מחלוקת סוערת בין חוקרים בעקבות הכוונה להכריז על התמכרות למשחקים כהפרעת נפש. מעבר לחשש מסטיגמות כלפי גיימרים, פסיכולוגים מצביעים על בעיות קשות בעצם ההגדרה
הכתבה הוקלטה בידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
ארגון הבריאות העולמי של האו"ם (WHO) עומד להכיר רשמית בתופעה שנחקרת מאז עידן הסופר-נינטנדו: התמכרות למשחקי וידאו ומשחקי מחשב. התומכים בצעד אומרים שעיסוק כפייתי במשחקים הוא הפרעה שעלולה לפגוע בבריאותו הפיזית והנפשית של הסובל ממנה. מומחים אחרים טוענים מנגד שאין בסיס מדעי לסיווגה של התנהגות שכיחה כמו משחקים כמחלה פוטנציאלית, ושיש בצעד הזה כדי להעיר מחדש את הסטיגמה הישנה על "גיימרים".
ההגדרה המוצעת להפרעה חוסה תחת מטרייה רחבה יותר של הפרעות שמתאפיינות בהתמכרות להתנהגות מסוימת או לסם, ומתארת אותה כ"דפוס של התנהגות משחק עיקשת שחוזרת על עצמה", שמשתלטת על חייו של האדם עד כדי כך שהוא לא יכול לחשוב או לעשות שום דבר אחר, ויש לה השלכות חברתיות שליליות. "גיימריות כרונית" כזאת יכולה לפגוע קשה במערכות היחסים של המכור, בסיכוייו למצוא עבודה או בהישגיו הלימודיים. על פי ההגדרה הדפוס הזה צריך להימשך לפחות שנה, או קצת פחות אם התסמינים חמורים במיוחד.
הפרעה במחלוקת
מטבע הדברים ההחלטה שנויה במחלוקת. המצדדים בה מצביעים על כך שלא חסרים מקרים שבהם בריאותם של אנשים נפגעה בשל הרגלי המשחק שלהם, בייחוד במדינות באסיה שבהן התרבות רואה במשחקי וידאו סוג של ספורט. בטייוואן, למשל, שני גברים מתו בינואר 2015 לאחר ימים ארוכים של משחקים בקפה אינטרנט. לטענת המצדדים בהחלטה, כל התנהגות כפייתית – ובכלל זה צריכת סמים, הימורים או משחקים – עלולה להזיק.
לצד זאת, חוקרים רבים טוענים שמשחק כפייתי אינו בעיה רפואית אמיתית. כריס פרגוסון (Ferguson), פסיכולוג מאוניברסיטת סטטסון בפלורידה שחוקר את ההקשרים החברתיים של משחקי וידאו, אמר לאתר gizmodo שאנו אפילו לא קרובים להוכיח שהתמכרות למשחקי וידאו היא בעיה נפשית ממשית, כמו דיכאון או סכיזופרניה.
"יש לנו ראיות לכך ש'הפרעת משחקים' היא בסך הכל תסמין של בעיות נפשיות אחרות ושהמשחקים הם לעיתים קרובות הדרך להתמודד איתן. אין ספק שאנשים מסוימים מפריזים במשחקי וידאו, כפי שהם מפריזים באכילה, יחסי מין, עבודה, ריקוד וכו', אבל אין רציונל אמיתי ליצור אבחנה נפרדת להפרעת משחקים", הוא אומר.
טיעונים אחרים נוגעים לפגמים באופן שבו נחקרה ההתמכרות למשחקים. אספן ארסת' (Aarseth) מאוניברסיטת קופנהגן אומר שבעבר החוקרים התייחסו אליה כמו אל התמכרות לסמים – האבחון נעשה על סמך רשימת תסמינים ושאלות סקר שלדבריו אינן מתאימות לחשיפת התמכרות אמיתית לפעילויות שהן באופן מוחלט חברתיות ותרבותיות ונעשות בשעות הפנאי. לטענת חלק מחוקרים, להתמכרות הזו יש אפילו תסמיני גמילה.
בעיה נוספת, שמציין הפסיכולוג הניסויי אנדרו פז'יבילסקי (Przybylski) מאוניברסיטת אוקספורד, היא שאין מחקרים מדעיים באיכות גבוהה על התמכרות למשחקים . אפילו בדיקת השכיחות של התמכרות למשחקימחשב אינה מהימנה דיה, ונשענת לעיתים קרובות על סקרים של משתמשי אתר המדיה החברתית "Reddit" ודומים לו.
ולבסוף, אין עדיין הסכמה איך בכלל לאבחן התמכרות כזאת. חוקרים שונים משתמשים בקריטריונים שונים, ולכן יש פערים גדולים בהערכות של היקף התופעה – החל במחצית האחוז וכלה בלמעלה מ-40 אחוז מהגיימרים. "חסר לנו מדע קפדני ופתוח בתחום", אומר פז'יבילסקי. "אנו צריכים מדגם טוב ועלינו לחדול מלחפש אחר סנסציות רק למען ההודעות לעיתונות של האוניברסיטה".
החשש הגדול ביותר הוא מפני סטיגמה שתדבק במיליוני בני נוער ומבוגרים שמשחקים במשחקי מחשב. החשש הזה דרבן את פרגוסון, ארסת', פז'יבילסקי ואחרים לכתוב מכתב פומבי בנדון לארגון הבריאות העולמי כבר ב-2016.
התמכרות קלינית הפוגעת בחיים התקינים, או תחביב בלתי מזיק? אליפות משחקי מחשב בתאילנד | צילום: Shutterstock
"כמו סמים"
למרות הביקורות, חוקרים רבים דווקא תומכים בהחלטת WHO. עליהם נמנה גם מרק גריפית'ס (Griffiths), חוקר ביחידה למחקרים בינלאומיים וחוקר הימורים באוניברסיטת נוטינגהאם בבריטניה, שהיה בשנות ה-90 בין הראשונים שחקרו התמכרות למשחקים.
אף שהוא מסכים שיש לקבוע שיטת אבחנה אחידה של התמכרות למשחקי ומחשב, וטוען שאין קונצנזוס מדעי בעניין, הוא ועמיתיו השיבו לטענות המתנגדים במאמר תגובה שהמדע של חקר ההתמכרות השתפר מאוד בשנים האחרונות. כיום, לדבריו, המחקרים מוצאים התמכרות למשחקים בכל רחבי העולם, והדמיות מוח מראות שהפעילות המוחית בזמן משחק מופרז דומה לזאת של נרקומנים.
גריפית'ס ציין גם שיש כבר מרפאות, למשל בקוריאה הדרומית, שמטפלות באנשים שהרגלי המשחקים שלהם פוגעים בהם ובסובבים אותם. לדבריו זה מדגיש את הצורך באבחנה מוצקה שחולים ורופאים יוכלו להיעזר בה.
למרות הוויכוח המתמשך, שני הצדדים מסכימים שאין שום דבר לא בריא בעיסוק של רוב הגיימרים. "כשם שמרבית האנשים ששותים אלכוהול אינם אלכוהוליסטים, ומרבית האנשים שקונים כרטיסי לוטו אינם קרובים להיות מהמרים כפייתיים, כך גם במשחקי מחשב. לא צריך להפוך התנהגויות נורמליות לפתולוגיות", אומר ולדימיר פוזניאק (Poznyak) מארגון הבריאות העולמי. "התמכרות למשחקים היא מצב ספציפי מאוד, עם קריטריונים ספציפיים שרק שיעור נמוך מאוכלוסיות מסוימות – קרוב לוודאי שלא יותר מאחוז אחד – עונה להם".
מה שברור הוא שגם אם ארגון הבריאות העולמי יכריז שמדובר בהפרעה, הוויכוח אם התמכרות למשחקי מחשב היא אכן מחלה, כמו אלכוהוליזם למשל, עוד יימשך.