מחקרי מעבדה מראים שצמחים יכולים לספוג חומרים נדיפים רבים שמסכנים אותנו. האם הם עושים את זה גם בבית ובמשרד? ממש לא בטוח
חובבי הצמחים יספרו לכם שגידול צמחים בתוך הבית יישפר את האווירה, אולם מסתבר שהוא גם משפר את האוויר, או ליתר דיוק את איכות האוויר שאנו נושמים. באוגוסט השנה הוצג בכנס של האגודה האמריקאית לכימיה מחקר של אוניברסיטת ניו יורק שהראה כי מינים מסוימים של צמחים מסוגלים לספוג חומרים אורגניים נדיפים שעלולים לסכן את בריאותנו.
חומרים כאלה עשויים להימצא בצבעי הקירות, רהיטים, מדפסות ועוד. בשנים האחרונות גברה ההבנה שחלק מהחומרים הנדיפים האלו מסוכנים לבריאות ובריכוזים גבוהים עלולים לגרום לסחרחורות, קצרת (אסתמה) ואלרגיות.
החוקרים הכניסו חמישה סוגים של צמחי בית למכל אטום ובדקו את יכולתם לספוג סוגים שונים של חומרים נדיפים. לאלוף ניקוי הרעלנים הוכתר צמח בשם ברומליאד (bromeliad). למקום השני הגיע צמח הדרקונית (dracaena). המחקר, שעדיין לא פורסם בכתב עת מדעי, אמור להמשיך ולבחון גם את תרומת הצמחים בהפחתת החומרים הנדיפים מחוץ למעבדה – במכונים לטיפוח ציפורניים שבהם יש ריכוזים גבוהים של חומרים נדיפים מזיקים כמו אצטון וטלואן.
מהמעבדה למציאות
אולם מאמר אחר, שסקר את כל המחקרים המדעיים שפורסמו בנושא ובדק קרוב למאה סוגי צמחים, היה פחות אופטימי בנוגע ליכולתם של צמחי בית לספוג רעלנים מהאוויר. יכולת הספיגה של הצמחים מושפעת ממין הצמח, מצע הגידול שלו, עוצמת האור, הטמפרטורה וכמובן ריכוז החומרים הנדיפים וסוגם.
בעוד שבתנאי מעבדה הצמחים הצליחו לספוג את הרעלנים, מחקרים שנעשו בסביבות טבעיות כגון בתים, משרדים וכיתות לא היו חד משמעיים כל כך. ההבדל נובע מכך שניסויי מעבדה מתרחשים בסביבה מבוקרת, כלומר בתא אטום שאליו מזריקים את החומרים הנדיפים פעם אחת בלבד. בסביבה טבעית, לעומת זאת, הצמחים חשופים לחומרים הנדיפים כל הזמן, וזה משפיע כמובן על יכולתם לספוג את הרעלים.
בנוסף, האוויר בתאי המעבדה האטומים לא מתחלף ועל דפנותיהם מתעבים אדי מים. האדים האלה סופגים גם הם את החומרים הנדיפים ואינם קיימים בסביבה הטבעית.
גורם נוסף שעלול להטות את תוצאות מחקרי המעבדה הוא עוצמת האור. בעוצמת אור גבוהה הצמחים סופגים יותר חומרים נדיפים. עוצמת האור שבה השתמשו במחקרי המעבדה גבוהה בהרבה מהמקובל בבתים ובמשרדים. גם לריכוז החומרים הנדיפים יש חשיבות, ויכולת הספיגה עולה ככל שהריכוז עולה. במחקרי המעבדה חשפו את הצמחים לריכוזים גבוהים מאוד של החומרים, וזה יכול להסביר את ההבדלים בתוצאות.
בשורה התחתונה, חוקרים שמנהלים מחקר בתנאי מעבדה נדרשים להקפיד ולהשוות את התנאים לאלו הקיימים בסביבה הטבעית, אחרת לא יוכלו לדווח על תוצאות שיהיו רלוונטיות לבתים ולמשרדים שלנו. כמו כן יש להתמקד במנגנונים שמסייעים לצמחים לספוג את החומרים הנדיפים ולהבין טוב יותר את הגורמים שמשפיעים על יכולת הספיגה. אף על פי שהנושא נחקר כבר קרוב לשלושים שנה, עדיין רב הנסתר על הגלוי.
נסכם ונאמר שהשאלה אם צמחי בית יכולים לספוג חומרים נדיפים בסביבה הביתית בצורה יעילה עדיין לא נענתה. יכולת הספיגה שלהם אמנם מתועדת במחקרי מעבדה רבים, אך להוכחת השפעתם בסביבה הביתית נחוצות עדיין עדויות מחקריות נוספות.
