פרצוף כלב: מה הוא אומר?

כשהכלבים שלנו מסתכלים עלינו, האם הם מנסים להגיד לנו משהו?

הבעות פנים אצל בעלי חיים נחשבות בדרך כלל להתנהגות אינסטינקטיבית, לא נשלטת או מחושבת, שמעבירה את תחושות בעל החיים באותו רגע. אפילו לנו, בני האדם, קשה לשלוט על מה שהפנים שלנו מביעות, כפי שיודע כל מי שניסה נואשות לא לחייך ברגע לא מתאים. אבל מחקר חדש טוען שכלבים משנים את הבעות פניהם לעתים קרובות יותר כשהם רואים שאדם מביט לכיוונם, דבר שעשוי להעיד על כך שהם מסוגלים לשלוט בהבעותיהם ולהשתמש בהן לתקשר אתנו.

במחקר של אוניברסיטת פורטסמות הבריטית נבדקו 24 כלבי בית, מגזעים שונים ובני גילים שונים. כל כלב נִבחן במצב של "תשומת לב", שבו נסיין עמד מולו והסתכל לכיוונו, אך בלי ליצור קשר עין ישיר; ובמצב של "חוסר תשומת לב", שבו הנסיין עמד בגבו לכלב. בנוסף, בחצי מהפעמים החזיק הנסיין פיסת אוכל בידו ובחצי האחר ידיו היו ריקות. במצב "חוסר תשומת לב" הנסיין החזיק את ידיו מאחורי גבו, כך שכאשר היה בהן אוכל הכלב ראה אותו בברור.

הכלבים צולמו והתנהגותם, כולל הבעות הפנים שלהם, תועדו בעזרת קטלוג להבעות פנים של כלבים. בין ההבעות הנפוצות היו זקירת האוזניים ושמיטתן, פתיחה של הפה, שרבוב לשון ועוד. החוקרים גילו כי בתנוחה שבה עמד הנסיין כשפניו אל הכלב, שינו הכלבים את הבעות הפנים שלהם לעיתים קרובות יותר, ואף נבחו יותר, בהשוואה למצב "חוסר תשומת לב", שבו גב הנסיין פונה אל הכלב. לעומת זאת, לא היה הבדל משמעותי בהבעות הפנים ובהתנהגות בכלל בין המצבים שבהם הנסיין החזיק אוכל למצבים שידיו היו ריקות.

הבעות הפנים הספציפיות שאותן הראו הכלבים פעמים רבות יותר כאשר הנסיינים הסתכלו לכיוונם היו הוצאת לשון, והבעה של "הרמת גבה", כלומר התרוממות החלק העליון של העין. ההבעה האחרונה ידועה כבעלת השפעה על בני האדם: מחקר קודם של אותה מעבדה הראה שכלבים במקלט לחיות שהרבו "להרים גבה" כאשר מבקרים הסתכלו עליהם היו בעלי סיכויים טובים יותר להיבחר לאימוץ. ייתכן שזה משום שהבעה דומה על פניהם של בני אדם מתפרשת אצלנו כעצב, וכך כשכלבים עושים זאת הם נראים לנו עצובים ורחמינו נכמרים עליהם. אפשרות נוספת היא שההבעה מגדילה את העיניים ומביאה למראה "גורי" יותר, ולכן חמוד יותר.

 
פרצוף "רגיל" (משמאל) וגבה מורמת | צילום מתוך מאמר המחקר ב-PLoS One
 

מה אתה אומר?

המחקר מצא שהכלבים מבצעים יותר הבעות פנים מסוימות כאשר אדם הנמצא בחדר מסתכל לעברם. האם פירושו של דבר הוא שכלבים שולטים בהבעות הפנים שלהם, ומסוגלים לבחור את זו שתקסום לנו ביותר כשהם מנסים ליצור אתנו קשר? זו אפשרות אחת, אך יש גם אחרות.

האפשרות הסבירה ביותר היא שהכלבים פשוט פעילים יותר, וכך גם מזיזים את פניהם יותר, כשהם רואים משהו מעורר ומלהיב – במקרה זה, אדם שניצב עם פניו אליהם. החוקרים בדקו זאת בעזרת האוכל שהנסיינים הציגו בחלק מהמקרים, ונועד לעורר התלהבות בכלבים בצורה שאינה קשורה לגורם חברתי. היות שהכלבים הגיבו באותה צורה אם היה אוכל בידיו של הנסיין או לא, החוקרים הגיעו למסקנה שמידת העוררות של הכלב לא שיחקה תפקיד חשוב בשינוי הבעות הפנים שלו.

אלא שגם החוקרים עצמם מכירים בכך שלא ניתן לדעת עד כמה הכלבים מתרגשים מנוכחות האדם בהשוואה להתרגשותם מהאוכל, ובאיזו צורה מתבטאת ההתרגשות הזאת. אפילו אם הכלבים אכן שולטים בהבעות הפנים שלהם, אנחנו לא יודעים מה הכוונה שלהם כאשר הם עוטים הבעה זו או אחרת.

הקשר בין בני אדם וכלבים שונה מהקשר שלנו עם כל בעל חיים אחר, ומחקרים רבים הראו שכלבים קשובים מאוד לבני האדם, ומגיבים למבט שמופנה לעברם. אך כמובן, כלבים הם בראש ובראשונה יצורים חברותיים שהתפתחו ליצור קשר אחד עם השני עוד הרבה לפני שהזאב הראשון עשה את דרכו לעבר יישוב אנושי. מחקרים נוספים ודאי יבחנו גם את תפקיד הבעות פניהם של כלבים כשהם מתקשרים עם בני מינם.

לגבי השאלה הגדולה יותר, מה הכלבים מנסים לומר לנו (אם בכלל) בעזרת הבעות הפנים שלהם, הדרך לתשובה עדיין ארוכה.