בניסוי הזה נבנה שבשבת שמראה את כיוון הרוח ואת מהירותה.
ציוד
- פיסת נייר ריבועית קטנה (כמו נייר שמשמש לכתיבת תזכורות)
- מספריים (מומלץ להשתמש במספריים קטנים)
- קשית שתייה
- דבק
- 2 סיכות
- נייר בריסטול (אפשר להשיג מאריזת דגני בוקר)
- עיפרון עם מחק
מהלך הניסוי
את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:
אפשר לחבר את השבשבת לקשית גם בשיטה פשוטה יותר - קיפול קצה הקשית והדבקתו בנייר דבק, ואז נעיצת הסיכה עם השבשבת בקשית המקופלת.
הסבר
לא רק הדגים חיים בתוך אוקיינוס, אלא גם אנחנו – אוקיינוס של אוויר. בדרך כלל אנו לא מרגישים בכך בכלל, אבל כשהרוח נושבת אנו יכולים להרגיש בקיומו של האוויר. השבשבת היא מכשיר שמאפשר לנו לזהות את קיומה של הרוח, את כיוונה ואת העוצמה שלה.
האוויר הוא גז, ולכן רוח נושבת היא למעשה חלקיקי אוויר שנעים ממקום למקום. כשחלקיקי האוויר פוגעים בשבשבת – במדחף ובזנב שלה – הם מצליחים לדחוף אותם ולסובב אותם. מבחינה מדעית נאמר שהגזים שנעים ופוגעים בשבשבת מעבירים אליה תנע, שגורם לה לנוע.
כיוון הסיבוב של השבשבת תלוי בצורת השבשבת – הסתכלו על השבשבת בניסוי ונסו לחשוב איך הגזים פוגעים בה ומדוע היא מסתובבת דווקא לכיוון שבו היא מסתובבת. שבשבות שבנויות בצורה הפוכה זו לזו, כלומר נראות כמו דמויות ראי הפוכות, יסתובבו לכיוון ההפוך.
מכשירים מטאורולוגיים מקצועיים למדידת מהירות הרוח פועלים על עיקרון דומה לשבשבת שבנינו בניסוי.
מעניין לציין
רוח נוצרת עקב הפרש בלחצי אוויר, כך שהאוויר זורם מאזור של לחץ גבוה לאזור של לחץ נמוך. הפרש לחצים באוויר נוצר בעיקר בגלל הפרש בטמפרטורה של גזים באזורים שונים. כיוון שהטמפרטורה בכדור הארץ נשלטת על ידי השמש, אפשר לומר שחלק ניכר מהרוח בכדור הארץ נוצר על ידי השמש. בנוסף, חלק מהרוח נוצר על ידי סיבוב כדור הארץ סביב עצמו – גם האוויר מסתובב יחד עם הקרקע, אבל בהשהיה וב"צימוד" חלש לקרקע, וזה יוצר רוח.
מדידת מהירות הרוח חשובה מאוד לתכנון הפעילות האווירית: ברוח חזקה מדי אסור לטוס, כי זרימת האוויר הפרועה מסכנת את בטיחות הטיסה – קשה לשלוט בכיוון וקשה מאוד להמריא או לנחות.
טורבינת רוח משתמשת בתנועה סיבובית שנוצרת על ידי רוח כדי ליצר אנרגיה. בדומה לשבשבת, גם סביבון אש (ראו ניסוי) מסתובב באמצעות תנע שמועבר עליו על ידי אוויר שנע ממקום למקום – אוויר חם שנע כלפי מעלה.
