מחקר חדש מגלה: חיידקים מסוימים מפרישים רעלנים כדי... לא להרוג אותנו
טיפוס המעיים הוא מחלה קשה, לא פעם קטלנית, שפוגעת במערכת העיכול ומתבטאת בשלשולים, חום גבוה, כאבים ועוד. מחקר שנעשה בעכברים מראה במפתיע שחיידק הטיפוס (Salmonella enterica Typhi) דווקא משתמש באמצעים מיוחדים כדי להאריך את חיי המודבק. לפי ההשערה, כך הוא מבטיח את שגשוג אוכלוסיית החיידקים לאורך זמן.
לחיידקים מחוללי מחלות אין שום אינטרס להרוג את הגוף המארח, שכן יחד איתו מתים גם כל החיידקים שחיו בו. לכן אפשר להניח שהברירה הטבעית תעדיף חיידקים שמסוגלים לשמור על המאכסן שלהם בחיים לאורך זמן. נראה שרעלן הורס DNA, שחיידקי טיפוס מייצרים בגוף הנשא, משמש למטרה הזו בדיוק.
מחקר חדש בדק את תפקידו של החלבון הורס ה-DNA הזה אצל עכברים שנדבקו בטיפוס. כיוון שהחלבון מיוצר רק על ידי החיידקים שגורמים למחלה בבני אדם, החוקרים יצרו חיידק עכברי מהונדס שהוחדרו לו הגנים האחראיים על יצור החלבון בחיידק האנושי המקביל.
החוקרים שיערו שעכברים שהודבקו בחיידק המהונדס ישרדו פחות מאלה שהודבקו בחיידק העכברי הרגיל, כיוון שחלבון שפוגע ב-DNA עלול לגרור מחלות נוספות, כמו סרטן. אולם להפתעתם דווקא העכברים שקיבלו את החיידק המהונדס שרדו יותר, ולא נטו לפתח יותר גידולים סרטניים.
התברר שתפקידו של הרעלן הוא לווסת את מערכת החיסון ולהחליש אותה. השילוב של תגובה חיסונית מופחתת עם אחוזי שרידה גבוהים אפשר לאוכלוסיית החיידקים להתקיים בגוף מארח לאורך זמן. כך קרה שבאף אחד מהעכברים ששרדו את ההדבקה בחיידקי הטיפוס הרגילים לא נותרו חיידקים חצי שנה אחרי ההדבקה. לעומת זאת, בגופם של חמישה מששת העכברים ששרדו את ההדבקה בחיידקים המהונדסים נמצאו חיידקים גם חצי שנה אחרי ההדבקה, אף שכבר לא נראו אצלם תסמיני המחלה.
סיפורה של האנמיה החרמשית
תופעת הרעלן המאריך חיים אינה הדוגמה היחידה לנוכחות של גורם שפוגע בגוף במובן אחד אך תורם לו בצורה אחרת. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך היא הגן לאנמיה חרמשית, שלמרות הנזק שהוא גורם שרד באבולוציה, כנראה מכיוון שהוא שיפר את העמידות של נשאיו למחלת המלריה.
יש הרואים בטפיל המלריה את הגורם העיקרי שמשפיע בימינו על האבולוציה של המין האנושי, שכן באזורים רבים בעולם מתים מאות אלפי אנשים בשנה ממלריה וחולים בה מאות מיליונים. במציאות שכזו צפוי שכל תכונה שמקנה עמידות מפני הטפיל תעבור ברירה חיובית.
אנמיה חרמשית היא מחלה תורשתית שגורמת לשינוי במבנה כדוריות הדם האדומות, וכך פוגעת בעקיפין גם ביכולתו של טפיל המלריה לנוע במחזור הדם. התחלואה בה נפוצה במיוחד באזורים התפוצה של המלריה, כנראה בגלל העמידות היחסית שהיא מעניקה מפני הטפיל.
דוגמה נוספת להשפעה חיובית של טפיל מזיק היא תולעי מעיים שמשנות את הרכב החיידקים במעיים וכך מקנות לנשאיהן עמידות מפני דלקות מעיים. חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק משערים שקיים קשר נסיבתי בין השכיחות הגבוהה של הדבקה בתולעי מעיים באזורים מסוימים של העולם לשכיחות הנמוכה של דלקות מעיים באותם אזורים. בניסוי שערכו בעכברים אכן נמצא שההדבקה בתולעים מונעת מחלות מעיים אחרות.
כיוון שלא תמיד אפשר להסיק ישירות ממחקר בעכברים על בני אדם, ערכו החוקרים ניסוי נוסף שבו השתתפו אנשים שנדבקו בתולעי מעיים. החוקרים העניקו לחולים טיפול נגד התולעים ובחנו בתוך כך את הרכב החיידקים בצואת האנשים. כפי שציפו, יחד עם היעלמות התולעים גדלה מאוד כמות החיידקים המזיקים במעיים.
אוכל זבל?
קיימות כמובן עוד אינספור דוגמאות לחומרים מזיקים-מועילים. נתרן, למשל, הוא מינרל חיוני, אך גורם לבעיות לחץ דם אם מגזימים בו. כך גם ה"ג'אנק פוד", שהוכרזה עליו מלחמה מוצדקת בשל היותו משמין, מטוגן ועתיר נתרן, אך יש גם מי שמזכירים שהמבורגר נעשה מבשר בקר עתיר חלבון, ברזל וויטמין B12, ושצ'יפס נעשה מתפוחי אדמה עשירים באשלגן, ששומר על ערכו גם אחרי הטיגון.
בפועל הרבה תלוי במינון, במצבו הבריאותי של האדם, בגילו, בקצב חילוף החומרים שלו ובכמות הפעילות הגופנית שלו. כיוון שבעולם המודרני אנשים נוטים להמעיט בפעילות גופנית ולצרוך כמויות מוגזמות של מזון מהיר ונתרן, חשוב להגביר את המודעות להשלכות השליליות של אורח החיים הזה. אולם צריכה מבוקרת של המבורגר וצ'יפס, שמלווה בפעילות גופנית מתאימה, יכולה להיות מועילה ובריאה.
אותה תופעה רואים גם בעולם החקלאות, בגלל הצורך להרחיק מזיקים מהגידולים. חומרי ההדברה חיוניים לגידול מהיר ויעיל של צמחים למאכל, אך כיוון שהם רעלים הם עלולים לפגוע גם ביצורים אחרים, ובכלל זה בבני אדם. לכן נעשים מאמצים לייצר חומרי הדברה ידידותיים שיתפרקו או יישטפו במים לפני שיגיעו אל הצלחת שלנו, או לעבור להדברה ביולוגית ללא רעל.
כך גם האנטיביוטיקה, שהיא בעצם סוג של פעולת הדברה תוך גופית שבה אנו מנסים להיפטר מחיידקים בלי לפגוע בגוף עצמו. באופן דומה נעשים מאמצים אדירים לפתח תרופות כימותרפיות שיתרכזו בגידול הסרטני בלבד בלי לפגוע גם בתאים הבריאים של הגוף עצמו. למעשה, כמעט כל התרופות שאנו צורכים נמצאות על הגבול הדק שבין ריפוי של גורם מסוים לפגיעה במערכות אחרות של הגוף, ולכן חשוב מאוד להקפיד על מינונים נכונים ולהיות ערניים לתופעות הלוואי שלהן.
והמסקנה? כנראה החכמים הסינים צדקו וכמעט שאין רע בלי טוב. אם לא מצאתם – חפשו שוב.
