החיוך שמלחיץ אותנו

לא כל החיוכים נבראו שווים. אֵם שמחייכת אל תינוקה שהצליח בפעם הראשונה ללחוץ על הכפתור בצעצוע שלו, שני חברים ותיקים שמחייכים אחד לשני מעל ארוחת הערב, בוס שמחייך באדנות אל העובד הצעיר שלו – כל אחד מהחיוכים האלה מעביר מסר שונה לחלוטין. מחקר חדש מראה שהתגובה הפיזיולוגית שלנו לסוגים השונים של חיוכים שונה גם היא. בניגוד לחיוכים הראשונים שתוארו, החיוך האחרון, האדנותי, מלחיץ אותנו ומעלה את קצב הלב שלנו.  

החוקרים, מארצות הברית ומבריטניה, פרסמו בשנה שעברה מחקר שניתח את החיוכים השונים וסיווג אותם לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה מורכבת מ"חיוכי פרס" (reward smiles), שאנשים מבצעים בסיטואציה חברתית טובה ומהנה, וגם כאשר הם רוצים לעורר תגובה חיובית, למשל אצל תינוקות או ילדים. השנייה היא "חיוכי הזדהות" (affiliation smiles), שנועדו לשדר הבנה והכלה ולהבהיר לצד השני שכוונותינו טובות ולא תוקפניות, והשלישית היא "חיוכי דומיננטיות" (dominance smiles), שהמסר שלהם שונה לחלוטין: אני מעליך, אני טוב ממך, וכדאי שתזכור את זה. החיוך הדומיננטי מאופיין בחוסר סימטריה – צד אחד של הפה מתוח כלפי מעלה יותר מהצד השני, בניגוד לחיוכים האחרים בהם החיוך נמתח לשני הצדדים במידה שווה.

במחקר החדש בדקו החוקרים כיצד אנשים מגיבים לחיוכים השונים. הם ביקשו מ-92 סטודנטים לענות בעל פה על שלוש שאלות אישיות, כמו "מה משמח אותך?" ו"מה אתה אוהב לאכול?" בעוד אדם אחר שופט את ביצועיהם. משימה כזו גורמת לרוב האנשים ללחץ קל ולעליית הדופק. הנבדקים לא נמצאו באותו חדר עם ה"שופט" אלא דיברו אל מצלמת רשת, ולאחר כל שאלה ראו קטעי וידאו קצרים שבהם הוא חייך אליהם. נאמר להם שהקטעים צולמו בזמן שאותו אדם האזין לתשובתם, אבל למעשה הם הוכנו מראש, עם שלוש גרסאות שונות לכל חיוך. כל נבדק ראה רק סוג אחד של חיוכים: פרס, הזדהות או דומיננטיות.

במקביל בדקו החוקרים את קצב הלב של הנבדקים, ונטלו מהם דגימות רוק כדי לבדוק את ריכוז הקורטיזול, הורמון המופרש בשעת לחץ. הממצאים הראו שלנבדקים שקיבלו חיוכי פרס וחיוכי ידידות היה קצב לב נמוך יותר ופחות קורטיזול ברוק בהשוואה לאלו שראו חיוכי דומיננטיות. כלומר, האנשים שצפו ב"שופט" מחייך חיוך דומיננטי היו לחוצים יותר.

סוג של איום

התוצאות דומות למחקרים קודמים שבהם נבדקים קיבלו מסרים מילוליים מהשופטים: כשהמסר היה שלילי וביקורתי יותר, עלו קצב הלב וריכוז הקורטיזול של הנבדקים. המחקר הנוכחי מראה שאנשים לא זקוקים למלים עצמן, ומסוגלים לפרש את הבעות הפנים וסוגי החיוכים השונים.

החוקרים מציינים שהבעות פנים ושפת גוף באופן כללי נתפסים לרוב כאמינים וכנים יותר ממסרים מילוליים. אנחנו בוחרים באלו מילים להשתמש ומתי ויכולים גם לשקר בעזרתן, אבל יש לנו פחות שליטה על שפת הגוף שלנו וקשה לנו יותר לזייף אותה – כפי שיודע כל מי שניסה לדכא את החיוך שהתגנב אל שפתיו דווקא בזמן אירוע רציני או עצוב. לכן לא מפתיע שהגוף שלנו מגיב לשפת הגוף של מי שמולנו, כולל החיוכים.

פירוש נכון של שפת הגוף והבעות הפנים, ותגובה ראויה אליהן, עוזרים לנו לנווט בהצלחה בעולם החברתי שאנו חיים בו. ככל הנראה, הסיבה שחיוכי דומיננטיות מעלים את קצב הלב היא שהם נתפסים כסוג של איום ונראים במצבים תחרותיים שבהם עלינו להיות ערניים ולעמוד על המשמר. אם אתם רוצים להימנע מלחץ, מוטב להיות בחברת אנשים שמעדיפים את החיוכים האחרים.