מדענים מארה"ב פיתחו ציפוי על בסיס חלבון מרכזי במשי, שמאריך את חיי המדף של פירות מחוץ למקרר
בעוד חלקים גדולים של האנושות מתמודדים עם מחסור במזון, והבעיה צפויה להחריף אם האוכלוסייה תמשיך לגדול בקצב מסחרר, כמויות עצומות של מזון נרקבות ומושלכות לאשפה רק משום שאין לנו דרך יעילה לאכסן אותן. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (Food and Agriculture Organization, או FAO בקיצור) מעריך כי מחצית (!) מיבול הפירות והירקות אובדת, בעיקר לאחר האסיף, משלב ההפצה ועד לצריכה.
האובדן העצום של פירות וירקות נגרם בשל חיי המדף הקצרים שלהם, למדורת השימוש שנעשה בשיטות שונות להארכתם, כמו הקפאה, קוטלי פטריות סינתטיים, אריזות ואקום וטיפולי חום. פיתוח של המחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת טאפטס שבארה"ב עשוי לסייע כעת בפתרון הבעיה. החוקרים פיתחו ציפוי משי אכיל, דק, שקוף וחסר טעם וריח, שיכול לדבריהם להאריך בשבוע ויותר את חיי המדף של פירות מחוץ למקרר.
את המשי מייצרים עשים בשם "טוואי המשי" (Bombyx mori). הזחלים מפיקים את הסיב הדק מבלוטה מיוחדת בגופם וכורכים אותו סביבם בפקעת הדוקה. בתוכה הם הופכים לגלמים, וכעבור שבועיים-שלושה מגיחים ממנה העשים הבוגרים.
מגן אוורירי
במחקר שהתפרסם בכתב העת Scientific Reports, השתמשו החוקרים בחלבון העיקרי של המשי, פיברואין, שהפיקו מפקעות הגולם. החלבון הזה קיים גם בקורי עכביש ומעניק להם גמישות וחוזק. הפיברואין של טוואי המשי הוא חומר טבעי ובטוח למאכל. בנוסף, המשי עמיד בפני הסביבה, גמיש, מונע איבוד מים ומאפשר הולכת גזים. כל התכונות האלה מסייעות להתפתחות הגלמים בתוך הפקעות והופכות את הפיברואין לאופציה בטוחה ויעילה להגנה על פירות וירקות.
החוקרים יצרו תרחיף על בסיס מים המכיל פיברואין משי וטבלו בו תותים ובננות עד ארבע פעמים, ליצירת שכבת מגן שקופה ודקה (עוביה פחות מחצי מילימטר). הם מצאו שבעוד שהפירות שלא עברו טיפול הפכו חומים ובשלים יתר על המידה, הפירות שנטבלו נשארו טריים גם אחרי ששהו יותר משבוע מחוץ למקרר.
תות השדה נבחר מכיוון שקשה מאוד לשמור על טריותו לאורך זמן, כך שהצלחה של ציפוי המשי דווקא בו עשויה לנבא הצלחה גם בפירות אחרים. הבננות, לעומת זאת, נבדקו כדוגמה לקבוצת פירות שמבשילים גם לאחר הקטיף בתגובה להורמון גז בשם אתילן. הבננות מפרישות כמות גדולה של אתילן (לכן אם רוצים לזרז הבשלה של עגבניות כדאי לשים אותן בסביבת בננות). היה חשוב לוודא שהאתילן מצליח לעבור את שכבת המשי, אחרת הוא יצטבר ויביא לתוצאה הפוכה – זירוז ההבשלה של הבננות.
החוקרים מדווחים כי הציפוי בפיברואין משי אכן מצמצם את מעבר החמצן בין הסביבה לפרי, וכך מאט את התהליכים המטבוליים בפרי הגורמים להבשלה. כמו כן הוא מקטין את מעבר אדי מים בין הפרי לסביבה ומאפשר כך לפרי לשמור על מוצקותו, ומפחית חדירה של מיקרואורגניזמים שעלולים לגרום לריקבון.
המשמעות של הארכת חיי המדף של פירות וירקות היא שאחוז גבוה יותר מהתוצרת יגיע בסופו של דבר אל הצרכן במקום להיזרק. בלי התערבות של גורמים אחרים אפשר לצפות שבעקבות זאת ההיצע יעלה ומחירי המזון יירדו. בנוסף, אם אחוז גבוה יותר מהתוצרת שמגדלים אכן מגיע בסופו של דבר לצרכן – אפשר יהיה להשתמש בשטח חקלאי קטן יותר ובפחות מים, דשן וחומרי הדברה כדי לספק את אותה תוצרת.
עדיין לא ברור אם אפשר יהיה להכניס את תמיסת המשי לשימוש או מתי זה יקרה. יש גם שאלות רבות שנוגעות בעיקר לחומרי הדברה שמרססים בשדה: האם יהיה קשה יותר להורידם בשטיפה בגלל המשי? האם המשי שומר יותר על חומר ההדברה ולכן הפירות נשארו טריים זמן רב יותר? האם ריסוס השדות או המטעים בתמיסת המשי יאפשר לצמצם את השימוש בהדברה כימית? לשאלות האלה אין בינתיים תשובות, אבל אלה סוגיות שיש לבחון בקפידה בטרם נוכל לחשוב על שימוש מסחרי בציפוי המשי.
