כשמאמצים שרירים, הם מתחזקים. אז איך זה שכשאנחנו מאמצים את העיניים הן דווקא נחלשות?
מאמץ הוא מושג תלוי הקשר. אנחנו מאמצים את השרירים כשאנחנו מרימים משקל כבד, מאמצים את המחשבה כשניצבת מולנו בעיה מאתגרת, מתאמצים להשיג מטרות שקבענו לנו... העולם מלא מאמצים. למה בעצם אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על "אימוץ הראייה"?
לשאלה הזאת יש כמה תשובות. ראשית, תפקוד העיניים אכן תלוי בשישה שרירים שמקיפים את גלגל העין. אמנם איננו יכולים לשלוט בכל תנועות השרירים האלו, כיוון שחלק ניכר מתנועות שרירי העיניים הן תנועות בלתי רצוניות, אך בהחלט אפשר לאמן את השרירי העין וכך להשיג ראייה טובה יותר. קיימות שיטות אימון רבות לעיניים, שמזכירות במובנים רבים שיטות התעמלות רגילות שנועדו לחזק שרירים שונים. במקרה הזה המושג "מאמץ" מתפרש כאימון, ועל כן יש לו השפעה חיובית על תפקוד האיבר.
אולם למאמץ יש גם צד שלילי, המתבטא בעומס יתר ואי-הקפדה על מנוחה מספקת. בסופו של דבר זה עלול להוביל לשחיקה – ונראה שזה בדיוק סוג המאמץ שאליו מתכוונים כשאומרים שלא כדאי לאמץ את העיניים פן ראייתנו תידרדר. יש לזכור שגם באימון ספורטיבי רגיל, השרירים מתחזקים לא במהלך האימון עצמו אלא דווקא במנוחה שאחריו. במהלך האימון מאגרי השריר מתדלדלים, ואם אנו נחים כראוי ואוכלים נכון, הסיבים מתחדשים והשריר מתחזק.
אורח החיים המודרני מוביל לכך שאנחנו נוטים לאמץ את העיניים יותר מדי – למשל בעבודה ממושכת מול מחשב, בצפייה בטלוויזיה, בקריאה ובעבודה בתנאי תאורה לא אופטימליים. בשאר שרירי הגוף אנחנו משתמשים דווקא מעט מדי, כיוון שרובנו איננו עושים פעילות גופנית מאומצת בחיי היומיום. לכן האדם המודרני הממוצע מוצא את עצמו במצב שבו עיניו זקוקות בעיקר להרפיה ולמנוחה, ואילו פעילות גופנית כללית דווקא תועיל לו ותשפר את בריאותו.
יתרה מזאת, בגלל אופי העיסוקים המודרניים, אנחנו מאמצים לרוב את עינינו בכיוון אחד ובצורה אחת בלבד. כשאנחנו עובדים במחשב, למשל, אנחנו מביטים קדימה שעות ארוכות, לא פעם כמעט בלי להזיז את הראש, בתוך משרד ממוזג שתורם להתייבשות מוגברת של העין. לא פעם מרוב ריכוז אנחנו שוכחים אפילו למצמץ. כך קורה שהעין שלנו מתעייפת מאוד, ובמקביל אנחנו מזניחים תפקודים אחרים כמו התבוננות לצדדים, צפייה למרחקים שונים וכדומה. הפונקציות האלה סובלות מאימון לא מספק ומתנוונות.
מכל הסיבות האלה, תרגילי עיניים יכללו לרוב תרגילים שיפעילו את כל קשת הפעילויות של איבר הראייה שלנו. לזה יתלוו כמובן הרבה תרגילי הרפיה ושחרור שמטרתם לשקם את תפקודי העין שחווים שחיקת יתר. מעבר לזה נראה שהשינוי הטוב ביותר הוא לשנות מעט את אורח החיים שלנו. ובפשטות: לרוץ יותר ולקרוא פחות.
