מתי התפתחה הרבייה המינית, איך היא עובדת, ומה הן החלופות שקיימות בטבע?

העדויות המוקדמות ביותר לרבייה מינית מגיעות ממאובן של אצה (Bangiomorpha pubescens) שהשתמר באבן בת מיליארד שנה. עם זאת, ההשערה הרווחת היא שרבייה מינית התפתחה עוד קודם לכן, ביצורים קדמוניים חד-תאיים בעלי גרעין השייכים לממלכת הפרוטיסטים. הרבייה המינית החלה מאוחר יחסית בתולדות החיים על פני כדור הארץ, שכן על פי ההערכה היצורים הראשונים – האצות הכחוליות והחיידקים – הופיעו כבר לפני 3.5 מיליארדי שנים.

רבייה מינית - איך עושים את זה?
רבייה מינית, או רבייה זוויגית, מתרחשת כששני תאי מין, המכונים גמטות, מתלכדים לתא אחד, שמכיל תערובת חדשה של מטען גנטי - את חציו קיבל מהביצית, וחציו האחר מהזרע. תאי המין, הזרעים הזכריים והביציות הנקביות, נוצרים באמצעות "חלוקת הפחתה" או מיוזה, בה המידע התורשתי מתחלק לשניים, ובכל אחד מהתאים שנוצרים כל נשארת רק מחצית המידע התורשתי, שמאורגן במבנים שנקראים כרומוזומים.

כיוון שכל אחד מתאי המין מכיל רק מחצית ממספר הכרומוזומים של היצור, כששני תאי מין מתאחדים בתהליך ההפריה נוצר תא מופרה המכונה זיגוטה, ובו מלוא החומר התורשתי. אצל בני האדם, כל תא בגוף מכיל 46 כרומוזומים, שמסודרים ב-23 זוגות. בכל אחד מתאי המין ישנם 23 כרומוזומים בודדים, ולאחר ההפריה הזיגוטה מכילה את מלוא כמות הכרומוזומים – 23 מהאב ו-23 מהאם. מנגנוני בקרה שונים פועלים למנוע את החדירה של יותר מזרע אחד לכל ביצית, כדי ללמנוע עודף חומר תורשתי שלא יכול להתחלק באופן שוויוני בין התאים. 

אצל רוב בעלי החיים (יונקים, עופות וזוחלים) הרבייה מתרחשת בגוף האם, אך אצל דגים ודו-חיים שחיים במים, הנקבה מפרישה מאות תאי ביצה למים והזכר מפריש עליהם את הזרע. 

המסע של הזרע להפריית הביצית. הסרטון נוצר על ידי Nucleus Medical Media

רבייה אל-מינית

ברבייה אל-מינית, או אל-זוויגית, היצור מעתיק את עצמו ויוצר צאצא שזהה לו מבחינה גנטית, למעט מוטציות ספונטניות שיכולות לצוץ עם הזמן. בתהליך זה לא מעורב חומר גנטי של פרט אחר מבני מינו הביולוגיים של היצור. הדוגמה המוכרת ביותר היא תהליך בשם "פליגה", שאופייני לפרוקריוטיים - יצורים חד-תאיים חסרי גרעין כמו חיידקים.

הפליגה מתחילה בשכפול הדנ"א של התא, שמתגלם לרוב בכרומוזום מעגלי יחיד. בסופו של תהליך השכפול, כל חלקיו של התא והאברונים שבו יתחלקו, למעט הגרעין. רבייה באמצעות פליגה מאפשרת לאוכלוסייה לגדול בקצב מעריכי. חיידק המעיים הנפוץ E. Coli, למשל, מכפיל את עצמו בכל עשרים דקות בערך בסביבת מחיה מיטבית.

גם תאי גוף של יצורים אאוקריוטיים – או בעלי גרעין – מתחלקים באופן דומה בתהליך של מיטוזה. אבל אצל האאוקריוטיים מדובר ברבייה תאית, ולא פיזיולוגית: תא אחד של היצור מתחלק לשניים, אך היצור עצמו לא משתנה, והפיצול לא מביא לצאצא שלם ומוגמר.

דוגמאות אחרות לרבייה אל-מינית הן רבייה וגטטיבית בה חלק מהצמח, כמו השורש או הגבעול מתפתח לצמח שלם. בנוסף, מספר בעלי חיים חסרי חוליות מתרבים באמצעות בהנצה, בה בעל החיים מצמיח מעין ניצן שניתק ממנו והופך עצמאי. התהליך הזה מאפיין בעלי חיים ימיים מסוימים, כמו אלמוגים והידרות.   

 

הופעת הרבייה המינית באבולוציה

יש כמה תיאוריות לגבי הסיבות להופעת הרבייה המינית. תיאוריה אחת גורסת שמדי פעם יצורים טורפים לא עיכלו לחלוטין חלקים מה-DNA של הטרף, והמקטעים מהמטען הגנטי שלו השתלבו בטורף. תיאוריה אחרת גורסת שהרבייה המינית השתמרה בגלל צורך של יצורים מסוימים לתקן נזקים ב-DNA שלהם באמצעות דנ"א תקין של יצורים אחרים מאותו המין.

תהיה הסיבה אשר תהיה, שימורה של הרבייה המינית לאורך האבולוציה מעיד שיש לה יתרונות הישרדותיים. יצורים שמתרבים ברבייה מינית אמנם מתרבים לאט יותר מיצורים שמתרבים ברבייה אל-מינית, והם מעמידים פחות צאצאים, אבל הרבייה המינית מערבבת את מאגר הגנים של המין ולכן מרחיבה את המגוון הגנטי שלו. המגוון הזה, בתורו, מגן על הגזע ממחלות ומקנה לו כושר הישרדות עדיף בתנאים משתנים.

לעומת זאת, יצורים שמתרבים ברבייה אל-זוויגית אמנם מגדילים את אוכלוסייתם באופן מעריכי, אבל הם פגיעים יחסית למחלות מפני ששינויים ב-DNA שלהם מתרחשים רק בעקבות מוטציות, ששכיחותן מעטה יחסית, ועל כן הם סגלתנים פחות לשינויים סביבתיים.

למה לבחור?

שתי שיטות הרבייה קיימות זו לצד זו במשך מיליארדי שנים, ולכן אפשר להסיק ששתיהן טובות. אבל למה לבחור, אם אפשר גם וגם? – יצורים מסוימים מעדיפים לבחור את שיטת הרבייה שלהם בהתאם לנסיבות החיים. בתנאי סביבה נוחים ניתנת עדיפות לרבייה אל-מינית, שמנצלת את התנאים המיטביים, אבל כשהאקלים משתנה לרעה, מקורות המזון מידלדלים או שיש שינוי משמעותי בתנאי המחיה, היצור בוחר ברבייה מינית. עם היצורים שיכולים להתרבות הן ברבייה מינית והן ברבייה אל-מינית נמנים כנימות, ריריות, שושנות ים, צמחים מסוימים ועוד.

7 תגובות

  • אלחנן

    אפשרות להתפתחות רביה זוויגית?

    מעניין.
    למה צריך ללכת לתאוריות מוזרות של טורף נטרף?
    אינני ביולוג, אבל נראה לי סביר הרבה יותר שההתפתחות מתאימה לבעלי חיים ימיים שמטילים ביצים בכמות גדולה כמו דגים. במצב כזה, אם היו ביצי בתולין שיכולות להתפתח ליצור שלם, יתכן יתרון אבולוציוני ליצורים שיכולים להחדיר DNA לביצים של יצורים מאותו מין (בהעברה רוחבית).
    היצור שיצמח משילוב כזה יכול לשאת את יכולת ההחדרה הזו, ואז היכולת תהפוך לנפוצה באוכלוסייה (כי הוא גם יטיל ביצים וגם יחדיר dna לביצים זרות.
    בתגובה, ביצים שישרדו הכי טוב יהיו כאלו שקולטות את החומר התורשתי החיצוני הכי טוב, ומעבירות את התכונה הזו לדור הבא גם על גבי החומר התורשתי שיוחדר על ידי הצאצאים.
    כלומר, אם יש זכר ראשוני, נקבה ראשונית תהפוך לנפוצה יותר אם תופץ על ידי הזכר עצמו, והזכר יהפוך לנפוץ ככל שיהיו יותר נקבות שביציהן יקלטו בקלות את החומר התורשתי שלו
    והנה לולאת משוב חיובי שמגיע מיצורים שמתרבים ברביית בתולין ליצורים דו-זוויגים.

  • טל פלדמן

    ההסבר שנתתם לא סביר.

    אבקש לדון ביצור הראשון בהיסטוריה שהתרבה ריבוי דו הורי.
    לשם פשטות נכנה את היצור הנ"ל בשם יוסי ואת הוריו בשם אב יוסי ואם יוסי.
    כאמור עד הדור של יוסי היתה אך ורק רבייה חד הורית.
    יוסי הוא כאמור היצור הראשון בהיסטוריה שנוצר ע"י שני הורים.
    אב יוסי ואם יוסי נוצרו מהורה אחד בלבד.
    הם הביאו לעולם את יוסי שהוא היצור הראשון שנוצר ע"י זוג.
    היכולת לרבייה דו הורית התפתחה בשלב אחד שהרי אם התפתחה בשלבים לא היה בהם שימוש עד אותו דור ולפיכך לא היה להם יתרון ולכן לא עברו לצאצאים ולפיכך יכול זו התפתחה תוך דור אחד.
    הדור של הורי יוסי.
    לא סביר בעליל שהורי יוסי שנוצרו ע"י התחלקות הוריהם ישנו שיטה שעבדה מצויין.
    עוד יותר לא סביר ששינוי כה מהותי יתפתח בדור אחד.
    היות והקפיצה מהורי אחד לשני הורים היא קפיצה בדידה (שהרי אין הורה וחצי) לא ניתן לפרק את הקפיצה לשלבים יותר קטנים.
    מכל הדיון פה עולה שכל המאמר הזה אינו מסביר טוב את היווצרות הזכרים והנקבות.
    בכבוד רב,
    טל פלדמן.

  • אריאל

    זאת בדיוק הטעות שלך, אתה חושב

    זאת בדיוק הטעות שלך, אתה חושב שהיה ייצור אחד בודד, או יותר נכון שני ייצורים בודדים שהחליטו פתאום לעשות היסטוריה ולהתרבות בשיטה שונה ממה שהכירו עד אותה נק'.
    אז קודם כל מעולם לא היה ייצור אחד על פני האדמה, בשום שלב כלשהו מראשית היווצרות החיים הראשונים, ברגע שנוצרו תנאים טובים ליצירת חיים, זה מיד התחיל בכל מיני איזורים על כדור הארץ, וכמובן שלא בייצור אחד בודד.
    אולי זו לא השוואה מדוייקת, אבל אם תקח פרוסת גבינה צהובה ותשאיר אותה בקופסה סגורה, אבל קופסה שתאפשר לך בכל רגע נתון לראות ברמה המולקולרית מה המצב שם, ברגע שיתחיל להיווצר שם קלקול, זה לא יקרה בנק' אחד בודדת, זה יקרה בכמה מקומות, כנראה שאלו המקומות עם התנאים הכי אופטימליים ליצירת קלקול.
    זה בדיוק אותו רעיון עם היווצרות החיים... ולשאלתך, אז כשהגיע הנק' זמן הזו ששני ייצורים בחרו ליצור חיים בדרך שונה ממה שהכירו, קודם כל לא ניתן להגיד בוודאות מה קרה בדיוק באותו הרגע ואפשר אק לשער, דבר שני כנראה ששינויים בתנאי המחייה, שינויי אקלים, שינוי לטובה או לרעה ביכולת הישרדות, אלו דברים שיכולים להשפיע על ההחלטה הזו, ושוב אנחנו מדברים פה על ייצורים קטנים מאוד, סביר להניח שללא מוח כלשהו וללא האפשרות באמת להחליט החלטות כאלו מרצון...
    רק לייצורים עם מוח מפותח מספיק בשביל לחשוב משהו, יש את הפריבילגיה להחליט אם לרצות להתרבות או לא...

  • נועם לוי

    שאלות:

    מה היתרונות ברבייה מינית לבין רבייה אל- מינית?
    איך בעלי החיים למדו להתרבות?
    למה דווקא אצל דגים ודו חיים שחיים במים הרבייה היא שונה?

  • עומר פרימט

    כיצד בני אדם הבינו איך להתרבות? האם ההתרבות התחילה מחיידקים ?

    האם בני האדם למדו איך להתרבות מבעלי החיים

  • נדב

    אני לא מסכים.

    באיזה פרמטר התחשבת כשכתבת שיצורים שמתרהים ברוויה מינית הינם בעלי כושר הישרדות גבוה יותר? מינים רבים של בעלי חיים נכחדים כל כמה מאות אלפי שנים ןאילו החיידקים היו פה לפנינו וישארו הרבה אחרינו.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    תשובה

    נדב שלום, לא טענתי שיצורים שמתרבים ברביה מינית הם בעלי כושר הישרדות גבוה יותר באופן כללי, אלא שהם בעלי כושר הישרדות גבוה יותר בתנאים משתנים. אתה צודק שהחיידקים היו פה לפנינו ויישארו אחרינו, אבל מי אמר שאותו חיידק שהיה קיים לפני 3 מיליון שנה קיים גם כיום? אותם יצורים שאתה מדבר עליהם שנכחדו, כנראה לא היו מותאמים דיים. יש להבין את ההקשר שבו נאמר המשפט הזה: הוא נועד להסביר מדוע הרבייה המינית השתמרה באבולוציה במשך מיליארדי שנים אף על פי שלכאורה היא משרתת את מטרת הרבייה פחות טוב מאשר רבייה אל מינית. ייתכן שבסופו של דבר היכולת להעמיד צאצאים רבים בזמן קצר יותר גברה על היכולת להתאמה - כנראה משום שבסיכומו של דבר לא היו בהיסטוריה מקרים של שינויי תנאים ומזג אוויר בשכיחות כזו שתקנה עדיפות ברורה ליצורים המתרבים רבייה מינית. עידו