למה האף שלך גדול כל כך, קואלה?

אחת התכונות שהעניקו לקואלות תדמית של חיות חמודות במיוחד היא חוטמן השחור והגדול. אבל למה בעצם יש לה אף גדול כל כך ואיזה צורך אבולוציוני הוא ממלא? בשונה מהזאב ב"כיפה אדומה", התשובה היא לאו דווקא כדי להריח אותנו טוב יותר.

מדענים וחוקרים מנסים להבין איך ומתי הקואלה משתמשת באף שלה. חוקרים מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה בדקו אם יונקי כיס, ביניהם הקואלות, מסתמכים על חוש הריח שלהם מיד אחרי לידתם. לשם כך הם בחנו את התפתחות חוש הריח של עוברים של יונקי כיס שונים על ידי התבוננות בחתכים של מבנה רקמות האף במהלך התפתחותם.

ממצאי המחקר הראו כי אצל חיות שהעוברים שלהן נולדים ישר לתוך הכיס של האם, קרוב לפטמות, מערכות הריח שלהם פחות מפותחות לעומת יונקי כיס אחרים – בהם הקואלה – שעובריהם נולדים מחוץ לכיס וצריכים לזחול לתוכו כדי להמשיך את התפתחותם. החוקרים מעריכים כי כבר בשלב הזה מערכות חוש הריח של הקואלות ויונקי כיס דומים להן מפותחות מספיק כדי לאתר את ריח החלב של האם. 

אף נגד רעלנים

אבל מה קורה כשהקואלות עוברות מתפריט של חלב אם לעלי אקליפטוס רעילים? הקואלות מקפידות כמעט תמיד לרחרח את האוכל שלהן בזהירות לפני שהן טועמות אותו. לכן חוקרים שיערו זמן רב שחוש הריח של הקואלה משחק תפקיד חשוב בבחירת האוכל שלה. אך מחקר שבחן לעומק את החומר התורשתי של הקואלה חשף כי למעשה אין לה הרבה גֵנים שתפקידם ליצור קולטני ריח בחלל האף. אפילו התברר כי מספרם הוא הנמוך ביותר מבין חיות הכיס.

מתברר שמה שעוזר לקואלה להכריע אם עלה האקליפטוס העסיסי שמולה ראוי למאכל הוא דווקא חוש הטעם, ולא חוש הריח, שכן רבים מהרעלנים הנמצאים בעלה עצמו הם חסרי ריח. הניחוח היחיד של עלה האקליפטוס מגיע מתרכובות שנקראות טֶרְפֵּנים (Terpenes), המזוהות עם הניחוח הממריץ של שמן אקליפטוס, ורעילותן נמוכה. התרכובות הללו נדיפות מאוד ויכולות לרמז על הרמה של רעלנים אחרים בעלה.

אף על פי שחוטם הקואלה לא מצטיין כנראה בזיהוי רעלנים, ייתכן שהוא עוזר בפירוקם. בריריות האף של יונקים רבים קיימים אנזימים שתפקידם לפרק רעלים המגיעים בתרכובות נדיפות. נראה שאנזימים כאלה מגינים על האף ומונעים מכמות גדולה של רעלנים להציף אותו. בנוסף הם מגינים על תאי העצב ברקמת האף, ומונעים מהרעלנים להגיע באמצעותם למוח. עדיין לא ברור אם גם בריריות האף של קואלות קיימים אנזימים כאלה, וזוהי שאלה שהחוקרים מקווים לענות עליה בעתיד.

הדרך לכיס של האם עוברת בבלוטות הריח של הרך הנולד. קואלה עם גור | צילום: Science Photo Library 

חוש ריח חברתי

מומחים לחיות בר שערכו תצפיות על קואלות החיות בטבע בפארק הלאומי בריסביין ריינג'ס שבאוסטרליה, הבחינו כי לכל קואלה יש דפוס צבעים (פיגמנטציה) ייחודי סביב נחיריה. כדי לחקור לעומק את הנושא הם תיעדו את פיגמנטציית האף של 108 קואלות במשך 16 שנה ואספו במהלכן יותר מעשרים אלף תמונות של חוטמי קואלות, החוקרים מדווחים שהם מסוגלים לזהות קואלה מסוימת בדיוק של 93 אחוז רק על סמך דפוסי הצבע הללו, שנשארים קבועים מגיל צעיר. עם זאת, עדיין לא ברור אם גם הקואלות עצמן נעזרות בדפוסים האלה כדי להבדיל בין חבריהן.

לעומת זאת, יש ראיות רבות לכך שקואלות משתמשות בחוש הריח שלהן לצרכים חברתיים. לעיתים קרובות רואים קואלות מבלות זמן רב בהרחת גזעי עצים לפני שהן מחליטות אם לטפס עליהם. הסיבה לכך היא שכשקואלות מתיישבות על עץ הן נוטות להשאיר שובל של שתן לאורך הגזע. הפרומונים – מולקולות הריח – בשתן מוסרים לקואלה מזדמנת שעוברת למטה מידע הקשור להתנהגות החברתית או המינית של "בעלת הבית", ולהחליט אם השכנים הפוטנציאלים נאים בעיניה. המידע שהקואלות יכולות לקבל מהשתן כולל פרטים כמו מין, דומיננטיות, מצב בריאותי, תזונה ונכונות להזדווג – לא רע בשביל שתן.

בנוסף, לזכרי הקואלה יש בבית החזה בלוטה שמפרישה תערובת של שומנים וכימיקלים. לכל זכר יש אוכלוסיית חיידקים ייחודית בבלוטה שלו, שמקנה לתערובת הכימיקלים שבה הרכב ייחודי. כך נוצרת לכל זכר מעין תעודת זהות בלעדית משלו.

החוקר בנג'מין צ'רלטון (Charlton) מאוניברסיטת קולג' בדבלין, בדק אם זכרי הקואלה מבדילים בין הריחות של זכרים מוכרים לעומת זרים. לשם כך הוא חילק 22 זכרי קואלות בגיל 14-4 לבתי גידול נפרדים ואסף דגימות ריח מבלוטת החזה שלהם. כשנתן לקואלות להריח דגימות ריח של זכרים אחרים, הוא ראה שהם גילו הרבה יותר התעניינות בדגימות הזרות ובילו זמן רב יותר בהרחתם. זה מעיד, לדבריו, על היכולת של הקואלות להבדיל בין קואלות מוכרות לזרות באמצעות חוש הריח.

אז כנראה האף הגדול של הקואלה משמש אותה לא רק כדי להריח אותנו טוב יותר, אלא גם כדי להגיע לחלב האם, להריח קואלות אחרות ולהימנע מאוכל רעיל. ועם זאת נראה שעדיין רב הנסתר על הנגלה בנוגע לאף השחור והלחלוחי הזה. מי יודע מה עוד נגלה עליו בעתיד?