מאז המאה ה-19 התפתחו המדע, הטכנולוגיה והרפואה לאין שיעור, אך תוחלת החיים המרבית לא השתנתה בשני העשורים האחרונים. הייתכן שהגענו לקצה גבול היכולת להאריך את חיי האדם? והיכן עומד החלום לחיות לנצח?
כיצד ייראה העתיד שלנו? חלקנו מדמיינים חיים אנושיים על מאדים, אחרים – רובוטים תבוניים שמסתובבים בינינו; ויש שמדמיינים את המין האנושי עם חיי נצח.
ולמה לא בעצם? מאז המאה ה-19 הספיקה האנושות לצבור כמות ידע עצומה על אודות גוף האדם, לפתח כלים טכנולוגיים מרשימים ולגלות תרופות שונות. כל אלה הובילו לעלייה ניכרת בתוחלת החיים הממוצעת של בני האדם.
מידע שנאסף במהלך השנים חושף מציאות שבה ככל שאנחנו מתקדמים על ציר הזמן והטכנולוגיה, כך יותר אנשים ברחבי העולם זוכים להגיע לגיל שיבה. נתון זה, עם עלייה בגיל הפטירה המקסימלי במאה השנים האחרונות, מרמזים על האפשרות כי מספר השנים שאורגניזם יכול לחיות אינו נתון קבוע כפי שהיה מקובל לחשוב עד כה וכי למעשה הוא נתון לשינוי. מכאן נראה כי זה אך טבעי להמשיך את הקו ולחשוב שאולי בעתיד יצליחו בני האדם לפתח את האמצעים הרפואיים שיפתרו כל בעיה רפואית ולעצור את תהליכי ההזדקנות הטבעיים של הגוף.
נגד השערה זו מתייצבת ז'אן קלמן (1997–1875 Jeanne Calment). קלמן נפטרה בגיל המופלג 122 ו-165 ימים, ולמעשה זה כשני עשורים היא "מחזיקה" בתואר האישה שחיה הכי הרבה שנים. עד כה איש לא חי יותר מגיל זה. אם כן, נשאלת השאלה: הייתכן שהגענו לשיא? האם יש גיל מסוים שאותו לא נוכל לעבור, ואפילו בעזרתה של הרפואה המודרנית?
זו בדיוק השאלה שעליה ביקשו לענות החוקרים דונג, מילהולנד ו-ווידג' (Dong, Milholland, Vijg) מארצות הברית. הם הסתכלו על נתונים דמוגרפיים של תוחלת חיים וגילאי תמותה בקרב אוכלוסיות מ-41 מדינות בעולם במאה השנים האחרונות, ושיערו שגיל התמותה המקסימלי יוסט כלפי מעלה ויעלה ככל שיתקדמו על ציר הזמן. במאמר בכתב העת Nature החוקרים מדווחים כי העלייה בתוחלת החיים והירידה בשיעור התמותה בקרב האוכלוסייה המבוגרת שהתרחשו במאה השנים האחרונות אירעו בעיקר בחלקה הראשון של המאה ה-20 וככל הנראה העלייה הזו התייצבה בסוף שנות השמונים. כמו כן, זולת עלייה ראשונית בתחילת המאה לא נצפתה עלייה נוספת בגיל הפטירה המקסימלי. גם כאשר התמקדו באנשים הזקנים ביותר בעולם, כאלה שעברו את גיל 110, לא הצליחו להצביע על עלייה בגיל הפטירה המקסימלי.
המחקר הנוכחי אינו הראשון שמנסה לפענח את חידת הגיל הגבוה ולענות על השאלות מדוע אנחנו מתים? והאם יש מועד סופי לחיי האדם, או שהמדע יצליח להאריכם? בעבר האמינו כי הזדקנות הגוף והמוות מתוכננים מראש וכי הביולוגיה שלנו מובילה במכוון למוות אחרי גיל מסוים. מאז פחות ופחות עדויות תומכות בהשערה זו וכיום הדעה השלטת היא שהמוות הוא למעשה תוצר לוואי טבעי של תוכניות גנטיות קבועות ושל תהליכים ביולוגיים המתרחשים עוד בשלבים ההתפתחותיים המוקדמים של החיים. אם כן זהו תוצר לוואי שאינו מכוון, אך עם זאת – בלתי נמנע.
מחקרים בבעלי חיים הראו כי תוחלת חיים של אורגניזם מסוים יכולה להיות גמישה, וכי על ידי מניפולציות גנטיות ומתן טיפול תרופתי מתאים אפשר להאריך במידה ניכרת את תוחלת חיי האורגניזם ולהשפיע על תהליכי ההזדקנות המתרחשים בגופו. ועדיין – הנתונים שמציגים החוקרים במחקר האחרון מעלים התנגדות מסוימת לכך. אך היות שהמחקר לא בחן את אוכלוסיית העולם כולו והתבסס רק על מידע דמוגרפי שהיה לו תיעוד בנוגע לשאלה אם בעתיד נוכל לחיות לנצח, בינתיים נוכל לשמור על אופטימיות.
