בניגוד לדימוי הפופולרי, נראה שהדינוזאורים הקדומים לא שאגו. סביר יותר להניח שהם המו, ממש כמו קרובות משפחתם היונים
הדינוזאורים מוצגים בסרטים באופן כמעט קבוע כחיות שואגות, האם יש לכך בסיס מדעי? היות שלמרבה הצער לא נשארו הקלטות מאובנות בנות מיליוני שנים, וגם מכונת זמן אין לנו, איננו יכולים לדעת את התשובה בוודאות. עם זאת, קרובי משפחתם החיים כיום יכולים ללמד אותנו לא מעט.
מבית היוצר של מכון דוידסון לחינוך מדעי : תקועים בבית- עכשיו אתם יודעים. לרשימת הסרטונים המלאה
רוב מה שאנחנו יודעים על דינוזאורים מגיע ממאובנים, אך נכון להיום לא נמצא אף מאובן שאפשר להסיק מהמבנה שלו מה היה קולו. עם זאת, אף שהדינוזאורים לא איתנו כבר בערך 66 מיליון שנה, נותרו בכדור הארץ קרובי משפחתם ושותפיהם לקבוצת הארכוזאוריה ששרדו – הציפורים והתנינים. מאחר שאלה צאצאיהם הקרובים ביותר של הדינוזאורים, מדענים פונים אליהם לתשובות. כעת, בעקבות מחקר שהתפרסם בכתב העת Evolution על קרובי משפחתם של הזוחלים הנכחדים, חוקרים מאמינים שקריאת הדינוזאור דמתה יותר להמיית היונה מאשר לשאגת האריה האימתנית שאנחנו מתארים בדמיוננו.
בשביל ללמוד על אבולוציית הקריאות של החיות הקדומות הללו, מדענים מאוניברסיטאות באריזונה, יוטה, טקסס וקנדה ניתחו בשיטות סטטיסטיות את הצלילים שחברי הארכוזאוריה מפיקים. הצלילים חולקו לסוגים שונים והחוקרים הבחינו במוטיב מעניין שחזר שוב ושוב – היכולת להפיק קולות בפה סגור. מדובר בתכונה מוכרת של ציפורים. למשל כשיונה הומה, הצליל יוצא דרך העור באזור הצוואר, אך מקורה נשאר סגור. התוצאה היא קריאות שקטות ונמוכות יותר מאלו שציפורי שיר מפיקות דרך המקור.
המחקר הראה שלא רק שבערך רבע מהחיות בקבוצת הארכוזאוריה ניחנות ביכולת הזו, אלא שהיא התפתחה באבולוציה לפחות 16 פעמים בתת קבוצות שונות של החיות בקבוצה. החוקרים זיהו גם אצל אילו יצורים במשפחה הזאת לא התפתחה היכולת. מתברר שחיות קטנות, למשל ציפורי שיר זעירות, אינן מסוגלות להפיק קולות בפה סגור. ככל הנראה רק מעל גודל מסוים החיה יכולה ליצור לחץ אוויר גבוה מספיק בריאותיה כדי למלא את שקיק האוויר הנדרש לפעולה הזו.
מאחר שגם הדינוזאורים השתייכו לקבוצת הארכוזאוריה, יש סיבה להאמין שגם הם – או לפחות הגדולים מביניהם – יכלו להפיק המיות נמוכות כאלה. החיזוק היחיד לטענה בא מהקירבה בין הדינוזאורים לציפורים ולתנינים, מאחר שאיברי הקול של הדינוזאורים היו עשויים רקמה רכה ולא נשמרו במאובנים, כך שאיננו יודעים איך הם נראו.
בנוסף לכך שייתכן שהדינוזאורים נשמעו כמו ציפורים, מסתבר שחלקם גם דמו חיצונית לציפורים. בשנים האחרונות התגלה שהיו דינוזאורים לא מעופפים שהתהדרו בנוצות, ממש כמו ציפורים.
אז איך בכל זאת נשמעו הדינוזאורים? אם אכן לא היו להם מיתרי קול, ויכולת הפקת הקולות בפה סגור התפתחה אצלם בדומה לקרובי משפחתם החיים כיום, כנראה הדוגמה הקרובה ביותר שאנו מכירים היום היא קריאת הציפור הגדולה של ימינו – היען.
