים אותו. אחד מהם הוא רקטה עם ראש נפץ "טנדם" שכולל שני ראשי קרב הממוקמים זה מאחורי זה - הראשון מפוצץ את המיגון הריאקטיבי, ואילו השני מורכב ממטען חלול שכעת יכול לחדור ללא הפרעה. 

תהליך הקו-אבולוציה בין אמצעי ההגנה להתקפה אינו עוצר כאן. בעקבות הפיתוח של ראשי נפץ מסוג "טנדם" נולד הצורך במערכות הגנה מתקדמות אף יותר. כך באו לעולם מערכות הגנה אקטיביות, כמו "מעיל רוח" הישראלית, שמיועדות להתמודד מול האיום. מערכות אלו כוללות חיישנים ומכ"מים שמזהים טילים שמתקרבים אל הכלי, ומשגרות אמצעי נגד כדי לפוצץ או להסיט אותם ממסלולם לפני שיגיעו לטנק. 

מאז ומעולם היה המתח הבלתי פוסק בין הגנה להתקפה כוח מניע לשיפורים וחדשנות. כל מערכת הגנה חדשה מציבה אתגר נוסף בפני מפתחי התחמושת, וכל פיתוח של אמצעי התקפה מחייב תגובה הולמת מצד המגינים. המטרה העליונה שאליה נושא הצבא את עיניו היא יצירת מערכות יעילות יותר שיגנו על חיי החיילים בשדה הקרב, וישפרו את היכולת המבצעית של הכוחות.

ובנימה אישית אוסיף שפיתוחים טכנולוגיים לחיזוק הצבא ולשמירה על חיי החיילים הם מבורכים, ועם זאת תמיד עלינו לשאוף ולחתור לפתרון סכסוכים בדרכי הדיפלומטיה. כבוד הדדי, חינוך לשלום ועידוד לסובלנות יכולים להוביל אותנו לעולם שבו הצורך בכלי נשק ילך ויפחת, ואת מקומם יתפסו שיתוף פעולה ועשייה משותפת לטובת האנושות כולה.