המדוזות נודות לים התיכון. איור מתוך לוח השנה "חיות מופלאות", מכון דוידסון, תשפ"ג | איור: עידן ברזילי
במשך מאות שנים, מתחילת המהפכה המדעית ועד ראשית המאה ה-20, הטבע של ארץ ישראל כמעט לא נחקר. פה ושם תרו חוקרים זרים את האזור ותיעדו את הטבע שלו. אבל מחקר טבע שיטתי ויסודי לא היה פה עד שהגיע ישראל אהרוני.
אהרוני נולד ב-7 ביולי 1882 בליטא, שהייתה אז חלק מהקיסרות הרוסית. בינקותו התייתם מהוריו, וגר עם סבתו עד גיל 13, אז עזב את ביתה, נסע לפראג ולאחר סיום התיכון למד שם זואולוגיה. בגיל 19 עלה לארץ ישראל, עבד כמורה לטבע ברחובות ובירושלים, ובעיקר חקר את בעלי החיים של הארץ ושל האזור כולו – מסוריה עד מדבריות ערב. הוא גילה מינים חדשים של בעלי חיים, תיעד בעלי חיים שנכחדו מאז בארץ, כמו הדוב הסורי, וניסה לזהות בטבע בעלי חיים המוזכרים בתנ"ך. הוא גם כתב מגדירים וספרי לימוד רבים, וזכה לכינוי "הזואולוג העברי הראשון". תלמידיו, בהם בתו בת-שבע, המשיכו את מפעל החיים של תיעוד וחקר הטבע הישראלי, אחרי מותו בגיל 64 בלבד, שנתיים לפני הקמתה של מדינת ישראל.
האיור בלוח השנה כולל כמה וכמה רמזים לאהרוני ופועלו: מפת ארץ ישראל שנושאת אחת המדוזות, התנ"ח והספרים הנוספים שהאחרות מביאות עמן, וגם השלד בקרקעית הים, המסמל את אוספי הטבע הישראלי שאהרוני שקד על הקמתם.
המורה לטבע שחקר את בעלי החיים בארץ ישראל ובאזור כולו. ישראל אהרוני | מקור: ויקיפדיה, נחלת הכלל
