הסרטן שמסוגל לנפץ את האקווריום

חסילון המנטיס (stomatopod) אינו חסילון כלל אלא סרטן בעל שריון ססגוני הזורח בשלל צבעים, בהם צבעי ניאון הזוהרים בחושך. יש יותר מ-400 מיני חסילון מנטיס, רבים מהם באורך של כ-10 ס"מ, אך מינים אחרים יכולים להגיע לאורך של 30 ס"מ ויותר. החסילון מבלה את רוב זמנו חבוי בין סלעים ובמחפורות בקרקעית הים, וניזון מציד. הוא נחשב צייד מחונן ותוקפני במיוחד, ובניגוד למיני סרטנים אחרים, עשוי גם לרדוף אחר הטרף מרחק ניכר.

לא רואה אותנו ממטר

אחת התכונות המאפשרות לו להיות צייד כה יעיל היא כושר ראייה מפותח במיוחד. עיניו של המנטיס נחשבות למתוחכמות ביותר בעולם החי: כל עין ממוקמת על גבעול נפרד ובעלת תנועה עצמאית בשלל כיוונים. העין מחולקת לשלושה אזורים, המתמחים בראיית עומק, בראיית צבע ובמעקב אחר תנועה. בניגוד לבני אדם, המסוגלים לראות שלושה ערוצי צבע, חסילון המנטיס מסוגל לראות 12 ערוצים, כולל על-סגול ותת-אדום. נוסף על כך, חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד שבאוסטרליה גילו בשנת 2008  שהחסילון מסוגל לראות אפילו אור מקוטב.

כדי לנסות להבין כיצד חסילון המנטיס מסוגל לראות אור כזה, חוקרים מאנגליה, אוסטרליה וארה"ב עקבו אחר החסילון בעזרת שתי מצלמות וידאו שתיעדו את תנועות העיניים שלו. הם גילו כי המנטיס מניע את עיניו בשלל כיוונים כך שהוא מציב את קולטני האור בעיניים בזוויות המאפשרות לו להבחין באור מקוטב, ובעיקר להבחין היטב בעצמים שונים בסביבתו בזכות הניגוד בינם לבין הרקע.

היכולת של עיניו לתפקד באופן עצמאי לא מסתיימת בתזוזה הנפרדת שלהן, מפני שמתברר כי חלק מן המידע הנקלט בעין גם מעובד שם לפני שהוא עובר למוח. מערכת זו מאפשרת עיבוד יעיל יותר של המידע במוחו של החסילון וחיסכון באנרגיה.

תגלית זו עשויה להוביל לפיתוח רובוטים ומצלמות חכמות יותר עבור חקר תת ימי, ניצול המידע על יכולת הראייה של המנטיס יכולה לעזור לפתח מכשירים בעלי ביצועים טובים יותר עם ניצולת אנרגיה נמוכה יותר.

פרופ׳ ג'סטין מרשל (Marshall) ממכון המוח בקווינסלנד, החוקר שגילה את היכולת של החסילון לראות אור מקוטב, מאמין שניתן לחקות את יכולת זו של החסילון ולהשתמש בה לצרכים רפואיים.   "רקמות סרטניות משקפות אור מקוטב באופן שונה מהרקמה הבריאה המקיפה אותה", לכן מרשל וצוות המחקר שלו פיתחו מצלמות מיוחדות שיוכלו לזהות סרטן בגוף ואפילו לנטר פעילות של תאי עצב במוח.

מוחמד עלי של המעמקים

נוסף על העיניים המשוכללות, חסילון המנטיס מצויד עוד בכמה יכולות מדהימות. בין השאר, יכולת חבטה יוצאת דופן הנחשבת למהירה ביותר בעולם החי. החסילון הוא בעל צבתות חזקות במיוחד המסוגלות להכות, לשפד או להמם את כל מה שנקרה בדרכו. עוצמת המכה של צבתות החסילון מגיעות  ל-500 ניוטון, כוח שכמעט משתווה לפגיעת קליע. מהלומת אגרוף אחת מסוגלת לשבור שריון של חילזון או אפילו זכוכית של אקווריום, לכן אין זה מפתיע שחסילון המנטיס מכונה גם "אגרופן".

בעקבות מהלומת האגרוף של המנטיס, מים נעים הצידה ויוצרים חללי ואקום מיקרוסקופיים. החללים  קורסים כמעט מיד, תהליך שמוביל לגל הדף שני בעקבות המכה, ואף לשחרור של חום ואור.

הטפרים של החסילון מכילים מבנים שמטרתם למנוע שבירה. החלק החיצוני של טפריו מורכב משכבה דקה של מינרל בשם הידרוקסילאפטיט (Hydroxyapatite) המצוי גם בעצמות אדם ובשיניים. שכבת המינרל היא בעובי של 50-70 ננומטר (מיליוניות המילימטר), ואמורה להישבר בקלות אך היא בנויה על שכבה תומכת המפזרת את אנרגיית המכה ומונעת היווצרות של סדקים. מדענים סבורים  שחיקוי המבנה המיוחד הזה יוכל לסייע בפיתוח חומרים קלים וחזקים, למשל לאפודי מגן משופרים.

יחסינו לאן

בזכות הססגוניות של מראהו וצבעי השריון שלו, חסילון המנטיס נעשה פופולרי מאוד בקרב בעלי אקווריומים המגדלים דגי נוי וחיות ים אחרות. למרות שלמדע מוכרים כיום יותר מ-400 מינים של  החסילון, רק קומץ של מינים נסחרים לגידול. הסיבה נעוצה כנראה בקושי לגדלו בשבי, מכיוון שהוא ניזון משאר שוכני האקווריום, יכול להזיק ולשבור קונכיות ומיכשור ואפילו במקרים מסוימים לסדוק את זכוכית האקווריום ולגרום לדליפות.

יחסיו של האדם עם החסילון לא מסתיימים בגידול באקווריומים. במקומות רבים בשר החסילון נחשב מעדן. במדינות כמו וייטנאם, הפיליפינים וסין מבשלים, מאדים, ומטגנים אותו וביפן הוא משמש מרכיב בסושי. אפילו במדינות לחוף הים התיכון, כמו איטליה וספרד צדים את חסילון המנטיס למאכל.

נראה שיש לנו הרבה מה ללמוד מהיצור המיוחד הזה, לכן כדאי לנו לנסות לשמור עליו ולהגן על אזורי המחיה שלו. אין לדעת מה עוד יגלה המדע על היכולות המופלאות של חסילון המנטיס.