כעדות למרכזיותו, הלב הוא בין האיברים העובריים הראשונים להתפתח.
הלב העוברי מתחיל להתפתח במהלך השבוע השלישי להריון ופעימות הלב הראשונות מתרחשות ביום ה-22. הגירוי לכיווץ שריר הלב (המיוקרדיום) הוא מיוגני (Myogenic) כלומר הלב מתכווץ (פועם) כתוצאה מגירוי חשמלי שמקורו בתאי שריר הלב (קרדיומיוציטים-Cadiomayocytes) שמחוברים זה לזה ומרכיבים את שריר הלב עצמו.
היכולת של תאי הלב להתכווץ באופן עצמוני היא חלק מתכונותיהם המיוחדות של תאים אלו. למעשה, ניתן לקחת במעבדה תא לב יחיד ולצפות בהתכווצותו ללא שום גירוי חיצוני. (לחץ כאן) כשתאי הלב מחוברים זה לזה ומשפיעים זה על זה מתקבל כיווץ אחיד וקצוב.
(ויקיפדיה)
למערכת העצבים המרכזית אין השפעה על עצם התכווצות הלב אלא רק על קצב ההתכווצויות.
בתחילת פעולתו המבנה האנטומי של הלב אינו דומה כלל לצורתו הסופית. הוא נראה כעין צינור מעובה ולא ניתן לראות שסתומים או חלוקה לחדרים ועליות. הפעימות הראשונות יוצרות מעין תנועה גלית (פריסטלטית – Peristaltic) של שריר הלב שגורמות לתנועה מערבולתית של הדם בלב.
בסוף השבוע הרביעי עם המשך התפתחות הלב התכווצותו מביאה לזרימת דם מסודרת וחד כיוונית. בסוף השבוע החמישי ניתן לראות חלוקה לעליות וחדרים ובשבוע השמיני צורתו של הלב כבר דומה לצורתו לאחר הלידה. עדיין אין בידינו תשובה מוחלטת לשאלה מה בדיוק גורם לתאי שריר הלב להתחיל להתכווץ דווקא ביום ה-22 ומכיוון שמקור הכיווץ הוא בתאים עצמם זהו בעיקרו עניין של ביולוגיה תאית (Cell biology).
התשובה לכך כאמור אינה ברורה וכנראה מורכבת ממספר רב של גורמים שכוללים למשל את רמת ההתמיינות של תאי הלב (כלומר עד כמה תאים אלו מכילים את המרכיבים החלבוניים הספציפיים המאפשרים את הכיווץ). אנו יודעים שעל מנת להתכווץ על תאי השריר להכיל חלבונים בשם אקטין ומיוזין שמהווים חלק ממנגנון הכיווץ. בנוסף, על תאי הלב להכיל מרכיבים חלבוניים שמאפשרים קשרים בין תאיים על מנת ליצור כיווץ אחיד של השריר כולו.
דגם של הלב (ויקיפדיה)
מאת: ניב פנקוביץ
המחלקה לגנטיקה מולקולארית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
