הטווסים הגנדרנים, הפינגווינים שדוגרים על הביצים, הפילות השליטות שמושלות בעדר והסולות הזכרים שרוקדים כל הדרך אל החופה – הטבע הרבה יותר מגוון ממה שנדמה לנו, ושובר מוסכמות אנושיות

פעמים רבות אנו נתקלים בדעות קדומות של אנשים שבטוחים שהם יודעים מה נכון. אין להם ספק איך בנות צריכות להראות, מה כדאי לבנים ללבוש, ובכלל איך ראוי להתנהג. "זה טבעי", יגידו בביטחון. "אי אפשר אחרת". אז ממש עבורם ליקטנו כמה משוברי המוסכמות של עולם החי.

מוסכמה ראשונה: נשים הן המין היפה

שיער ארוך זה של בנות?  אז מה תגידו על האריה, שמתהדר ברעמה מפוארת בעוד הלביאה קטנה יותר ושיער ראשה קצר? ומה לא גברי בלהתגנדר ולהתקשט בתכשיטים נוצצים, כשרואים את הטווס שנושא זנב מרשים וססגוני בעוד שהטווסית קטנה, אפורה ונטולת זנב ארוך, או את האייל שמצויד בקרניים מרשימות לעומת הנקבות חסרות הקרניים.

הבדל חיצוני בולט בין זכרים לנקבות בעולם החי נקרא "דו-צורתיות זוויגית", כלומר צורה שונה לכל אחד מהמינים. בעלי חיים נעזרים בצורה השונה ובמאפיינים החיצוניים הבולטים כדי לזהות ולבחון את בני זוגם העתידיים. במרבית המקרים דווקא הזכרים הם אלה שמקושטים בצבעים עזים יותר, בולטים יותר לעין ומושכים תשומת לב. פעמים רבות הם גם מתחרים מיהו המקושט והמפואר ביותר.

הרעיון שעומד מאחורי התופעה הוא שהופעה מרשימה אולי עשויה למשוך בני זוג פוטנציאליים, אך מושכת גם את תשומת לבם של טורפים. מכיוון שבדרך כלל הנקבה היא זאת שמטפלת בצאצאים, מראה ססגוני מדי עלול לחשוף אותה לטורפים ולסכן את דור ההמשך. לכן הזכר, שאינו מטפל בצאצאים, יכול "להרשות לעצמו" לבלוט לעין, בניגוד לבת זוגו.

לזה מתווסף גם עקרון ההכבדה, שהגדיר הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שזנב הטווס אולי יפה ומושך, אך הוא גם גדול ומסורבל ו"מכביד" על הזכר שנושא אותו. כך מועבר המסר שאותו טווס כל כך מוצלח וחזק עד שהוא מסוגל לשאת את ההכבדה ולשרוד.

הוא גדול, ססגוני ומרשים, היא קטנה יותר, אפרורית ופשוטה. הטווס והטווסית | צילום: Shutterstock
הוא גדול, ססגוני ומרשים, היא קטנה יותר, אפרורית ופשוטה. הטווס והטווסית | צילום: Shutterstock

מוסכמה שנייה: אין כמו אמא

"אמא יקרה לי", נהוג לומר. "אין בעולם אהבה כמו אהבת אם". האומנם?

לא אם תשאלו פינגווינים. האתגר של גידול הצאצאים קשה שבעתיים באנטרקטיקה הקפואה. לאחר הטלת הביצה, גופה של הפינגווינית הקיסרית חלש, ועליה לצאת אל האוקיינוס כדי לאכול ולהתחזק. המסע הזה אורך למעלה מחודשיים ומסוכן מדי לקחת אליו את הביצה היקרה. בשל כך הזכר לוקח פיקוד על הדגירה – הוא מחזיק בביצה בכיס מיוחד בחלק התחתון של גופו ומבודד אותה מהסביבה הקפואה שבחוץ. במשך החודשיים שבהם הנקבה נעדרת הוא לא אוכל. אסור לו להרפות מהביצה אפילו לרגע, אחרת היא תקפא תוך דקות ספורות והגוזל ימות.

גם אצל מינים רבים של צפרדעים וקרפדות הזכר מגן על הביצים בתוך גופו, עד שיבקעו מהן הראשנים. במקרים אחרים הזכר משגיח לא רק על הביצים אלא גם על הראשנים, עד שהם עוברים את הגלגול כולו והופכים לצפרדעים. אצל צפרדעי דרווין, למשל, הטיפול בצאצאים מסור עד כדי כך שהראשנים מתפתחים בשקי הקול שבתוך פיו של האב. אחרי השלמת הגלגול צפרדעים קטנטנות ושלמות קופצות מפיו החוצה להמשך חייהן הבוגרים.

משפחת האבובוניים היא קבוצה של דגים שכוללת יותר מ-300 מינים שונים, שהמוכרים ביניהם הם סוסוני הים. לאבובוניים הזכרים יש כיס דגירה מיוחד שהעוברים מתפתחים בו בתוך ביצים, בדומה להיריון. הזכר דואג לביצים, מספק להן מזון דרך רקמות הכיס ומגן עליהם מפני טורפים.

אצל דגי השושנון, המוכרים מהסרט "להציל את נמו", מתרחשת תופעה מופלאה עוד יותר. להקת הדגים מורכבת מזכרים שבראשם הנקבה הדומיננטית, מנהיגת הקבוצה. כשהנקבה השלטת מתה, הזכר החזק ביותר בקבוצה הופך לנקבה ומנהיג את הקבוצה. כך שאפשר לומר שאבא של נמו הפך בעצם להיות אמא של נמו.

מבולבלים? זה לא סוף הסיפור. למעשה כל דגי השושנון נולדים זכרים ורק החזק ביותר יהפוך להיות נקבה כשמנהיגת הלהקה תמות. מצב הפוך רואים אצל דגי התוכינון, שנולדים כולן נקבות אבל חלקן הופכות לזכרים במהלך חייהן.

הנקבות יצאו לאכול, יחזרו בעוד חודשיים. בינתיים הזכרים צמים ודוגרים על הביצים | צילום: Science Photo Library
הנקבות יצאו לאכול, יחזרו בעוד חודשיים. בינתיים הזכרים צמים ודוגרים על הביצים | צילום: Science Photo Library

מוסכמה שלישית: בנים לא יודעים לרקוד

בלרינות ורקדניות פלמנקו – כולם יודעים שריקוד זה לבנות, כי הרי בנים לא יודעים לרקוד. אך בטבע הרקדנים המפורסמים הם דווקא הזכרים.

לריקוד של הזכר יש כמה תפקידים חשובים. הוא יכול למשל לחשוף את צבעיו הבוהקים, כמו שעושים הטווס או הזכר של ציפור גן העדן, וכך למשוך את תשומת ליבה של הנקבה. הריקוד יכול גם להבליט את עקרון ההכבדה, כלומר להצהיר "אני לא רק בולט לעין אלא גם מסכן את עצמי בריקוד שמושך את תשומת לב הטורפים".

מפגני ריקוד כאלה אפשר לראות למשל אצל הסולה כחולת רגליים, ציפור ימית שמכונה גם "בובי" ומקננת באזורים הטרופיים של האוקיינוס השקט. בתהליך החיזור הזכר מפגין לראווה את רגליו הכחולות, פורש את כנפיו, רוקע ברגליו ומשמיע קריאות צווחניות. מופעים דומים אפשר לראות אצל ציפורים רבות, וגם אצל דגים ואפילו עכבישים – למשל עכביש הטווס הססגוני.

ישחקו הנערים לפנינו. זכר של סולה כחולת רגל מבצע את מחול החיזור לעיני הנקבה | צילום: Science Photo Library
ישחקו הנערים לפנינו. זכר של סולה כחולת רגל מבצע את מחול החיזור לעיני הנקבה | צילום: Science Photo Library

מוסכמה רביעית: הזכר הוא המין החזק

בנים חזקים יותר, ואילו הבנות קטנות וחלשות. יש בעלי חיים שעבורם הטענה הזאת נכונה. אך אחרים טיפחו דווקא מבנה חברתי מטריאכלי, כלומר קבוצה שמנוהלת בידי נקבה אחת או חבורת נקבות, כפי שראינו אצל דגי השושנון.

דוגמה בולטת לכך הן דבורי דבש, שאצלן המלכה ושאר הדבורים שמנהלות את הכוורת הן נקבות והזכרים מסתפקים בתפקיד שולי בלבד. עדרי פילים, לעומת זאת, מורכבים מפילות וגוריהן – העדר מונהג בידי הנקבה החזקה ביותר וכשזכרים מגיעים לגיל בגרות הם עוזבים את הקבוצה, וחיים כבודדים או יוצרים עדר רווקים.

זכרים בוגרים - החוצה. העדר שייך לנקבות. עדר של פילות אפריקאיות וגורים | צילום: Science Photo Library
זכרים בוגרים - החוצה. העדר שייך לנקבות. עדר של פילות אפריקאיות וגורים | צילום: Science Photo Library

הצבועים הנקודים חיים בקבוצות של עשרות פרטים וגם אצלם המבנה הוא מטריאכלי. הנקבות גדולות מהזכרים ובדומה לפילים גם כאן הנקבות יישארו בלהקה לכל חייהן ואילו הזכרים יצטרכו לעזוב כשיגיעו לבגרות. בלהקת אריות יש אומנם זכר שליט, אך מי שיוצא לצוד מזון עבור הלהקה הן הלביאות, שהן ציידות מיומנות.

אפשר לומר הרבה דברים על הטבע, אבל חשוב לזכור שאין בו כלל אחד מחייב. מינים שונים מקיימים מבנים חברתיים שונים ותכונותיהם משתנות בהתאם לאורחות חייהם ולסביבה שבה הם חיים. ולגבי מה שטבעי ונכון וכדאי וראוי, חשוב לזכור שגם בני האדם הם חברה מגוונת ועשירה, שאי אפשר לקבוע בה כלל אחד שמשותף לכולם.

11 תגובות

  • ff

    האם בכלל יש אצל בעלי חיים מקרה שבו הנקבה היא ה"מפוארת?"

    ממה שאני מכירה זה הזכר
    תרנגול, טווס, אריה וכו

  • עניתי

    כן

    אם תתבונני היטב על פנים של יונקים (למשל כלבים וחתולים) - לרוב תמצאי שהפנים של הנקבה הרבה יותר חמודות ויפות. לפעמים זה קיחם אפילו אצל דגים. מבחינת הצבעים - אצל חתולות יש מקרים של 3 צבעים ואצל חתולים לא, אבל הצבע לא קובע. הנרבות ברוב המינים יותר חמודות (אולי זה קשור לסימטריה או לפנים יותר עגלגלות או עיניים יותר עגולות. לא ברור).

  • ורד שפירא

    תלוי איך את מגדירה "פאר"...

    תלוי איך את מגדירה "פאר"... יש מצבים שבהם יש הבדל חיצוני בין הזכר לנקבה (דו צורתיות זוויגית) והנקבה היא המרשימה יותר. למשל אצל דגי החכאי שחיים במעמקי האוקיינוס הנקבה בעלת ראש ענק שמצויד בסט שיניים חדות ומאיימות ומהמצח מחובר לה איבר דמוי חכה שבקצהו בועית הארה ואילו הזכר קטן באופן משמעותי מהנקבה וחי את מרבית חיו כטפיל על גופה של הנקבה.
    בנוסף לכך מצאו שבקבוצות של זרזירים אפריקאים, שחיים בקבוצות בהן לא כל הפרטים זוכים להעמיד צאצאים, קיים הבדל במראה של הנקבות (ככל הנראה בגלל תחרות על הזכות להעמיד צאצאים).

  • ג

    האם פינגווין מהווה ראיה לתכנון?

    מבחינה מטריאליסטית נטו ניתן להשוות פינגווין לרובוט אורגני בעל מנגנון שכפול. האם רובוא שכזה אינו מהווה ראיה לתכנון כיון שיש לו מאפיינים של יצור חי במקרה זה?

  • ורד שפירא

    לפינגווין אין מאפיינים של

    לפינגווין אין מאפיינים של יצור חי, פינגווין הוא יצור חי. וכמו כל היצורים החיים הוא רחוק מלהיות מלהיות מתוכנן, הוא פשרה אבולוציונית. פינגווין הוא לא יותר מתוכנן מעכביש או בן אדם ואם מישהו היה צריך לתכנן פינגווין עדיף היה לו לחבר פרופלור לחלקו האחורי של הפינגווין, לצייד אותו בזימים כדי שלא יצטרך לעלות לפני המים ולנשום, ולצייד אותו ברגליים טובות יותר להליכה מהירה על הקרקע. אבל מה לעשות זה לא קרה... והפשרה האבולוציונית ציידה את הפינגווין ברגלים קצרות שלא מסוגלות להלך בצורה יעילה על הקרח ועיצוב כללי שהוא מספיק טוב כדי לשרוד. ובאבולוציה מספיק טוב זה מעולהההה!

  • CC

    לא הבנתי את הקטע עם הדגים

    1. שהנקבה השולטת מתה אז החזק ביותר הופך באמת לנקבה ? כאילו משנה איבר מין וגוף? וגם אם כן, איך הטבע יודע מי הכי חזק והופך אותו לנקבה או מה שזה לא יהיה כי לא כל כך הבנתי...
    2. אצל בני האדם - מי חזק יותר נקבה או זכר? בכלליות

  • ורד שפירא

    דגי השושנון בדומה להרבה בעלי

    דגי השושנון בדומה להרבה בעלי חיים אחרום הם הרמפרודיטים כלומר הם גם בעלי אברי רבייה נקביים וגם זכריים.
    בעל חיים יכול להיות הרמפרודיט סימולטני כלומר בעל מערכת רבייה זכרית ונקבית הפועלות בו זמנית, או הרמפרודיט שאינו סימולטני כלומר מערכות רבייה זכריות ונקביות פעילות בשלבי חיים שונים.
    דגי השושנון הם הרמפרודיטים שאינם סימולטניים כלומר כל דגי השושנון נולדים עם מערכת רבייה זכרית ואצל חלקם היא הופכת לנקבית.
    המבנה החברתי אצל דגי השושנון מבוסס על היררכית גודל הוא כזה שרק שני הפרטים הגדולים ביותר בקבוצה הם בוגרים מינית הגדול ביותר הוא הנקבה השני בגודל הוא זכר. וכל השאר הם זכרים שאינם בוגרים מינית.
    כאשר הנקבה הבוגרת מתה, נטרפת, או סתם נעלמת הזכר הבוגר הופך לנקבה ואחד הזכרים הגדול ביותר יהפוך לזכר הבוגר. עד כאן הסיפור...
    ברמה המולקולרית הדנ"א של הדג לא משתנה, אבל ביטוי הגנים משתנה בגלל סיגנל הורמונלי שמוביל לשינוי פיזי במערכת הרבייה והופך את איברי המין הזכריים לנקביים.
    ולגבי מי חזק יותר גברים או נשים? חוזק היא לא תכונה מאוד מדידה, אתה יכול לשאול האם בממוצע גברים גדולים יותר מנשים, או האם הם מגיעים להישגים גבוהים יותר בענף הרמת המשקולות וזריקת הדיסקוס באולימפיאדה. אבל לדעתי כל קביעה תהיה כאן לא הוגנת מכיוון שיש המון דרכים להגדיר חוזק :)

  • ff

    מה הפחד בלענות על מי חזק יותר (פיזית)

    אפשר כמובן להתפלסף, אבל גברים בממוצע חזקים פיזית יותר מנשים, ודאי שיש מקרים שלא, כמו בכל קביעה, אבל ודאי שלרוב נער בן 18 יהיה חזק יותר פיזית מנערה בת 18 אם שניהם התאמנו באופן שווה בחיים. יכול להיות שאישה תוכל להתמודד מול קשיים ברצון עז יותר ולשרוד. אבל לא כי היא חזקה פיזית במובן שמוזכר פה בכתבה.
    אני לא רואה כל חולשה בהכרה הזו, פיזית גברים חזקים יותר, ושיסחבו וירימו. אנחנו הנשים חזקות ברוב הדברים האחרים

  • מאיה

    הפמיניסטיות החדשות הולכות נגד הטבע ומגמדות את הגברים והאבות.

    כתבה מצויינת

  • c

    צודקת

    צודקת מאוד

  • אנונימי

    איש קש

    הכתבה טוענת נגד טענה על הטבע של בני אדם ומביאה ראיות מטבעם של בעלי חיים ובכך מערבבת מין בשאינו מינו.