עדות לחור שחור שבלע כוכב במרכז גלקסיה עשויה להעיד שהתופעה נפוצה הרבה יותר ממה שחשבנו
מדענים מאוניברסיטת שפילד באנגליה גילו עדויות לנפילה של כוכב לתוך חור שחור. ככל הידוע כיום אירוע כזה אמור להיות נדיר מאוד, והתגלית החדשה רומזת שהקצב שבו החורים השחורים בולעים כוכבים במרכזי גלקסיות מסוימות גבוה פי מאה מכפי שהעריכו מדענים עד כה.
חורים שחורים סופר-מסיביים במרכזי גלקסיות בולעים בדרך כלל בתוך זמן קצר מאוד את הגז והכוכבים שנמצאים בקרבה מיידית, כך שנדיר למצוא כוכב תועה שמתקרב מספיק לשדה הכבידה של החור השחור בשביל להיבלע בתוכו או להיקרע על ידי כוחות הגאות שלו.
כשכוכב מתקרב מספיק, בתנאים הנכונים, ההפרשים בכוחות הגאות שגורמת המשיכה של החור השחור מערערים אותו וקורעים ממנו את שכבות הגז. הגז מקיף את החור השחור ופולט קרינה בעוצמה גבוהה בזמן שהוא נופל לתוך החור השחור. התופעה, שנקראת ערעור כבידתי, נחשבת נדירה מאוד ומתרחשת בממוצע פעם בעשרות או מאות אלפי שנים בכל גלקסיה.
בסקר שנערך באוניברסיטת שפילד מדדו החוקרים את פליטת הקרינה בתדרים שונים מ-15 גלקסיות שהיו בהירות מאוד בקרינה תת-אדומה, דבר שמעיד כי היו מעורבות בהתנגשות או באינטראקציה אחרת עם גלקסיות שכנות, ועכשיו עוברות שלב של יצירת כוכבים מהירה. החוקרים גילו עלייה חריגה בעוצמת האור באחת מהגלקסיות שנדגמו והניחו בהתחלה שמדובר בסופרנובה או בפעילות של החור השחור שהחל לבלוע גז כפי שקורה לפעמים כשחורים שחורים במרכזי גלקסיות עוברים ממצב רדום לפעיל.
אבל ההתנהגות של האירוע הזה לא התאימה למה שאסטרונומים רגילים לראות בתופעות מוכרות כמו סופרנובות או גלקסיות פעילות. קווי הפליטה, כלומר התדרים האופייניים שתורם כל יסוד לקרינה של גוף חם מאוד, הראו שמדובר באירוע שמעורבת בו כמות גדולה של הליום שנע במהירות גבוהה. כמו כן עוצמת האור וקצב השינוי בה לא התאימו לסופרנובה.
נופלים בקצב
אם האירוע שנמדד אכן מייצג ערעור כבידתי, שהתגלה בקלות יחסית על ידי תצפית של עשר שנים על 15 גלקסיות בלבד, הדבר מעיד שאירועים כאלו עשויים להיות נפוצים הרבה יותר מכפי ששיערו עד כה. ייתכן שגלקסיות בהירות בתת-אדום משמשות אזור חם למפגשים של כוכבים תועים עם החור השחור שבמרכזן. המפגש בין גלקסיות, או אפילו מעבר חולף בין שתי גלקסיות שדוחס את הגז ומתחיל יצירה של כוכבים תוך זמן קצר, יכול גם להיות הגורם לכך שכוכבים שנמצאו במרחק בטוח מהחור השחור יקבלו את ה"דחיפה" הקטנה שהיו צריכים כדי ליפול פנימה.
על פי ההערכה החדשה אירועי ערעור כמו זה עשויים לקרות בגלקסיות כאלה אפילו בקצב של פעם במאה שנה – פי מאה מהר יותר מכפי שהעריכו עד כה. במקרים רבים מרכזי הגלקסיות מוסתרים מעיני החוקרים בגלל אבק שבולע את האור שמגיע מהמרכז. האירוע הזה התרחש בגלקסיה שמכילה כנראה כמות נמוכה של אבק סביב הגרעין, ואולי זה מה שאפשר את המדידה הנדירה. אם זה המצב, הרי שקצב נפילת הכוכבים לתוך חורים שחורים סופר-מסיביים עשוי להיות עוד יותר גבוה, אבל קשה לנו למדוד את האור הנפלט דרך האבק.
ההתקדמות בטכנולוגיות הצילום, המחשוב והשליטה אפשרה בשנים האחרונות לבצע סקרי שמיים יותר ויותר גדולים, שמסוגלים למפות חלקים גדולים של הרקיע בטווחי זמן קצרים. בסקרים האלה התגלו שלל תופעות ארעיות שהיה הרבה יותר קשה לזהות בעבר.
תופעת הערעור הכבידתי עצמה עדיין אינה מובנת לחלוטין, והעדויות לגבי האירועים הבודדים הידועים עד כה הן חלקיות בלבד. ככל שיצטברו מדידות נוספות כך תתבהר ההבנה של התופעות הללו ונוכל לומר בוודאות אם האירוע שפורסם הוא אכן דוגמה לנפילה של כוכב לתוך חור שחור, או שמא מדובר במקרה מוזר של תופעה ידועה אחרת או אפילו בתופעה חדשה לנו לחלוטין.
