התפקוד המרכזי של מנגנון ההזעה באדם הוא בקירור הגוף. בקצרה, ברגע שנוזלי גוף מופרשים אל הצד החיצוני של העור הם יכולים לעבור אידוי. מאחר וגם האידוי דורש אנרגית חום, הפרשת הנוזלים מאפשרת להיפטר הן מהחום שהיה אצור בנוזלים בזמן הפרשתם, והן מהחום שמשמש כאנרגיה לאידוי אל האוויר. בבעלי חיים, חומרים בעלי ריח המופרשים בזיעה משמשים כפרומונים לתקשורת בין פרטים. קיימות תיאוריות לפיהן, גם באדם חומרים מסוימים בזיעה משמשים כפרומונים, אך אין להן בסיס עדותי מוצק.
אם נבחן את מנגנוני הבקרה על ריכוז המלח בגוף, הרי שלאדם שלוש דרכים להיפטר ממלח. הראשונה והמרכזית ביותר היא הפרשה של עודפי מלח כמומס בשתן. שתי המערכות הנוספות בהן מלח עוזב את הגוף הן הצואה והזיעה, אך אילו הן דרכים משניות: במצב רגיל, כ-90% מהפרשת עודפי המלח מבוצעת באמצעות הכליות המעבירות עודפי מלח ממערכת הדם אל השתן. הבקרה על ריכוז המלח בדם נעשית בכליות, ולהפרשה עם הצואה או הזיעה אין תפקיד משמעותי. איבוד מלח בצואה הופך משמעותי בזמן קלקול קיבה, כאשר האדם משלשל. איבוד מלח בהזעה הופך משמעותי, כאשר אנשים עוסקים בפעילות פיסית מאומצת הכרוכה בהזעה בכמויות כפולות ומכופלות. מסיבה זו, כאשר עוסקים בספורט הכרוך בהזעה רבה לאורך זמן (דוגמת טריאתלון או ריצת מרתון), יש להקפיד על השלמה מתאימה הן של נוזלים והן של מלחים תוך כדי הפעילות, ולשם כך משמשים משקאות ספורטיביים ייעודיים.
מימין, אדם מזיע לאחר פעילות ספורטיבית. משמאל, אדם מוחה את הזיעה שנצטברה על גבי מצחו כתוצאה מתנאי סביבה לחים אשר גורמים לאידוי בלתי יעיל של הזיעה לאחר הפרשתה.
בעלי חיים מסוימים (לדוגמא, כרישים, זוחלים מסוימים וכן עופות מים) עושים שימוש בהפרשת מלח דרך העור כמנגנון מרכזי לאיזון ריכוזו בגוף. לרוב, ברקע לתפקוד זה עומדת העובדה, שאין לרשות יצורים אילו מקור מים מתוקים, אשר יאפשר "שטיפת" עודפי מלח כמומס בשתן, או לחילופין העובדה שהכליות שלהם הינן פחות יעילות. הפרשת המלח דרך העור נעשית באמצעות בלוטות מלח, המתמחות בריכוז עודפי מלח מנוזלי הגוף. לעיתים המלח המופרש מתגבש למוצק ובמינים מסוימים ניתן לראות באתרי ההפרשה גבישי מלח הנותרים על גבי העור.
ובכן לשאלתך, מדוע בזיעה נפלטים מלחים? התשובה היא, ככל הנראה, שמאחר ונוזלי הגוף מכילים מלח, לא קיימת אפשרות להפריש נוזלים, שמטרתם קירור הגוף, מבלי שיכילו מלח. אילו כן היה ניתן, היה זה כאילו לגוף יכולת ליצור מים מזוקקים. בהקשר זה אציין שבגוף האדם שני סוגים של בלוטות זיעה. הסוג הראשון – בלוטות אפוקריניות (שהוא הקיים ברוב היונקים) ממוקם במפשעה ובבתי השחי. בלוטות אילו מפרישות זיעה בריכוז מלח גבוה יחסית לסוג השני של הבלוטות (בלוטות אקריניות), אשר פרוסות על רוב אזורי הגוף. הבלוטות האקריניות מאפיינות את קבוצת היונקים הפרימטיים (האדם והקופים).
לינקים שהוספתי בקבות התעניינות בטוקבק:
- מנגנוני הפרשת חלבונים מהגוף.
- התעמקות בתפקוד הגולג'י.
- קצת על תהליכי הכנסת חומרים אל תוך התאים.
מאת: דניאל בן-הלוי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
