בעקבות כניסתו לתוקף של "חוק השקיות", מה בעצם הבעיה באריזות הפלסטיק שמחולקות ברשתות השיווק?
חוק השקיות, שנכנס לתוקף בתחילת החודש, מעורר תגובות מעורבות. החוק קובע שעלות כל שקית "גופייה" תהיה מעתה עשר אגורות, ושלרשתות השיווק יהיה אסור לחלק אותן בחינם. אזרחים רבים תומכים במהלך, ואפילו חושבים שהגרסה הסופית של החוק מרוככת מדי, אך נשמעות גם קריאות רבות נגד החוק. יש קולות שטוענים שהוא פוגע בחופש הבחירה של הצרכנים ושהתועלת הסביבתית של הפחתת השימוש בשקיות זניחה.
אז מה בכלל הבעיה עם שקיות פלסטיק? נכון להיום נצרכות בישראל מעל למיליארד שקיות גופייה בשנה, ורובן המכריע מגיע לאתרי הטמנת פסולת. הנזק הסביבתי שלהן כפול – הוא מתחיל כבר בשלב הייצור שלהן ומסתיים בזריקתן אחרי השימוש.
השקיות מיוצרות מנפט, כך שהן גורמות נזק סביבתי כבר בשלב ההפקה של חומר הגלם שלהן, עקב המשאבים הרבים המושקעים בקידוח, בהובלת ובזיקוק הנפט. לאחר השימוש בהן, שמסתיים בדרך כלל עם פריקת סל המוצרים בבית, הן מושלכות לאשפה ושם נוצר הנזק העיקרי.
פלסטיק הוא כ-20 אחוז מכלל משקל הפסולת הביתית שאנו משליכים. שקיות הפלסטיק הן מיעוט מהאשפה הזו – אחוזים בודדים מסך הפסולת. עם זאת, השקיות קלות המשקל נוטות להתפזר עם משבי הרוח ולהתפורר בחשיפה לקרינת השמש. חלקיהן מגיעים לא פעם למקורות המים ונשטפים עם הנחלים לים. אם ייצור הפלסטיק ימשיך בקצב הנוכחי כמעט שלא ייוותרו בקרוב אזורים באוקיינוסים שאינם נגועים בפסולת פלסטיק.
קצב ההתכלות של חלקיקי הפלסטיק אטי מאוד, ונמשך מאות שנים. חלקיקי הפלסטיק מכילים חומרים רעילים שמשאירים נזקים בלתי הפיכים בשרשראות מזון רגישות בכל כדור הארץ. גם השקיות שמגיעות לאתר הטמנת פסולת ונשארות בו גורמות לנזק. האתרים הללו גורמים זיהום בלתי הפיך של מי תהום וקרקעות, פולטים גזי חממה כמו מתאן וגזים רעילים אחרים, וגם פוגעים בנוף ובערך הכלכלי של הקרקע.
אפילו המיחזור, שרבים רואים בו אפשרות המועדפת, רחוק מלהיות אידיאלי – הוא צורך אנרגיה ויוצר זיהום משני בעצמו. מכיוון שבישראל אין מפעלים למיחזור שקיות, צריך לשלוח אותן לחו"ל, וגם זה דורש משאבים.
הפחתת נזקים
המתנגדים לחוק טוענים שהיקף השקיות בתוך סך הפסולת לא מצדיק מהלך כל כך נרחב, שיש בו ממד סמלי ולא רק מעשי. כמו כן הם אומרים שהפגיעה בנוחות של הצרכנים גוברת על הנזקים הסביבתיים. עם זאת, מחקרים במדינות שביצעו מהלכים דומים, כמו אירלנד, או אף אסרו לחלוטין על השימוש בשקיות הניילון מראים שהצרכנים דווקא תומכים פעמים רבות במהלך בדיעבד, ושההשפעה הסביבתית שלו משמעותית.
חשוב לציין שהחוק לא אמור לפתור את כל הנזקים הסביבתיים של הפלסטיק, אלא רק להפחית אותם ובעיקר להגביר את המודעות ולשנות תרבות של צריכת יתר בלתי נחוצה. בעיקר כדאי לחשוב, האם הנזק הסביבתי הזה שווה את זה שנסחוב מוצרים הביתה בנוחות?
הפתרון הראשון והטוב ביותר לבעיה הוא פשוט לצרוך פחות שקיות ופחות מוצרי פלסטיק לשימוש קצר טווח. מוטב להשתמש בשקיות רב פעמיות מבד, שעדיפות גם על פני שקיות מניילון עבה שעובר בסופו של דבר מסלול דומה לכל שקית אחרת. אפשר גם לעבור לשימוש בשקיות מתכלות ביולוגית, אך יש לזכור שלא כל שקית שמתהדרת בתואר הזה אכן ראויה לו.
כך או כך, כל ירידה בכמות שקיות הגופייה שמגיעות לאתרי ההטמנה ולסביבה תהיה מבורכת, גם אם כמובן לא תפתור בפני עצמה את כל הבעיות.
סרטון (באנגלית) שמדגים מיחזור שקיות:
