איבוד דם כרוך בשינוי ברמות הברזל שיש בגופנו. מהו הנזק שיש באיבוד כזה, ומי יפיק ממנו תועלת?
יש דעה רווחת למדי המצדדת ביתרונות בריאותיים באיבוד כמות מתונה של דם, למשל בתרומת דם או במהלך המחזור החודשי. ואולם האמת בעניין זה תלויה בעיקר ברמות הברזל בדם, השונות בין אדם לאדם ובמידה רבה בין גברים לנשים.
הברזל הוא מינרל שאנחנו צורכים במזון, וכאשר הוא מגיע למח העצם הוא מצורף לחלבון ליצירת ההמוגלובין, המעביר חמצן מהריאות לכל התאים בגוף. כדוריות הדם האדומות מכילות כמות גדולה מאוד של המוגלובין, והוא שנותן להן – וכך לדם שלנו - את הצבע האדום האופייני. הכדוריות האדומות חיות רק כמה חודשים. כשהן מתפרקות ההמוגלובין והברזל שבתוכו ממוחזרים. כאשר אנחנו מדממים אנחנו מאבדים כדוריות אדומות רבות, ולגופנו אין אפשרות למחזר את ההמוגלובין ואת הברזל.
מחסור ועודף
נשים בגיל הפוריות מדממות בסוף המחזור החודשי שלהן. כלומר, מאבדות המוגלובין וברזל. מסיבה זו יש נשים רבות שסובלות מאנמיה על רקע של חוסר בברזל. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי 18.6% מהנשים הישראליות בגיל הפוריות (שאינן בהיריון) סובלות מאנמיה מסוג זה. גוף האישה משקיע משאבים רבים בהכנת הרחם לקראת קליטה של היריון בכל חודש; אנמיה היא אחד המטבעות שבהם הוא משלם.
מנגד, קיימת גם בעיה הפוכה של עודף ברזל – המוכרומטוזיס. ברוב המקרים התופעה הזו תורשתית, והיא נובעת ממוטציה בחלבון שתפקידו לווסת את רמות הברזל בדם על ידי הגברת ספיגה מהמזון מחד גיסא, והפחתה במיחזור מאידך גיסא. המוכרומטוזיס יכול להיגרם גם מצריכה מוגברת של ברזל מהמזון וכן במידה שמקבלים עירויי דם רבים, אך סיבות אלו נדירות בהרבה.
הברזל העודף שוקע ברקמות ושם הוא עשוי להזיק. עודף ברזל עשוי לגרום לכאבי מפרקים, לסוכרת, לבעיות פוריות, לשחמת הכבד ולכשל לבבי. אין אפשרות לרפא את המחלה בצורתה הגנטית ולכן הטיפול המוצע היום הוא טיפול של הקזת דם, כלומר הפחתה יזומה של מספר הכדוריות האדומות. פרק הזמן בין הטיפולים משתנה בין אדם לאדם, אך ככלל מדובר בטיפול שנעשה אחת לכמה שבועות. תהליך הקזת הדם אינו שונה מתהליך תרומת דם רגילה ובמקרים מסוימים הדם שנאסף אכן נשלח לתרומה, וכך הטיפול מועיל לא רק לחולה אלא גם לאנשים נוספים.
יש מחקרים שמצביעים על כך שהקזת דם תורמת לבריאותם של אנשים עם עודף ברזל בדם, גם במקרים שהם אינם מאובחנים כסובלים מהמוכרומטוזיס. למשל מחקר שמצביע על כך שסילוק עודפי ברזל מסייע בהפחתת הסיכון לסרטן אצל אנשים שסובלים ממחלות עורקים פריפריאליים. דוגמה נוספת היא הפחתת הסיכון לסרטן הכבד אצל חולים בצהבת C כרונית. עודף ברזל בדם נפוץ בעיקר אצל גברים, מאחר שנשים בגיל הפוריות מאבדות כאמור דם מדי חודש בחודשו. גם כאשר נשים סובלות מהמחלה הגנטית היא אינה מתבטאת יתר על המידה בשנים שבהן יש להן מחזור חודשי.
לסיכום, איבוד דם מתון עשוי להועיל, בעיקר לסובלים מעודפי ברזל בדם. כמובן שאם מדובר בתרומה של מנת דם יש בכך ערך רב, אם כי בעיקר עבור הנתרמים.
