חוקרים בדקו אם כלבים שקיבלו אוקסיטוצין תקשרו יותר עם בעליהם האנושיים. למרבה ההפתעה התברר שזה נכון רק לחלקם
האדם בחר בכלב להיות לו לבן לוויה, והכלב מצידו למד לתקשר עם בעליו ולחפש את קרבתם, בשונה מאבותיו הקדמונים – הזאבים. לשוני הזה חייב להיות ביטוי גם בגנטיקה של הכלבים, ומחקר חדש ניסה לבדוק אם מדובר בהורמון אוקסיטוצין. הממצאים הראו שהמצב מורכב יותר משציפו.
במהלך תהליך הביות שעברו הכלבים מאז אבותיהם הזאבים הפראיים ועד שהפכו לחיות המחמד המוכרות לנו כיום, הם פיתחו יכולת ייחודית לחיות במחיצת בני אדם. ההבדל בין כלבים לזאבים ניכר בעיקר בהתנהגותם כפרטים – זאבים לא מחפשים קשר אנושי ואילו הכלבים כן.
היבט אחד של יכולת התקשורת המיוחדת של כלבים עם בני האדם הוא הנכונות שלהם "לבקש עזרה" כשהם מתמודדים עם בעיה שנראית להם קשה מדי. אבל גם פה יש שונות גדולה בהתנהגות של כלבים מגזעים שונים ואפילו בין פרטים שונים מאותו גזע.
ההורמון שמאחורי התקשורת
צוות חוקרים משבדיה ניסה להבין מדוע כלבים מסוימים נעזרים בבעליהם לפתרון בעיות יותר מאחרים ואם התכונה הזאת תלויה בגנטיקה שלהם. החוקרים חשדו שיכולת התקשורת של הכלבים קשורה להורמון בשם אוקסיטוצין, שממלא תפקיד חשוב בהיריון ובלידה ואף מופרש בזמן אורגזמה אצל גברים ונשים. בנוסף, האוקסיטוצין הוא מוליך עצבי שמופרש במהלך אינטראקציות חברתיות, אצל בני אדם ובעלי חיים אחרים.
לשם כך ערכו ריססו החוקרים אוקסיטוצין לאפם של 60 כלבים מגזע גולדן רטריבר ולאחר מכן הציגו בפניהם בעיה שהיו צריכים לפתור. החוקרים הגדירו שני מדדים ליכולת התקשורת של הכלבים – האם הכלב "בוהה" בבעליו והאם הוא יוזם איתו מגע פיזי. הם קיוו שהאוקסיטוצין יגביר את התקשורת של הכלב עם בעליו ויעודד אותו לפנות אליו מהר יותר בפתרון הבעיה. קבוצת הביקורת קיבלה תרסיס של מי מלח בלתי מזיקים.
תחילה הוטל על הכלבים לנסות לפתוח מכסה מפלסטיק שבתחתיתו טמון חטיף. לאחר שהצליחו במשימה ניתן להם תרגיל דומה, אבל הפעם המכסה היה קבוע במקומו ולא ניתן לפתיחה. החוקרים מדדו כמה זמן נדרש לכלב מרגע הצגת הבעיה ועד שפנה לעזרת בעליו.
לקולטן האוקסיטוצין במוח יש גרסאות גנטיות שונות, שקושרו בחלקן לאוטיזם, סגנון התקשרות, טמפרמנט ותכונות התנהגותיות אחרות. החוקרים דגמו מהכלבים DNA וקיוו לבודד גרסה גנטית של קולטן האוקסיטוצין שתצביע על יכולות חברתיות גבוהות יותר. יכול להיות שאצל כלבים עם גרסה מסוימת של הקולטן קליטת האוקסיטוצין יעילה יותר, ואולי זה מה שגורם להם לתקשר יותר עם בני אדם. לשם השוואה נלקחו דגימות דם מ-21 זאבים.
הבדלים גנטיים בתגובה להורמון
הממצאים הראו במפתיע שהטיפול באוקסיטוצין דווקא הקטין את תדירות הפנייה של הכלבים לעזרת בעליהם. עם זאת, בחינה מעמיקה יותר של התוצאות הראתה שכלבים בעלי גרסה מסוימת של קולטן האוקסיטוצין הושפעו מהטיפול יותר, וביקשו את עזרת בעליהם יותר מאלה שקיבלו תמיסת מלח. כלומר האוקסיטוצין משפיע רק על כלבים בעלי גרסה מסוימת של הקולטן.
כאשר השוו החוקרים את גרסאות הקולטן בין הכלבים לזאבים הם מצאו שגם בקבוצת הזאבים היו קיימות גרסאות שונות שלו. הדבר מעיד שהשוני הגנטי הזה היה קיים עוד אצל הזאבים בעת ביותם לפני 15 אלף שנה, כך שלבני האדם היה על מה להתבסס כשטיפחו את זני הכלבים שהראו יכולות תקשורתיות וחברתיות גבוהות יותר.
אוקסיטוצין הוא הורמון מרכזי כשמדובר באינטראקציות חברתיות בין אנשים, וגם לנו יש כמה גרסאות של גנים שקשורים אליו. לימוד ההתנהגות של כלבים בהקשר הזה יכול לפיכך לעזור לנו להבין את עצמנו, ועשוי בטווח הארוך ללמד אותנו גם על הפרעות התנהגות אנושיות.
