מלפני הדינוזאורים
לציור הקיר

על סלע אבן חול בלב דרום אפריקה מצוירות ביד אמן דמויות של חיות שונות ושל בני אדם. לא מדובר בציורים עתיקים במיוחד: ככל הנראה הם צוירו מתישהו בתחילת המאה ה-19. הציירים היו אנשי הסן (San), שם כולל למספר שבטים שמתגוררים בחלק הדרומי של היבשת. בשנת 1835 עזבו רוב הסן את האזור, וב-1850 נטשו אותו לחלוטין – כך שהציורים לא יכולים להיות מאוחרים יותר מכך. לצד חיות מוכרות כמו שנבוב ואנטילופה, הציירים ציירו על הסלע גם חיה מסתורית, עם רגליים קצרות, גב קעור, ושני חטים גדולים הבולטים מפיה וצומחים ישירות למטה. אין שום בעל חיים שנראה כך בדרום אפריקה – וגם לא בשאר העולם, בעצם. האם אנשי הסן בדו אותה מליבם?

בציורים של הסן נראות לפעמים חיות פנטסטיות, בדיוניות או מיתולוגיות, אבל בדרך כלל המאפיינים שלהן לקוחים מחיות אמיתיות שהציירים הכירו. כשמסתכלים על אותה חיה מסתורית, לעומת זאת, קשה להבין מאיפה הגיעו החלקים השונים שלה. החטים, במיוחד, שונים מאוד מאלו של חיות אפריקאיות: הם פונים היישר למטה, בעוד חטים של חזירי יבלות, למשל, מתעקלים כלפי מעלה. הם מזכירים יותר מכל חטים של היונק הימי ניבתן, אלא שאין ניבתנים בדרום אפריקה, ומעולם לא היו.

במאמר חדש, החוקר הדרום אפריקאי ג'וליאן בנואה (Benoit) מציע פיתרון חדש ומפתיע לחידה: הציירים, הוא טוען, קיבלו השראה ממאובנים של יצורים קדומים, הדיקינודונטים, שחיו באזור לפני כ-260 מיליון שנים, בתור הפרם.

חיה משונה עם רגליים קצרות, גב קעור ושני חטים הצומחים ישירות למטה. ציור מהמאה ה-19 על סלע אבן חול | צילום: Julien Benoit, CC BY 4.0

שתי שיני כלב

דיקינודונטים (Dicynodontia) הם קבוצה של בעלי חיים אוכלי עשב, קרובי משפחה של אבות היונקים, שנכחדו לפני כ-200 מיליון שנים. הקבוצה כוללת מינים רבים בגדלים שונים, כשהגדולים מביניהם הגיעו למשקל של קרנף מודרני. פירוש השם דיקינודונט הוא "שתי שיני כלב", והוא ניתן להם על שום זוג החטים הארוכים שבלטו מפיהם כלפי מטה – ממש כמו בציור המערה. 

בנואה סיפר לניו-יורק טיימס שהוא נתקל לראשונה בציור של החיה כשקרא ספר מ-1930, בו הוצגו שחזורים של ציורי המערה. "מייד חשבתי שזה עשוי להיות דיקינודונט", אמר. לא היו אלו רק החטים שגרמו לו לחשוב כך. הגב של החיה המסתורית בציור מתעקל בצורת U, תכונה שלא נראית בדרך כלל אצל יצורים חיים – אבל בעלי חיים מתים לעתים קרובות מתאבנים בתנוחה כזו, שמכונה "תנוחת מוות". אם לציירים הייתה הכרות עם מאובני דיקינודונטים, ייתכן שהם חשבו שכך הגוף שלהם היה מוחזק גם בחייהם. באופן דומה, הנקודות שמצוירות על גופה של החיה מתארות, אולי, את הבליטות הקטנות הרבות שמצויות על עורם של חלק מהמאובנים.

לחיה שבציור יש רגליים קצרות מאוד, יותר משהיו כנראה לדיקינודונטים הקדומים. בנואה סבור שהסיבה לכך עשויה להיות שמאובנים רבים איבדו את רגליהם, או חלק גדול מהן, במהלך ההתאבנות. ייתכן שאנשי הסן שהכירו את המאובנים חשבו שגדמי הרגליים שהשתמרו מייצגים את אורך הרגליים האמיתי של בעלי החיים.

חיה עם חטים ועור מכוסה נקודות. רגל מאובנת של דיקינודונט עם עור מכוסה בליטות (מימין) ואיור של ציור הקיר (משמאל) | צילום: Julien Benoit, CC BY 4.0, PLOS ONE 2024

מאובנים במיתולוגיה

הטענה של בנואה מסתמכת על ההנחה שאנשי הסן שציירו את החיה הכירו היטב את מאובני הדיקינודונטים. אנחנו לא יודעים בוודאות אם ההנחה הזו נכונה, אבל יש סיבות לחשוב שהיא לכל הפחות סבירה מאוד. קודם כל, האזור מסביב למערה עשיר מאוד במאובנים של דיקינודונטים שונים, חלקם מרוחקים כעשרה קילומטרים בלבד מהאתר בו נמצא הציור. בנוסף, אין ספק שהיו מאובנים שאנשי הסן הכירו, ולעתים אף ציירו אותם. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך נמצאת לא הרחק מציורי המערה, בלסוטו, מדינה קטנה שמוקפת מכל עבריה בדרום אפריקה. בציור קיר שהתגלה שם, שגם אותו ציירו אנשי הסן, אפשר לראות טביעת רגל של דינוזאור, שחזור מדויק למדי של טביעת רגל אמיתית שנמצאת לא רחוק משם. החיה שמצוירת ליד ציור טביעת הרגל, סבורים חוקרים רבים, עשויה לייצג את הדינוזאור עצמו, כפי שדמיינו אותו הציירים. 

אדריאנה מאיור (Mayor), היסטוריונית של המדע שלא הייתה מעורבת במחקר החדש, אמרה לניו-יורק טיימס שאנשי הסן ידועים בכך שיש להם ידע נרחב על בעלי חיים, גם חיים וגם נכחדים. "יש להם סקרנות רבה לגבי הסביבה, והם כוללים מאובנים ובעלי חיים נכחדים בציורי הקיר שלהם".

ייתכן שהדיקינודונטים המאובנים הגיעו גם למיתולוגיה של אנשי הסן. "יש מיתוס של הסן שמדבר על 'חיות ענקיות', שהיום כבר לא קיימות, אבל לפני זמן רב שוטטו ברחבי דרום אפריקה", כתב בנואה באתר The Conversation. "יכול להיות שהסיפור מתייחס למאובני הדיקינודונטים, שהסן גילו וניסו להבין".

אנשי הסן שציירו את החיה הכירו היטב את מאובני הדיקינודונטים. גולגולת מאובנת של דיקינודונט (מימין) ואיור של ציור הקיר (משמאל) | צילום: Julien Benoit, CC BY 4.0, PLOS ONE 2024

השראה מהמאובנים

אם ההשערה של בנואה נכונה, פירושו של דבר הוא שאנשי הסן היו הראשונים לבחון ולזהות את מאובני הדיקינודונטים – בספרות המערבית הם תוארו רק ב-1845. למרבה הצער, נראה שהיא עתידה להישאר בגדר השערה בלבד, שכן לא ברור כיצד אפשר יהיה לבסס – או להפריך - אותה. חוקר המאובנים קנת' אנגלצ'יק (Angielczyk), שלא היה מעורב במחקר, אמר לניו-יורק טיימס שקשה לו לומר אם הציור אכן מייצג דיקינודונט, אך הוא מסכים עם בנואה שאנשי הסן כנראה הכירו את המאובנים שהיו באזור בו הם חיו ושאבו מהם השראה.

"בתור מישהו שאוהב דיקינודונטים", הוסיף, "אני חושב שזה ממש נפלא עם אנשים בעבר הבחינו בהם בצורה כלשהי, וכללו אותם בתפיסת העולם שלהם".

אוכל עשב עם זוג חטים ארוכים וקרוב משפחה של אבות היונקים. דיקינודונט בעיני אמן | איור: AnnieI, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons