כיווני השמיים בעברית של ימנו הם מזרח, מערב, צפון ודרום.

מזרח - זהו הכיוון ממנו השמש זורחת. בתנ"ך נקרא קדמה.
מערב – לשם השמש מגיעה בערב. בתנ"ך נקרא ימה.
צפון – זהו הכיוון בו השמש לעולם לא נמצאת. לכן היא צפונה שם (חבויה). בתנ"ך נקרא צפונה.
דרום – במהלך היום בצהריים השמש מצויה בנקודה הגבוה ביותר בשמיים כשהיא בנטייה לכיוון דרום. לכן פרוש השם דר-רום (גר או מצוי בשיא הגובה). בתנ"ך נקרא נגבה.


שושנת הרוחות (ויקיפדיה).

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

5 תגובות

  • נתן ירון

    שמות כיווני השמים

    אכן, חושבני שההסברים חסרים ואין בהם די, ואוסיף: 1. הקדמונים התפללו אל השמש בבקר, למזרח, כאשר מבטם מופנה קדימה אל השמש. על כן נקרא המזרח קדם. כאשר
    מופנה בבקר המבט קדימה אל השמש, נמצא ים המלח באותו כיוון, ולכן נקרא "הים הקדמוני". ראה את הפסוק מספר
    זכריה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַ͏ִם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה".
    2. הכיוון בו נמצאת השמש בערב נקרא מערב. בתנ"ך נקרא "ים". 3. כיוון מערב נקרא בתנ"ך "אחור". זה הכיוון כאשר עומדים בבקר עם הפנים לשמש. מוכר הפסוק "וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת
    אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. המהדורה המוטעמת: וְאֵת֙ כׇּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה
    וְאֵת֙ כׇּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃." והכוונה ב"אחרון" היא הצד האחורי, מערב. 4. אכן, השמש צפונה מכיוון הצפון, אך אין היא חבויה. אם הייתה חבויה, היינו אומרים שהשמש כן שם אך לא רואים אותה. 5. כיוון דרום נקרא "נגב". כנראה בגלל הכיוון של הנגב בארץ ישראל. 6. מ"קדמה" ומ"נגבה" החסרתי את האות האחרונה. "נגבה" פירושה 'אל הנגב'. "ימה" פירושה 'אל הים'. כפי
    ש'ירושלימה' פירושה 'אל ירושלים'... 7. שם נוסף בתנ"ך לדרום, ימין. שם נוסף בתנ"ך לצפון, שמאל. גם כאן הסיבה היא התפילה בבקר לשמש. כאשר עומדים
    עם הפנים לשמש הבקר, הדרום נמצא מימין לנו והצפון משמאל. כתוב: "הֵן קֶדֶם אֶהֱלךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלא אָבִין לוֹ. שְׂמֹאול
    בַּעֲשֹׂתוֹ וְלא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלא אֶרְאֶה" (איוב כג, ח-ט). קדם = מזרח, אחור = מערב, שמאל = צפון, וימין = דרום. 8. לכיוון דרום קוראים גם "תימן". העיר המקראית תימן שהייתה בפטרה, נמצאת מדרום לא"י המקראית. שלשת השמות
    של הדרום מופיעים בפסוק בספר יחזקאל: "בֶּן-אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל-דָּרוֹם וְהִנָּבֵא אֶל-יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב..".
    (תימן, דרום ונגב). 9. לא השתמשתי במונחים המציינים את תנועת השמש. כדוה"א נע סביבה.

  • ברוך פריימן

    צפון – זהו הכיוון בו השמש

    צפון – זהו הכיוון בו השמש לעולם לא נמצאת
    לא ברור לי, לשמש הזורחת בעונת הקיץ יש נטיה צפונית, לא כך?
    ובכלל מה הכוונה השמש לעולם לא נמצאת בצד צפון?
    תודה מראש

  • מוטי

    המקור של מחר

    שלום יאיר,
    המקור של מחר הוא מאחור. העבר כבר עבר לפנינו ואנו יכולים לראות אותו, העבר ידוע, והמחר מאחורינו, נסתר מענינו. העברית שפה חכמה.

  • יאיר

    מקור המילה אחור

    שלום ותודה על כתבה מעניינת.
    שאלתי היא: את מקור המילה "קדימה" הוא מזרח (קדם), מה מקור המילה "אחורה"? תודה,
    יאיר

  • שי