מחקר חדש מחזק את ההשערה כי שירי ילדים מרגיעים תינוקות משום שהם מבטיחים להם תשומת לב הורית מלאה
לכאורה זו שאלה פשוטה מאוד: הם שרים כדי להרגיע אותם, כדי להצחיק אותם, כדי להרדים אותם... אבל למה לשירי הילדים יש השפעה כזו? איך התפתחה באבולוציה הנטייה לשיר לתינוקות, והנטייה של תינוקות לאהוב שירים ולהירגע כאשר שרים להם?
מחקר חדש של פסיכולוגים מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית מציע שהשירים לפעוטות התפתחו כדי להעביר להם מסר: אני כאן ומלוא תשומת הלב שלי מוקדשת לך. אם ההשערה נכונה, ייתכן ששירי הילדים הם המפתח לפתרון השאלה הרחבה יותר: מדוע אנחנו שרים ומנגנים.
תשומת הלב של ההורים היא משאב החשוב מאוד לתינוקות. תינוקות אנושיים בשנה הראשונה לחייהם תלויים לחלוטין בהורה או אדם אחר לאספקת מזונם, לנקיונם ולשמירה עליהם מפני סכנות. בניגוד לתינוקות של פרימטים אחרים, המבלים את רוב זמנם לאחר הלידה צמודים לגוף האם, תינוקות אנושיים נמצאים לעיתים קרובות במרחק מסוים מאדם מבוגר ולכן זקוקים לאות שיבטיח להם שמישהו עדיין שומר עליהם.
תשומת לב היא גם משאב מוגבל. כשהאם שומרת על תינוקה, היא אינה יכולה לבצע מטלות אחרות באותה יעילות. בעוד שהתינוק רוצה כמה שיותר תשומת לב, ההורה רוצה להשקיע חלק מהמשאב היקר גם בעצמו, או בילדים האחרים שלו. חוסר ההסכמה הזה בין התינוק להורה על כמות ההשקעה ההורית נקרא "קונפליקט הורה-צאצא", ולרוב הוא נחקר בקשר למשאבים פיזיים: למשל, בעוד שהתינוק רוצה להמשיך ולינוק זמן רב ככל האפשר, האינטרס של האם הוא להפסיק את ההנקה ברגע שהתינוק מתחזק מספיק ומסוגל לאכול לבד, כדי שתוכל להביא עוד צאצאים. קשה יותר למדוד את הקונפליקט כאשר מדובר במשאבים כמו תשומת לב, אך אין סיבה להניח שהוא לא יהיה קיים גם שם.
לאור זאת, תינוקות פיתחו במהלך האבולוציה את היכולת לדרוש תשומת לב (בדרך כלל בקול רם מאוד), והורים פיתחו בתגובה את היכולת לשדר להם מסר של "אני רואה אותך ומקדיש לך את תשומת ליבי", וכך להרגיע אותם.
אבל לא כל מסר יעבוד. המסר צריך להיות אמין – מסר כזה שההורה לא יוכל לשדר אם תשומת הלב שלו לא באמת מוקדשת לתינוק. אחרת, התינוק יירגע ולא ידרוש תשומת לב גם כאשר ההורה עסוק במשהו אחר, ולכך יכולות להיות השלכות הרסניות.
כאן נכנסים לתמונה השירים. שירה דורשת תכנון וזיכרון, כמו גם שליטה בנשימה – קשה לשיר בזמן שמבצעים פעילות מאומצת. שירי פעוטות במיוחד כוללים לעיתים קרובות גם מחוות, הבעות פנים ומגע, וכל אלו, כמו גם הטון וצורת השירה, משתנים באופן דינמי בהתאם לתגובת התינוק. התוצאה הסופית היא שקשה מאוד להתעסק במשהו אחר כאשר שרים לתינוק, והתינוק ששומע את השיר יכול להבחין בקלות כמה מתשומת הלב אכן מופנית אליו.
ההשערה של החוקרים היא כי הצורך במסר אמין של תשומת לב לתינוק הוא שהוביל להופעתם של שירי התינוקות. היכולת להעביר את המסר באופן טוב יותר הייתה תכונה מועילה מאוד, שכן היא הבטיחה תינוקות רגועים, ולכן בוודאי התפשטה במהירות באוכלוסייה. התינוקות מצדם התפתחו לצפות לתשומת הלב הזו ולזהות עד כמה היא ניתנת להם, ובמעין "מרוץ חימוש" השירים הפכו מתוחכמים יותר ויותר.
הבנה ברורה
ההשערה נשמעת הגיונית, אך היא נתקלת בבעיה המשותפת לרבים מהמחקרים מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית: קשה מאוד לאשש – או להפריך – אותה. ההתפתחות האבולוציונית של שירי ילדים אירעה כנראה לפני מאות אלפי שנים, וללא מאובנים (או מכונת זמן) כמעט בלתי אפשרי לשחזר את התהליכים שהובילו להתפתחות זו.
עם זאת, כן ניתן לבדוק אם ההשערה מתיישבת עם מה שידוע לנו על שירי ילדים. יש כמה דברים שהיינו מצפים לראות במקרה שהיא נכונה: שירי ילדים צריכים להיות אוניברסליים ולהימצא בכל התרבויות בעולם, צריכים להיות להם מאפיינים מסוימים החוזרים על עצמם בתרבויות שונות, והם צריכים להיות יעילים ביותר בהרגעת ילדים בוכים או עצבניים.
נראה ששירי ילדים אכן עונים על הדרישה הראשונה – הם תועדו גם בחברות מבודדות ורחוקות מאוד זו מזו מבחינה גנטית וגיאוגרפית. יש גם מחקרים המראים שתינוקות נרגעים מהר יותר ונשארים רגועים לאורך זמן כאשר הם מקשיבים לשירי פעוטות, בניגוד לדיבור. לפי ההשערה של המחקר החדש, החוקרים מצפים ששירי ילדים יראו את היעילות הרבה ביותר בהרגעת תינוק, מוזיקה שאינה מיועדת לילדים תהיה אפקטיבית, אבל פחות, ודיבור יהיה הכי פחות יעיל. מחקרים השוואתיים גדולים שבודקים את התחזית הזו עדיין לא נעשו.
גם המאפיינים האוניברסליים של שירי הפעוטות עוד לא זוהו בצורה מסודרת, אם כי יש עדויות לכך ששירים אלו אכן שונים מהותית משירים למבוגרים. מחקרים הראו שאנשים מסוגלים לזהות נכונה אם שיר בשפה שהם לא מכירים ומתרבות זרה מיועד לילדים או למבוגרים.
"זו ההצעה הראשונה שיש בה הגיון אבולוציוני – היא מראה איך מאפייני המוזיקה יכולים להיות יתרון" אמר חוקר השפה סטיבן פינקר לאתר Science Daily. "עובדה זו כשלעצמה עדיין לא אומרת שההצעה נכונה. היתרון הגדול של ההשערה הזו היא שהיא מייצרת תחזיות מפורטות למדי, ולכן אפשר לבנות על פיה מחקרים עתידיים. אם התחזיות יתממשו, יהיה בכך חיזוק משמעותי לנכונות ההשערה".
ומה בקשר למוזיקה באופן כללי? האם ייתכן שהמוזיקה כולה, משירת מקהלות ועד להקות רוק כבד, היא לא יותר מתופעת לוואי של שירי ילדים, ולכן של הניסיון להבטיח לתינוקות שאנחנו שמים לב אליהם? שאלת המוצא של המוזיקה הטרידה חוקרים ופילוסופים רבים כבר שנים רבות, וספק אם התיאוריה המוצגת פה תוכל לענות עליה בצורה מספקת. החוקרים עצמם, יש לומר, אופטימיים למדי: בסוף המאמר הם קוראים למדענים נוספים להצטרף לחקירות שיבדקו את התחזיות שפירטו, ומצהירים "אנחנו מאמינים שהבנה ברורה יותר של המוזיקה נמצאת בהישג יד".
