מחקר: באוכלוסיות שהיו צמחוניות במשך דורות רבים מתפתחים גֶנים לייצור חומצות שומן שאוכלי בשר מקבלים אותן במזון
האם הבחירות התזונתיות שלנו יכולות להשפיע על הגנים שאנחנו מעבירים לילדינו? ברמה האישית התשובה שלילית. אבל אם אוכלוסייה שלמה מאמצת תפריט מסוים לאורך דורות, הגנים שלה עשויים להשתנות בהתאמה. באוכלוסיות שבהן הרבו לשתות חלב, למשל, התפתחו גנים שמאפשרים פירוק יעיל של לקטוז, סוכר החלב. מחקר חדש מראה שבאופן דומה, אוכלוסיות שהיו צמחוניות במשך זמן רב שונות גנטית מאוכלוסיות של אוכלי בשר. הגנים הנפוצים אצל הצמחונים מאפשרים להם לייצר ביעילות חומצות שומן שהם אינם מקבלים במזונם.
שומן זוכה ליחסי ציבור גרועים במיוחד, אבל חומצות שומן חיוניות לתפקוד תקין של גופנו. חומצות שומן בלתי רוויות ארוכות, שבהן עסק המחקר, מצויות בקרומי התאים (החלק שעוטף כל תא חי ומפריד אותו מהסביבה החוץ-תאית) ומשמשות גם לתקשורת בין תאים. אנו יכולים לקבל אותן ממזון עשיר בשומן מן החי, כלומר בשר, חלב וביצים. אנשים שניזונים רק ממזון מהצומח, או כמעט רק ממנו, מסתמכים על חלבונים בגופם שייצרו את חומצות השומן הארוכות מחומרי מוצא קצרים יותר.
חוקרים במעבדתו של תומס בראנה (Brenna) מאוניברסיטת קורנל בארה"ב גילו כבר לפני מספר שנים כי לגֶן האחראי על ייצור החלבונים האלה יש שתי צורות שונות, ארוכה או קצרה. אנשים שיש להם שני עותקים של הגרסה הארוכה מייצרים יותר חלבונים, שמייצרים בתורם יותר חומצות שומן ארוכות. אנשים שיש להם שני עותקים של הגרסה הקצרה מייצרים פחות חלבונים ופחות חומצות שומן. אלה שיש להם עותק אחד מכל גרסה נמצאו באמצע.
היות שצמחונים, ובמיוחד טבעונים, נאלצים לייצר את חומצות השומן הארוכות בעצמם, פעילות גבוהה יותר של החלבונים שעושים את זה עשויה להועיל להם. במחקר החדש, חוקרים ממעבדתו של בראנה, בראשותו של קומאר קותאפלי (Kothapalli) ובשיתוף אוניברסיטת פונה בהודו, בדקו עד כמה הצורות השונות של הגֶן נפוצות באוכלוסיות באזור פונה, שאינן אוכלות בשר באופן מסורתי כבר דורות רבים, והשוו את זה לאמריקאים.
הם מצאו שבקרב האמריקאים רק ל-18 אחוזים מהנבדקים היו שני עותקים מהגרסה הארוכה של הגֶן. לעומת זאת, באוכלוסייה ההודית הצמחונית נמצאו שני עותקים של הגרסה הארוכה אצל 67.5 אחוז מהנבדקים. כלומר, אצל ההודים היו לרוב האנשים גנים שמאפשרים להם לייצר כמות גדולה של חומצות שומן ארוכות.
בהמשך הרחיבו המדענים את המחקר לאוכלוסיות נוספות. לצורך כך הם נעזרו ב"פרויקט אלף הגֶנומים", שאסף גנומים מ-26 אוכלוסיות ברחבי העולם וקבע את הרצף שלהם. בפרויקט השתתפו בסופו של דבר לא רק אלף נבדקים, אלא 2,504. בדיקה של הגֶנומים האלה העלתה שהגרסה הארוכה של הגֶן נפוצה במיוחד באוכלוסיות דרום-אסיאתיות (כגון הודו), ואילו באוכלוסיות אירופיות הגרסה הקצרה נפוצה יותר. מבחנים סטטיסטיים הראו שקיימת ודאות גבוהה שהשונות בין האוכלוסיות לא התרחשה במקרה: באוכלוסיות מסוימות, הברירה הטבעית העדיפה גרסה אחת של הגֶן על פני האחרת.
החוקרים הסיקו כי היכולת לייצר בעצמך את חומצות השומן הארוכות בכמויות גדלות יותר מעניקה יתרון לאנשים שניזונים בעיקר מהצומח. כשאוכלוסייה שלמה, לאורך דורות רבים, מאמצת אורח חיים צמחוני, הגֶנים שמעניקים את היתרון הזה מתפשטים בה.
ומה קורה באוכלוסייה שבה התפריט מבוסס על מזון מן החי, ובמיוחד כזה שעשיר בשומן? מחקר על אוכלוסיית האינואיטים בגרינלנד, הניזונה בעיקר מבעלי חיים ימיים, חשף מוטציות באותו גֶן שהיו נפוצות מאוד אצלם. עם תפריט כזה, כנראה, אין צורך בייצור עצמי של חומצות השומן הארוכות – והגֶנים של האינואיטים השתנו בהתאם לנסיבות אלו. כך התפריט של אבותינו משאיר את חותמו בגנים שלנו.
מחקרים מראים איך גורמים חיצוניים, כגון תזונה, משנים עם הזמן את הגנטיקה שלנו. בנוסף הם עשויים לספק תובנות מעשיות יותר, לגבי מה כדאי (או לא כדאי) לנו לאכול. אנשים בעלי שני עותקים של הגרסה הארוכה של הגן, למשל, מייצרים בעצמם חומצות שומן ארוכות רבות, ואולי כדאי להם להיזהר מצריכה עודפת של שומן מן החי, שיוסיף עוד על מה שכבר נוצר בגופם. אנחנו צריכים כמובן לדעת קודם הרבה יותר – על הגן הזה ועל רבים אחרים הקשורים לתזונה – אבל ייתכן שיום אחד נוכל להתאים לכל אדם את הדיאטה המתאימה לו, לפי הגנים שלו.
