האמונה העממית גורסת שהחושך עמוק במיוחד לפני עלות השחר. ובמציאות: תלוי בעיקר במצב הירח ובאורות העיר
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", שר שלום חנוך בשיר "הולך נגד הרוח" שהוא כתב והלחין. האם זה באמת נכון? התשובה הפשוטה היא: לא. בהירות השמיים בלילה משתנה בעיקר בהתאם לנוכחות הירח והתאורה המלאכותית על פני הקרקע. בהיעדר אור מהירח או ממקורות אור מלאכותיים, אור הכוכבים אינו משתנה כלל לאורך הלילה.
בלילות חשוכים מאוד אפשר לראות את אור גלגל המזלות (זודיאק), הנובע מחלקיקי אבק בחלל שבין כוכבי הלכת. מדובר באור חלש שאפשר לראות בעיקר בשמיים המערביים אחרי השקיעה ובשמיים המזרחיים לפני הזריחה. האור הזה גורם לכך שהשמיים נראים קצת יותר בהירים מהשמיים של אמצע הלילה. ההבדל הזה קטן מאוד כשצופים בו מסביבה עירונית, שבה האורות המלאכותיים (פנסי רחוב, תאורת בתים, שלטי חוצות וכדומה) הם הגורמים העיקריים לבהירות השמיים.
מה שמשפיע במיוחד על בהירות השמיים הוא מופעי הירח. בשבועיים שאחרי מולד הירח, ובזמן שהוא מתמלא, אפשר לצפות בירח מיד אחרי השקיעה, אבל לא לפני הזריחה. בתקופה הזאת אכן חשוך יותר לפני הזריחה, פשוט כי אי אפשר לראות את הירח. בשארית הזמן, אחרי אמצע החודש העברי, הירח יימצא בשמיים לפני הזריחה, כך שדווקא השעות שאחרי השקיעה יהיו הכי חשוכות.
האמונה בכך שחשוך יותר לפני עלות השחר אינה מבוססת כנראה על המציאות. מה שכן אפשר לומר הוא שהכי קר לפני הזריחה, מכיוון שפני השטח מתחממים במהלך היום ומתקררים בהדרגה בשעות הלילה. ממש לפני הזריחה הקרקע כבר קרה מאוד, ולכן הסביבה תהיה קרה יותר לעומת תחילת הלילה או אמצע הלילה.
