חוקרים מטקסס פיתחו מכשיר לזיהוי רקמה סרטנית תוך שניות, פיתוח שעשוי לקצר מאוד ניתוחים להסרת גידולים ולשפר את שיעורי הצלחתם. המכשיר טרם אושר לשימוש
הכתבה הוקלטה בידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
הדרך היעילה ביותר להיפטר מגידול סרטני היא פשוט להוציא אותו – בהנחה שהוא לא שלח גרורות. הדבר נעשה בניתוח בהרדמה מלאה או מקומית – תלוי באזור בגוף – וחשוב מאוד להוציא את הגידול במלואו ולא להשאיר אפילו תא סרטני אחד. הבעיה היא שקשה לזהות היכן בדיוק עובר הגבול בין רקמה בריאה לרקמה סרטנית, לכן מוציאים את הרקמה החולה ביחד עם נתח הגון של רקמה בריאה. בנוסף, כדי לוודא שאכן הרקמה הסרטנית הוצאה במלואה, שולחים הרופאים דגימות רקמה לבדיקות שיקבעו אם מדובר בגידול או ברקמה בריאה. אלה נמשכות חצי שעה ויותר, כאשר החולה שוכב על שולחן הניתוחים וחשוף לזיהומים.
מדענים מאוניברסיטת אוסטין שבארצות הברית פיתחו מכשיר שעשוי לפתור את שתי הבעיות. הפיתוח הוא מכשיר בצורת עט שמסוגל לקחת דגימות מהרקמה ולקבוע אם מדובר ברקמה סרטנית בתוך 10 שניות - פי 150 מהר יותר מהטכניקות המשמשות כיום. זה יכול לאפשר למנתחים לזהות ביתר קלות את גבולות הגידול ולהסירו בצורה מדויקת יותר, ולעשות זאת בזמן אמת, בלי צורך להמתין לתשובות מהמעבדה או מהפתולוג.
בשיטה זו מופרשת טיפת מים לקצה ה"עט" וממיסה מולקולות הנמצאות על גבי תאי הרקמה. המולקולות נשאבות למכשיר הנקרא ספקטרומטר מסות (mass spectrometer). המכשיר עובד על עיקרון של הפרדת מולקולות לפי גודל באמצעות שדה מגנטי רב עוצמה כאשר מולקולה מסתדרות לפי המסה שלהן והמכשיר מזהה על פי המסה באילו מולקולות מדובר. המחשב שאליו מחובר המכשיר משווה את פרופיל החומרים למאגרי נתונים המרכזים פרופילים מטבוליים של תאים בריאים ותאים סרטניים מרקמות שונות לפי הרכב החומרים האופייני להם. כך אפשר לגלות במהירות אם הפרופיל מתאים לתאים בריאים או סרטניים.
בניסוי עם 253 מטופלים בסרטן השד, הריאות, בלוטת התריס והשחלות, זיהה המכשיר רקמות סרטניות בשיעור הצלחה של 96 אחוז. האתגר האמיתי, לדברי החוקרים, יהיה בסוגי סרטן פולשניים יותר, שבהם קשה יותר להבדיל בין רקמה בריאה לחולה כמו במקרה של סרטן כיס המרה, הקיבה והלבלב. ליביה אברלין (Eberlin), אחת החוקרות שפיתחו את המכשיר אמרה בראיון לאתר WEBMD שהם ממשיכים לפתח את ההתקן בימים אלה, בתקווה שבתוך שנה או שנתיים כבר יהיה אפשר להשתמש בו על מטופלים.
צפו בסרטון של אוניברסיטת אוסטין על הפיתוח (באנגלית):
