סופו של המסע ההיסטורי

אחרי יותר מ-12 שנים בחלל סיימה החללית "רוזטה" את אחת ממשימות המחקר המרתקות ביותר, שבמהלכה היא הייתה לחללית הראשונה שנכנסה למסלול סביב שביט והראשונה ששיגרה נחתת אל פני השביט עצמו. אחרי כמעט שנתיים שבהן היא חגה סביב השביט צ'וריומוב גרסימנקו, הגיעה רוזטה אל פני השטח שלו בפעם הראשונה והאחרונה, וסיימה את דרכה בהתרסקות מכוונת. החללית המשיכה לשלוח תמונות של פני השביט עד הרגע האחרון, וגם בסיום משימתה הצילומים ברזולוציה חסרת תקדים אמורים לספק למדענים עוד מידע על השביט שנחקר ביסודיות בשנתיים האחרונות.

שביטים הם גופי קרח ואבק הנעים סביב השמש. המסלול שלהם בדרך כלל אליפטי מאוד, וכשהם קרובים לשמש הקרח מפשיר ומשחרר חלקיקי אבק רבים שיוצרים את ה"זנב" הזוהר המזוהה כל כך עם שביטים. היעד שנבחר לרוזטה הוא שביט שאורכו כארבעה קילומטרים ומקיף את השמש כל 6.5 שנים בערך. החללית שוגרה ב-2004, והגיעה אל מטרתה בתום מסע של כעשר שנים בחלל, בעוד השביט עושה את דרכו לכיוון השמש.

בנובמבר 2014, לאחר כחודשיים של טיסה סמוך לשביט, שיגרה רוזטה את הנחתת פילאי (Philae) לנחיתה ראשונה והיסטורית על פני שביט. מכיוון שהכבידה של גוף קטן כמו השביט חלשה מאוד, הנחתת הייתה אמורה לנעוץ באדמתו מעין צלצלים שיעגנו אותה לקרקע. אולם המערכת לא פעלה כשורה, והנחתת ניתזה ממקומה, ולרוע המזל התמקמה בסופו של דבר ליד סלעים גדולים, שצילם הסתיר את אור השמש מהלוחות הסולריים שלה ולא אפשר לה לתפקד מרגע שהמצבר הקטן שלה התרוקן.

אף על פי שהנחתת פעלה הרבה פחות מהצפוי, חללית האם המשיכה לחוג סביב השביט וסיפקה מידע רב ערך על מרכיביו, שנחשפו יותר ויותר ככל שהוא התקרב אל השמש. בצוות הבינלאומי הגדול של החוקרים שניתח את הממצאים חברים גם פרופ' עקיבא בר-נון, ד"ר דיאנה לאופר ותלמידת המחקר עדי ניניו גרינברג, שלושתם מאוניברסיטת תל אביב.

בין השאר גילו החוקרים כי הרכב הקרח בשביט שונה מהרכב המים על כדור הארץ, בניגוד לסברה המקובלת שלפיה שביטים שהתנגשו בכדור הארץ הקדום היו מקור עיקרי למים על פניו. כמו כן התברר שהשביט מכיל חומרים אורגניים רבים, וייתכן ששביטים כאלה היו המקור לאבני הבניין הראשונות של החיים. הם גילו בשביט גזים אצילים רבים, כגון ארגון, קריפטון וקסנון, המעידים שהשביט נוצר בטמפרטורה נמוכה מאוד, וחשפו פרטים רבים על המבנה המכני שלו. עוד מחקרים רבים צפויים להמשיך ולהתפרסם על המשימה גם זמן רב אחרי שתסתיים.

סוף הדרך

הסיבה העיקרית לסיום משימתה של רוזטה היא שהחללית והשביט מתרחקים כעת מהשמש, לאחר שחלפו בנקודה הקרובה ביותר אליה באוגוסט 2015. כעת, במרחק של כ-575 מיליון ק"מ מהשמש (פי ארבעה מהמרחק של כדור הארץ מהשמש), הלוחות הסולריים של החללית מספקים מעט מאוד חשמל. היות שבדיוק בשלב הזה מסתיים גם התקציב של המשימה, ברור לכל שהגיע הזמן לגרנד פינאלה.

סוף הדרך. צילום של אתר ההתרסקות ממרחק כ-6 ק"מ, בדרכה של החללית למטה | צילום: סוכנות החלל האירופית, esa

ביום חמישי בלילה שייטה החללית במרחק של 19 ק"מ מהשביט, ואז הפעילה את מנועיה בפעם האחרונה וכיוונה עצמה לנפילה חופשית של כמה שעות, עד להתנגשות הסופית. ההתנגשות אמורה להיות רכה למדי, והחללית לא צפויה להיהרס, אך היא לא תוכננה לנחיתה ולא נראה שתוכל להעביר מידע מהשביט עצמו, מה גם שהאנרגיה שלה אוזלת. עם זאת, במהלך הנחיתה המשיכה החללית לשגר תמונות כמתוכנן. ב-14:20 שעון ישראל, בדיוק במועד המתוכנן, התקבל בחדר הבקרה של הסוכנות האירופית האות הסופי, המודיע כי החללית פגעה בפני השביט, והסוכנות הכריזה רשמית על סיום המשימה. "זה סיום של משימה ארוכה ומורכבת, ואנו רוצים להודות לכל המהנדסים, בקרי הטיסה, המדענים ושאר השותפים במשימה המדהימה הזו", אמר מנהל המשימה בסוכנות החלל האירופית. "זו היתה משימה מורכבת ומעוררת השארה. להתראות, רוזטה!".

 החללית נקראה על שם אבן הרוזטה, שאפשרה לפענח את כתב החרטומים המצרי, בתקווה שהיא תסייע לחשוף את סודות השביטים ותפתח דרכם צוהר אל ימיה הראשונים של מערכת השמש שלנו, אז נוצרו גושי הקרח הללו. אחרי שנתיים של פענוח סודות אפשר בהחלט לומר שגם משימת רוזטה נכנסה אל דפי ההיסטוריה.

סרטון של סוכנות החלל האירופית (באנגלית) על סיום המשימה של רוזטה