הטיפול המומלץ בהפרעת קשב וריכוז הוא משולב: תרופתי, פסיכולוגי וחינוכי. באחרונה התברר שגם מדיטציה יכולה להועיל בהפחתת התסמינים
בשנים האחרונות כיתות ישראל מלאות בילדות וילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD). זו הפרעה מוחית שמופיעה אצל 7-5 אחוזים מהילדים בגיל בית הספר וממשיכה ללוות כ-40 אחוז מהם גם בהמשך חייהם.
כמה מחקרים שראו אור בעת האחרונה הראו כי מדיטציה יכולה להפחית את תסמיני ההפרעה עצמה וגם סימנים כמו חרדה וקשיי שינה שנפוצים אצל הלוקים בה. אמנם לכאורה נשמע שיש בכך סתירה, שכן במדיטציה צריך להיות מרוכז במיוחד וזה בדיוק מה שקשה לילדים עם הפרעת הקשב לעשות, אך מתברר שזה עובד היטב.
ילדים הסובלים מההפרעה מתקשים להתרכז בביצוע מטלות ובהענקת תשומת לב לפרטים. הם לא מצליחים לעקוב אחרי הנחיות ולפעמים נראה שאינם מקשיבים כלל. יש להם קושי בארגון הזמן ובארגון מטלות והם נוטים לאבד חפצים ולשכוח דברים. דעתם מוסחת בקלות ופעמים רבות לא מצליחים להתמיד בביצוע פעילויות לאורך זמן. ילדים צעירים יותר גם מפגינים התנהגות תזזיתית ומתקשים לשבת בשקט לאורך זמן. הם זזים הרבה, קמים ממקומם ונראה שהם חסרי מנוחה וקולניים במיוחד.
המאפיינים האלה מקשים על הילדים להשתלב במסגרת רגילה של בית ספר, שדורשת ישיבה ממושכת וביצוע מטלות לימודיות בדייקנות. האופי התזזיתי יכול גם להפריע לסובלים מהפרעת הקשב ליצור קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. לכן חלק מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים גם מבעיות רגשיות נוספות, כמו הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, חרדה ועוד.
ההפרעה נגרמת כנראה משילוב של כמה סיבות, בהן גורמים גנטיים וסביבתיים: במחקרים שנערכו בעשורים האחרונים נמצאו כמה גנים הקשורים בהתפתחות התופעה, ומחקרים אחרים הראו שקיומה של הפרעת קשב אצל בן משפחה מדרגה ראשונה מעלה מאוד את הסיכוי שגם ילד נוסף ילקה בה, דבר המצביע על רקע גנטי. גורמים נוספים שנמצאו קשורים להתפתחות ההפרעה הם חשיפה לרעלנים, עישון ושתיית אלכוהול של האם במהלך ההריון, מחלות רקע של האם, משקל לידה נמוך, חוסר חמצן בלידה ועוד. כל אלה גורמים שינויים בפעילות המוחית של הילד.
ההבדל בפעילות המוחית בין ילדים עם הפרעת קשב ובין כאלה שאינם סובלים ממנה מתבטא בדפוס שונה של הפרשת חומרים המעבירים אותות במוח (מוליכים עצביים), ופעילות מעט שונה של אזורים ספציפיים במוח.
גישה "בודהיסטית"
הטיפול בהפרעת קשב וריכוז נועד להקל את התסמינים ולאפשר לילדים להשתלב ולהצליח בחברה. קיימות גישות שונות למטרה הזאת, שכוללות טיפול תרופתי, טיפול רגשי-התנהגותי והתאמה של מערכת החינוך, וההמלצה היא לשלב לפחות שתיים מהגישות האלה.
מחקר שנערך בקבוצתה של פרופ' נעמה פרידמן מאוניברסיטת תל אביב עסק בהשפעה של מדיטציה מסוג מודעות קשובה (Mindfulness Meditation) על אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. השיטה מבוססת על כלים של מדיטציה בודהיסטית ומטרת התרגול היא להפנות תשומת לב ממוקדת לתחושות ולרעיונות פנימיים.
תוצאות המחקר הראו שתרגול של מדיטציית מודעות קשובה במשך חודשיים שיפר את התסמינים של קבוצת מבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז. גם במחקרים שערכו חוקרים נוספים נראה שיפור בתסמינים.
נכון להיום, יש מעט מאוד מחקרים שבודקים את היעילות של מדיטציה כטיפול בהפרעות קשב וריכוז. נוכח התוצאות החיוביות של המחקרים האלה נראה שכדאי להרחיב את הבדיקה. אם יתברר שהשיטה הזאת מוצלחת, יהיה אפשר להמליץ לשלב אותה עם שיטות הטיפול הקיימות.
