מדענים מיפן פיתחו מעין עור אלקטרוני לביש מצויד בחיישנים ובצגים, המציג על עורנו מידע רפואי עדכני
אצנים במשחקים האולימפיים רצים כשעל זרועותיהם מרצדים נתוני הדופק שלהם וחום גופם; חולים מורדמים בניתוח עם צגים צבעוניים על הכבד ועל הכליות המדווחים למנתחים על הספקת החמצן לכל איבר; ואולי גם צגים על רגליהם של שחקני כדורגל, העוברים להקרין את הלוגו המסחרי של נותן החסות בכל בעיטה. פיתוח חדש של "עור אלקטרוני" דקיק וגמיש מקרב למציאות את כל הרעיונות האלה ורבים אחרים.
את העור האלקטרוני פיתחו טומויוקי יוקוטה (Yokota) ועמיתיו מאוניברסיטת טוקיו ביפן. עוביו שלושה מיקרונים בלבד (שלוש אלפיות המילימטר), והוא גמיש מספיק בשביל להישאר צמוד לעור ולהתאים את עצמו לתנועות הטבעיות של הגוף. במאמר בכתב העת Science Advances, החוקרים מדווחים כי הטמיעו בעור האלקטרוני תאורות LED ממקור אורגני היוצרות צגים צבעוניים.
רכיבי ה-LED בעור המלאכותי גם הם פיתוח חדש. לדברי החוקרים, הם דקים במיוחד וניצול האנרגיה שלהם יעיל פי שישה בהשוואה ללֶדים אורגניים רגילים, כך שהם צורכים פחות חשמל ומייצרים פחות חום, שני מאפיינים חשובים במיוחד לצג הנלבש על הגוף. החוקרים הדגימו במאמר צג המסוגל להראות מספרים מאחת עד עשר, וצג בצורת הלוגו של אוניברסיטת טוקיו המשנה את צבעו בתגובה על אותות חשמליים. נוסף על כך, החוקרים הטמיעו בעור האלקטרוני חיישן למדידת רמת החמצן בדם, המולבש על האצבע ומציג את הנתונים על העור.
האתגר הקשה ביותר בפיתוח העור המלאכותי היה להגן על הרכיבים האלקטרוניים מפני נזקי הלחות והחמצן שבאוויר, מבלי לפגוע בגמישות העור. יוקוטה ועמיתיו פיתחו שכבת הגנה מסיליקון ותרכובות פחמן, שמנעה את חדירת החומרים המזיקים לעור המלאכותי והאריכה את משך פעולתו משעות אחדות לכמה ימים. בינתיים פעילות הצג תלויה בחיבורו למקור חשמל חיצוני, אך החוקרים מקווים שבקרוב יוכלו לשלב בעור האלקטרוני סוללות זעירות וגמישות, או אפילו להפעיל את הצגים בעזרת החום הנפלט מהגוף.
בשנים האחרונות אנו שומעים הרבה על "מִחשוּב לביש" – משעונים חכמים ועד למשקפי "גוגל גלאס". העור האלקטרוני הוא אחד המיזמים השאפתניים בתחום הזה. כאמור, הוא מיועד בעיקר לחישה של המתרחש בתוך גופנו ולהצגת הנתונים, בניגוד לרבים מפריטי המחשוב הלביש האחרים, שייעודם להעביר לנו מידע על הסביבה.
אחד ממפתחי העור האלקטרוני, טקאו סומייה (Someya), חוזה עתיד שבו לא נישא עוד את המכשירים האלקטרוניים שלנו בכיס או בתיק, אלא נלבש אותם על העור. הם יוכלו, למשל, לקרוא את הדופק שלנו או את קצב הנשימה ולהציגם. לדעתו של סומייה, טכנולוגיה כזו תוסיף ממד חדש לדרך שבה אנו מתקשרים עם הסובבים אותנו. ככל הנראה, רק כשעורות אלקטרוניים כאלה ייצאו למכירה מסחרית, נדע כמה אנשים אכן מעוניינים שנתוניהם יוצגו בצורה כזו.
