כינוס אדיר כזה לא נערך מעולם במכון ויצמן. אלפי מדענים גדשו את הרחבה והיו"ר פתח ואמר, "רבותיי! שנים רבות אנו נלחמים בד"ר לא, אך מעולם לא קבענו את הנחות היסוד שיגדירו את מטרתנו. הקהל מתבקש להציע".
כשאלפי אנשים – במיוחד יהודים – מציעים הצעות בצעקות, ההמולה עולה עד לב השמיים וההיגיון נמצא על סף התעלפות. ויכוחים התלהטו עד כדי תגרות ידיים והיו"ר נאלץ להכריז בקול ניחר, "רבותיי, אני מתחנן: זו הופכת למלחמת אחים במקום מלחמה בד"ר לא. אני מבקש: כל מדען יעביר אלי הצעה אחת, בפתק אחד".
תוך דקה הוצף היו"ר באלפי פתקים. הוא הביט בהם במבט נואש והודיע, "מאחר שאין אפשרות לאלפי הנחות יסוד, כי לאף אחד לא תהיה סבלנות לקרוא אותן, אבחר באקראי שבעה פתקים והם יהיו מגילת היסוד".
"אבל –" ניסה מתי מתוק לומר, אך היו"ר כבר בחר את הפתקים ואמן כתב אותם על קלף ענקי: "מגילת היסוד של הנחות היסוד של הוועד למלחמה בד"ר לא:
א. ד"ר לא הוא איש רע, אף שהוא מדען.
ב. עלינו להילחם בכל איש רע.
ג. עלינו להילחם בד"ר לא.
ד. כל מדען בישראל חייב לחתום על מגילה זו.
ה. אסור שאיש רע יחתום על המגילה.
ו. אסור לאפשר לד"ר לא להתקרב למגילה.
ז. המגילה תוצג לציבור מיד בתיבה משוריינת שקירותיה שקופים, כמו המגילות הגנוזות, וכל אזרח יוכל להתבונן בה ללא תשלום.
"אבל –" ניסה מתי לומר שוב, אך היו"ר כבר הניח את המגילה בתיבה והצהיר, "מגילה זו תתרומם מעל כל חילוקי הדעות ביננו ותינשא מעלה, אל שמיים זוהרים, ללא נוכחות ד"ר לא".
ואכן, לעיני הקהל המשתאה ירד מלמעלה כבל עם קרס, הרים את התיבה ונשא אותה למרומים, אלא ששם חייך ד"ר לא מכדור פורח, משך לתוכו את התיבה, ובתמורה השליך חבילה קשורה למצנח, נופף בידיו לשלום, ונעלם בין העננים...
החבילה הכילה מגילה קטנה, שאליה צורפה מפה. וכך נכתב בה, "שלום לכל מעריציי! אני מאוד מאוכזב מכם ומשבע הנחות היסוד שבחרתם נגדי. חלקן מיותרות, חלקן סותרות".
"איזו חוצפה!" צעק הקהל, אך מתי העיר בשקט, "הדוקטור צודק".
והיו"ר המשיך לקרוא, "החלטתי לחנך אתכם לחשיבה נכונה בעזרת שבע נקודות ושבע הנחות יסוד. אם תהיו תלמידים מצטיינים, תגלו היכן נמצאת התיבה. אם לא – אז זה סוף המלחמה בד"ר לא, כי הוא ניצח .
התבוננו במפה: זהו אזור גדול בנגב שתוכלו לזהותו. מיקמתי בו שבע נקודות שממוספרות מ-1 עד 7. ארבע מהן גלויות וסימנתי אותן באותיות. אלה ההנחות לגבי הנקודות:
א) a<b<c
ב) a+b+c=d
ג) b ו-c אינם מחלקים את d
ד) שלשות מסוימות של נקודות נמצאות על ישר המכיל את השלשה הזו. את כל השלשות האלה תגלו בעזרת הכללים הבאים:
1. כל שלשה נכתבת כמספרים עולים לימין. לדוגמה: 235 או 157. השלשות מסודרות לפי סדר עולה כמספרים בני שלוש ספרות: 147>136.
2. לכל שתי שלשות יש נקודה יחידה משותפת.
3. השלשה הקטנה ביותר היא 123. כל שלשה נוספת היא המספר הקטן ביותר הגדול מקודמו ומקיים את כלל 2.
4. רק השלשה האחרונה האפשרית לפי הכללים אינה יוצרת ישר אלא משולש. התיבה נמצאת במפגש תיכוני המשולש
אלה הם הכללים. לו היה לכם השכל שלי, הייתם מוצאים את התיבה. עם השכל שלכם, ודאי תמותו במדבר. הי הי".
ובזאת נסתיימה האיגרת.
חבורת המפענחים פתרה בקלות את מספרי ארבע האותיות, וכשהגיעו לשלשות אמר פקד כהן, "מה הבעיה? אחרי 123 באה השלישייה 124 ואחריה..."
"לא" ענה מתי, "זה נוגד את כלל 2, כי יש להן שתי נקודות משותפות!"
החבורה חישבה בזהירות שלשה אחר שלשה, ובעזרת נקודות חיתוך של ישרים גילתה את שלוש הנקודות הנוספות. השלשה האחרונה אפשרה לה למצוא את המשולש, את נקודת מפגש התיכונים, והתיבה הוצגה מחדש – אך הפעם הנחות היסוד נוסחו מחדש בלי פרטים מיותרים או סתירות.
ואם רצונכם להיות חלק מהוועד, נסו לענות על השאלות הבאות:
1. האם יש הנחת יסוד מיותרת במגילת היסוד, כלומר הנחה שהיא מסקנה של הנחות אחרות? אם כן, מהי ומאלה הנחות היא נובעת?
2. א. האם קיימות סתירות בין ההנחות? אם כן, היכן? (נסו למצוא את כולן)
ב. לו הייתם צריכים לנסח מחדש את ההנחות כדי שלא תהיינה סתירות ביניהם, מה הייתם משנים?
3. א. מהן השלשות שיוצרות ישרים ומהי השלשה שיוצרת משולש?
ב. מהם מספרי הנקודות a,b,c,d?
4. שרטטו בעזרת סרגל את כל השלשות הישרות, סמנו את כל שבע הנקודות ואת נקודת מפגש התיכונים
5. אתגר: האם אפשר לדעתכם לקבוע שבע נקודות כך שיתקבלו שלשות ישרות שמספרן גדול יותר מאשר במפה שלנו?
6. שאלת בונוס: לו היה ד"ר לא מוותר על הנחה 2 שלו, כמה שלשות היינו מקבלים?
אמנון זקוב
