להכניס את חיידקי המעי לכושר

פעילות גופנית מתונה אך תדירה תורמת לשרירים, המוח ורקמות השומן ואף עשויה להפחית את הסיכון למחלות. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אילינוי מעלה כעת סיבה טובה נוספת לעסוק בפעילות גופנית: מתברר שהיא יכולה להשפיע לטובה גם על חיידקי המעי. בשני מאמרים שפרסמו לאחרונה הם מצאו כי השינויים שחלו אצל חיידקי המעי בעקבות פעילות גופנית השפיעו לטובה על תהליכים פיזיולוגיים בגוף הפונדקאי, ובכלל זה בחילוף החומרים, במערכת החיסון ובהתנהגות.

במחקר הראשון חוקרים מאוניברסיטת אילינוי השתילו אצל עכברים חסרי חיידקי מעי דגימות צואה שנאספו מעכברים שהיו פעילים מבחינה גופנית ומעכברים שלא התאפשרה להם פעילות גופנית. נמצא כי הרכב חיידקי המעי היה שונה לחלוטין בין קבוצת העכברים הפעילים לבין הקבוצה הלא-פעילה. חיידקי המעי של הקבוצה הפעילה יצרו אצל הפונדקאים שינויים במבנה המעי, עיכבו שם תהליכים דלקתיים ושיפרו את ניצול האנרגיה מהמזון.

בנוסף נמצאו הבדלים בין התגובות החיסוניות של העכברים המושתלים משתי הקבוצות לחומרים גורמי דלקת במעי הגס. עכברים שהושתלה בהם צואה מתורמים פעילים גופנית החלימו טוב יותר מהדלקת ואף היו רגישים פחות לחומר מעורר הדלקת. כלומר השינויים שחוללה הפעילות הגופנית באוכלוסיית חיידקי המעי שירתו היטב את הפונדקאי שלהם. 

החוקרים משערים שההשפעה המיטיבה הזאת נובעת מכך שהפעילות הגופנית מגדילה את כמות החיידקים המייצרים בוטירט – סוג של חומצת שומן קצרת שרשרת שתורמת לבריאות תאי המעי, מפחיתה דלקת, מספקת אנרגיה לתאים ומגבירה את תחושת השובע. נמצא בעבר שחומצות השומן קצרות השרשרת גם משפרות את התגובה לאינסולין ומשפיעות על מבנה המוח. מעניין לראות כי אצל אתלטים נמצאים ריכוזים גבוהים יותר של חומצות שומן קצרות שרשרת בהשוואה לאנשים פחות פעילים.

השמנים והרזים

אצל בני אדם המצב קצת יותר מורכב, כפי שעולה ממחקר נוסף שפרסמה אותה קבוצת מדענים. במחקר בדקו איך משפיעה פעילות גופנית על אוכלוסיית חיידקי המעי אצל גברים ונשים, שמנים ורזים. עבור המחקר נבחרו אנשים שלא היו פעילים במקור והתבקשו לעסוק בפעילות גופנית במשך שישה שבועות. לאחר מכן הם חזרו לאורח החיים הקודם שלהם למשך שישה שבועות נוספים.

מדגימות צואה שנאספו מהמשתתפים נמצא כי אוכלוסיית חיידקי המעי השתנתה בעקבות הפעילות הגופנית בהתאם למידת ההשמנה של המשתתף. כאן המקום לציין שקיימים חיידקי מעי שקשורים להשמנה ועשויים לגרום לאדם לעלות במשקל עקב השפעתם על ניצול האנרגיה מהמזון. בנוסף, החיידקים הללו עלולים להגביר את הדלקת האופיינית להשמנה בכך שהם מחלישים את המחסום בין המעי לדם.

החוקרים מצאו הבדל משמעותי בין אוכלוסיית החיידקים אצל הנבדקים השמנים והרזים, וכל אוכלוסייה הגיבה אחרת לפעילות הגופנית. אצל אנשים רזים, פעילות גופנית עודדה את החיידקים מייצרי חומצות שומן קצרות השרשרת. השינוי הזה התרחש במקביל לעלייה במסת השרירים בגוף על חשבון השומן. נראה כי העלייה בייצור חומצות השומן קצרות השרשרת תרמה לגדילת רקמות השריר בגוף הפונדקאי. כיוון שהשינוי בהרכב חיידקי המעי התהפך כשהנבדקים חזרו לשגרה לא פעילה, החוקרים הסיקו שעל מנת לשמר את ההשפעה המיטיבה יש להתמיד בפעילות הגופנית.

החוקרים הופתעו לגלות כי אצל המשתתפים השמנים נמצאו רמות גבוהות יותר של חומצות שומן קצרות שרשרת מאשר אצל הרזים, אפילו לפני תחילת הפעילות הגופנית. בעקבות זאת, השיפור שחוללה אצלם הפעילות הגופנית ברמות חומצות השומן קצרות השרשרת היה פחות משמעותי לעומת המשתתפים הרזים. עם זאת, בניגוד לממצאים שדווחו במחקרים קודמים, גם אצל השמנים רמות גבוהות של בוטירט היו קשורות למסת שריר גבוהה ומסת שומן נמוכה והן סמן להרכב גוף בריא יותר וכושר גופני טוב יותר.