האיש שאהב חיות

"לג'רי דארל הייתה יכולת יוצאת מן הכלל לתפוס את תחושת הפליאה של ילד ולהעביר אותה ללשון מבוגרים. הוא היה מסוגל ללכוד את הפרטים הססגוניים של החיים והשתמש בהומור כדי לגעת בלבם ובשכלם של אנשים. ההומור שלו לא הסיח את הדעת מהתשוקה הכנה שלו לשימור הטבע", צוטט ד"ר תומס לאבג'וי (Lovejoy) ממכון סמיתסוניאן בוושינגטון בהספד שפרסם הניו יורק טיימס לאחר מותו של דארל ב-1995.

משפחתו וחיות אחרות

ג'ראלד מלקולם דארל (Durrell) נולד ב-7 בינואר 1925, בג'משדפור שבצפון מזרח הודו, בנם הרביעי והצעיר ביותר של מהנדס בריטי ועקרת בית. זמן קצר אחר כך עברה המשפחה לעיר לאהור, כיום בפקיסטאן, בעקבות עבודתו של האב, שעסק בהקמת מסילות רכבת ובסלילת כבישים. בלאהור ביקר ג'רי הפעוט עם האומנת שלו בגן חיות, ביקור ששינה את חייו. "גן החיות היה זעיר והכלובים הפצפונים כנראה לא נוקו מעולם, ואם הייתי רואה אותו כיום הייתי כנראה מורה על סגירתו לאלתר", כתב לימים בזכרונות שצוטטו בביוגרפיה שלו. "אבל כילד זה היה מבחינתי מקום קסום, ומרגע שביקרתי שם פעם אחת, שום דבר לא היה יכול למנוע ממני לחזור שוב ושוב". לימים סיפרה אמו כי גן חיות (zoo) הייתה המילה הראשונה שאמר.

ב-1928 נפל דארל האב למשכב. מחלתו לא אובחנה, אך ככל הנראה היה זה גידול סרטני בראשו. המשפחה שבה לאנגליה בנסיון למצוא טיפול, אך האב מת כעבור זמן קצר. הוא הוריש למשפחתו די כסף לחיים נוחים, אך אשתו התקשתה להתמודד עם האובדן. ב-1935 עברה המשפחה לאי היווני קורפו, בעקבות האח הבכור שהתגורר שם.

משפחת דארל התגוררה בקורפו רק ארבע שנים, אך אלה היו שנים מעצבות מבחינתו של ג'ראלד הצעיר, שהסתובב באי וחקר את הטבע שלו ללא לאות. הוא אסף וגידל מגוון עצום של בעלי חיים, מקיפודים ועקרבים ועד עופות ונחשי מים. הוא לא למד בבית הספר, ומבין המורים הפרטיים שלימדו אותו התיידד בעיקר עם אלה שהיו חובבי טבע כמותו. את חוויותיו על האי סיכם דארל בספר "משפחתי וחיות אחרות", שראה אור ב-1956. הספר היה להצלחה עצומה, בזכות התיאורים שופעי ההומור והאהבה של בני משפחתו, של תושבי האי היוונים ובעיקר – של בעלי החיים ועולם הטבע. ברבות השנים פרסם דארל עוד שני ספרים על קורות המשפחה בקורפו "חיות, ציפורים וקרובים" (1969) ו"גן האלים" (1978).

תיאורים שופעי הומור ואהבה. שלוש הוצאות של "משפחתי וחיות אחרות", הספר המצליח ביותר של דארל

גן חיות במזוודה

ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבה המשפחה לבריטניה. כנער שרוב שנותיו לא זכה לחינוך מסודר התקשה דארל למצוא עבודה, אך בסופו של דבר התקבל כעובד זוטר בחנות לחיות מחמד ודגי-נוי. ב-1943 זומן לשירות צבאי, אך קיבל פטור מסיבות רפואיות והתנדב לשרת בעבודות חווה. לאחר סיום המלחמה התקבל לעבודה כמטפל בגן החיות וויפסנייד (Whipsnade) מצפון ללונדון. כעבור שנה עזב את גן החיות וניסה להתקבל למשלחת לאיסוף חיות בר בעבור גני חיות, אך לא התקבל בשל חוסר ניסיונו.

כשהגיע דארל לגיל 21 הופשרו כספי ירושה שהותיר לו אביו, והוא השתמש בכסף למימון משלחת איסוף משלו. ב-1947 יצא לקמרון שבמערב אפריקה,  ואת בעלי החיים שאסף מכר לגני חיות ברחבי בריטניה.

זה היה מסע איסוף וחקר ראשון מני רבים. בשנים הבאות הוביל עוד משלחות למערב אפריקה, לדרום אמריקה, לאוסטריה וניו זילנד, מלזיה, מקסיקו, הודו, מאוריציוס ואפילו לערבות רוסיה. חלק ממסעותיו נועדו לצילום תכניות טבע של רשת השידור הבריטית, BBC. הוא גם כתב ספרים על רבים מהמסעות שלו, כשהוא מיטיב לשלב בהם את ההומור וההתבוננות המיוחדת שלו על הטבע. בין ספרי המסעות בולטים "גן חיות במזוודה", "היער השיכור" ו"חברברי הסוואנה".

דארל סירב ללכוד חיות עבור אספנים, והשתדל לאסוף בעלי חיים בסכנת הכחדה, בתקווה שאחזקתם בגני חיות תשפר את הסיכויים להחזיר את המין לטבע. הוא גם השקיע הרבה יותר מהמקובל בהאכלתם של בעלי החיים שתפס ובהחזקתם בתנאים נאותים, מה שהפך את המסעות שלו לבלתי רווחיים מבחינה כלכלית. חסרון הכיס התמידי היה הסיבה המקורית שהחל לכתוב ספרים על מסעותיו, בתקווה לגייס מימון למסעות נוספים ולפעילויות שמירת טבע.

ב-1951, לאחר חיזור ממושך, נשא דארל לאישה את ז'קלין (ג'קי) וולפנדן. השניים נאלצו להימלט ולהתחתן בחשאי, משום שאביה התנגד לנישואים. בני הזוג היו שותפים לאהבת הטבע ובעלי החיים, וג'קי התלוותה לרוב המסעות הבאים שהוביל דארל, והייתה שותפה למפעל חייו.

פגישות עם בעלי חיים

בעקבות הצלחת כמה מספריו, ובראשם "משפחתי וחיות אחרות", זכה דארל לפרסום רב, וקנה לעצמו שם של מומחה בתחום שמירת הטבע. מסעו הבא לקמרון עובד לסרט, והוא קיבל תכנית רדיו אישית ב-BBC, בשם "פגישותיי עם בעלי חיים". ההכרה הציבורית שקיבל, לצד חוסר שביעות הרצון שלו מהתנהלותם של גני חיות בבריטניה, הובילו אותו להחלטה להקים גן חיות משלו, שיעסוק בעיקר בשימור מינים הנתונים בסכנת הכחדה. לאחר שכמה רשויות דחו את הצעתו, הקים את גן החיות בסופו של דבר באי ג'רזי שבתעלת למנש, והוא נפתח לציבור ב-1959. כדי לממן את פעילות הגן הקים את הקרן לשמירת טבע, הנושאת כיום את שמו.

גן החיות גדל והלך עם השנים, כשדארל משכן בו בעלי חיים רבים שאסף במסעותיו ברחבי העולם, והפך לאחד המוסדות המובילים בעולם בשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה. בד בבד הוא המשיך בפעילות ציבורית נמרצת למען שמירת הטבע ושימורו. בין השאר ייסד ב-1972 את הוועידה הבינלאומית לשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה וגידולם בשבי, הנחשבת עד היום לפורום החשוב ביותר בנושא. הוא גם סייע בהקמת גופים לשמירת טבע במקומות רבים בעולם, והקים בגן החיות שלו מרכז הכשרה לעוסקים בתחום שימור בעלי החיים.

ב-1979 התגרשו בני הזוג דארל, לאחר שג'קי האשימה את ג'ראלד במסירות יתר לעבודתו וגם בחיבה יתרה לטיפה המרה. דארל נשא עד מהרה לאשה את לי ווילסון, חובבת טבע אמריקאית. היא הייתה שותפה לכתיבת כמה מספריו ובהם "חובב הטבע" (1982) המדריך בני נוער וילדים כיצד לחקור את עולם החי סביבם, והיה לרב מכר בשפות רבות. ב-1982 קיבל תואר אבירות ממלכת בריטניה, על פעילותו רבת השנים למען שמירת הטבע.

דארל סבל שנים רבות מבריאות לקויה, ומצבו החמיר עם השנים, בין השאר בשל הרגלי השתייה שלו. ב-1994 עבד ניתוח להשתלת כבד, אך לקה בזיהום ומת ב-30 בינואר 1995, כמה שבועות לאחר יום הולדתו ה-70.

דארל זכה בחייו ולאחר מותו בפרסים ואותות הוקרה רבים. אבל ההוקרה שאולי הייתה נוגעת ביותר ללבו היא המינים רבים של בעלי חיים שנקראו על שמו, בהם קרפדה, נחש, עש, פשפש ואפילו סלנוית (Salanoia durrelli) – יונק טורף קטן הייחודי לאי מדגסקר, שם פעל דארל רבות לשימור הטבע המקומי.

ספריו הרבים ממשיכים להימכר רבות גם כיום, ובראשם "משפחתי וחיות אחרות" שגם עובד לסרט ולסדרת טלוויזיה מצליחה, ואפילו למחזה. סיפור חייו גם הונצח בכמה ספרים, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שגן החיות והקרן שהקים ממשיכים לפעול גם כיום, ולחנך ברוח הפעילות הענפה שלו דורות חדשים של חובבי טבע, המנסים להציל את עולם הטבע מפני הפעילות של האדם.

קטע קצר מתוך "הדארלים בקורפו", סדרת הטלוויזיה על פי "משפחתי וחיות אחרות":