ב-2017 היכה הוריקן באי טרופי והרס חלק גדול מהצמחייה שעליו. מחקר חדש מראה שבתגובה לכך הקופים החיים באי הפכו לסובלניים וחברותיים יותר, ונשארו כך גם חמש שנים לאחר מכן
קופי מקוק רזוס (Macaca mulatta), שחיים בדרום אסיה ובמזרחה, הם קופים מאוד לא נחמדים. הם אומנם חיים בקבוצות, אך במקרים רבים, היחסים בין חברי הקבוצה לא בדיוק חבריים. יש אצלם היררכיה ברורה, וקוף ממעמד גבוה יותר יכול לגרש קוף "נחות" מהמקום בו הוא יושב, לקחת לו אוכל ישר מהידיים, או אפילו ממש מתוך הפה. זאת בניגוד למיני קופים אחרים, אצלם נראית תרבות שוויונית יותר.
"הם ידועים לשמצה בתחרותיות שלהם", אמרה לורן ברנט (Brent), שחוקרת את הקופים הללו באי הקריבי קאיו סנטיאגו, בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. כשהיא מדברת "בשם" אחד הקופים, הוסיפה ברנט: "אני יוצרת בריתות עם מספר קטן של חברי הקבוצה שלי, ואנחנו לוקחים מה שאנחנו רוצים, ונלחמים כדי להשיג זאת נגד חברים אחרים מהקבוצה, או נגד קבוצה אחרת".
אבל כאשר הוריקן פגע באותו אי קריבי קטן והרס את רוב הצמחייה שעליו, התנהגות הקופים השתנתה. במאמר חדש, ברנט ועמיתיה הראו שגם חמש שנים לאחר אסון הטבע, הקופים עדיין סובלניים יותר ותוקפניים פחות זה כלפי זה. הגורם לכך, ככל הנראה, הוא העלייה בחשיבותו של הצל – משאב שנהיה נדיר יותר בעקבות ההרס שזרע ההוריקן ביער.
הוריקן הרס כמעט שני שליש מהצמחייה באי. צילום אוויר של קאיו סנטיאגו מ-2020, אחרי הוריקן מריה (מימין), ומ-2008 (משמאל) | צילום: Michelle Skrabut La Pierre from WOM Productions (ימין) ו-Dr. Joyce Cohen (שמאל)
מרחיבים את המעגל החברתי
קאיו סנטיאגו הוא אי קטנטן השייך לפוארטו ריקו, ונמצא סמוך לאי המרכזי שלה. 400 קופי מקוק רזוס, שמקורם כאמור באסיה, הובאו לשם ב-1938 למטרות מחקר. כיום חיים באי צאצאיהם, שמונים קרוב לאלפיים. "זה מקום נהדר לחקור בו את ההתנהגות שלהם, הגנטיקה והקוגניציה שלהם", אמרה ברנט. "זה המקור לרוב מה שאנחנו יודעים על המין הזה".
ב-2017 היכה הוריקן "מריה" בפוארטו ריקו, וגרם לפגיעה קשה גם בנפש וגם ברכוש. כ-3,000 אנשים נהרגו, ובתים ותשתיות רבים נהרסו. באי קאיו סנטיאגו, כמעט שני שליש מהצמחייה נעלמה. למרות זאת, להפתעתם ולשמחתם של החוקרים, רק קופים מעטים מתו בסערה. איננו יודעים איפה הם התחבאו, ואיך הצליחו לשרוד את הרוחות העזות והשיטפונות.
החוקרים ציפו שבעקבות האסון תתגבר הנטייה התוקפנית של הקופים, שכעת נאלצו להתחרות על משאבים מועטים יותר, ממזון ועד צל לשהות בו בשעות החמות. להפתעתם, בדיוק ההפך קרה. לפני כשלוש שנים פרסמו החוקרים מאמר בו הראו שלאחר ההוריקן הקופים נהיו חברותיים יותר, והרחיבו את המעגל החברתי שלהם. "ציפינו שהקופים ייעזרו בחבריהם הקרובים ביותר כדי להתמודד עם האסון האקולוגי שהביא איתו ההוריקן, ולכן ישקיעו בחיזוק הקשרים הקיימים שלהם" אמרה אז ברנט. "במקום זאת, קופי המקוק הרחיבו את הרשתות החברתיות שלהם ואת מספר הפרטים שאיתם הם היו מוכנים לחלוק את המשאבים המוגבלים, כמו מקום מוצל לשבת בו".
החוקרים ציפו שבעקבות האסון תתגבר הנטייה התוקפנית של הקופים. להפתעתם, בדיוק ההפך קרה. שני קופים על רקע עצים מתים לאחר ההוריקן | צילום: לורן ברנט
כעת, החוקרים השתמשו במידע שנאסף משבע קבוצות שונות של קופי מקוק, שכוללות יחדיו כמעט 800 קופים בוגרים, כדי להראות שהם נשארו חברותיים יותר גם חמש שנים לאחר האסון. הקופים היו סובלניים כלפי מספר גדול יותר של קופים, ובניגוד למנהגם לפני 2017 הם לא נהגו בתוקפנות כלפי רוב חברי הקבוצה. יותר מכך: החוקרים הצליחו להראות שקופים שלא אימצו את המנהגים החדשים, ולא התנהגו בסובלנות כלפי אחרים, נמצאו בסיכון גבוה יותר למות. הסיכוי של הקופים הסובלניים יותר להישאר בחיים היה גבוה ב-42 אחוז בהשוואה לקופים הלא-סובלניים.
הקשר הזה בין חוסר סובלנות לתמותה לא נראה לפני ההוריקן, אלא רק לאחריו – זאת אף ששיעור התמותה הכללי לא השתנה. "מה שהשתנה זה הגורם שמנבא את הסיכוי לשרוד", הסבירה קאמי טסטר (Testard), שהובילה את המחקר. "השותפויות האלו, שעזרו לקופים לקבל גישה לצל כדי להוריד את טמפרטורת הגוף שלהם, הן ממש חיוניות עבור בעלי החיים הללו".
להשתנות בשביל הצל
אנחנו לא נוטים לחשוב על צל, בדרך כלל, כעל משאב מוגבל, אבל באי שאחרי ההוריקן הוא חשוב, ונדיר. הטמפרטורות בקאיו סנטיאגו מגיעות לעתים קרובות ליותר מ-40 מעלות, וללא צל הקופים מתקשים מאוד לקרר את עצמם, ועלולים לסבול ממכת חום ולמות ממנה. לאחר שרוב העצים באי נעקרו ומתו, קשה היה למצוא מקור צל להתחבא בו. גם חמש שנים לאחר מכן, היער עוד לא השתקם ובעלי החיים נשארו חשופים לשמש הטרופית. ברנט סיפרה על הקופים שמחפשים נואשות כל טיפת צל, למשל זה שנותן עץ מת שהגזע שלו עדיין עומד. "זה רק פס אחד – והקופים כולם יסתדרו בשורה בתוך הפס האחד הזה. יש אפילו בעלי חיים שעוקבים אחרינו ועומדים בצל שאנחנו מטילים".
הפך למשאב מוגבל. קופי מקוק מסתדרים בשורה בפס צל | צילום: לורן ברנט
קופים שיודעים לחלוק – שמוכנים לשבת לצד קופים אחרים, גם כאלו שאינם חבריהם הטובים – יכולים ליהנות יחדיו ממעט הצל שנותר באי. "זה לא רק שאני יושב יותר זמן ליד הקוף שהוא חבר שלי", הסבירה טסטר. "זה שאני יושב לצד הרבה קופים, שבעבר לא הייתי יושב לידם". לעומתם, קופים תוקפניים, שלא סובלים נוכחות של יריבים פוטנציאליים לצדם, נאלצים למצוא מקום משלהם, ולעתים קרובות נותרים בשמש.
"קופי מקוק לא ממש טובים בלחלוק משאבים – שיכולים להיות מזון, או צל", אמרה ברנט בהודעה לעיתונות. אבל בתנאים החדשים שלאחר ההוריקן, "הם היו צריכים להתחלק במקומות המוצלים או למות".
וזה לא שהקופים סובלים זה את נוכחותו של זה רק כשהם צריכים להצטופף יחד בצל. הנתונים שאספו החוקרים מראים שבשנים לאחר ההוריקן הקופים החלו לבלות זמן רב יותר ביחד, ולבלות זמן עם מספר גדול יותר של קופים שונים, גם בשעות הבוקר הקרירות יחסית. נראה שהצורך להיות נחמד יותר אל חברי הקבוצה בשעות החמות, כדי לשהות יחד איתם בצל, גרם לקופים לשנות את התנהגותם באופן כללי, ולהיות סובלניים יותר ותוקפניים פחות.
"כדי להשיג גישה לצל, הם צריכים להיות סובלניים כלפי אחרים – ושאחרים יהיו סובלניים כלפיהם. ומצאנו שהסובלנות הזו 'זולגת' גם ליחסים האחרים שלהם", סיכמה טסטר. "כך, ההוריקן שינה את חוקי המשחק של חברת הקופים".
הסובלנות 'זולגת' גם ליחסים האחרים של הקופים. שני קופי מקוק באי, יושבים זה לצד זה | צילום: לורן ברנט
גמישות התנהגותית
הקופים באי הציגו גמישות התנהגותית שהפתיעה את החוקרים. הם לא ציפו שההוריקן ישנה את הנטיות התוקפניות שלהם, שנחשבו לחלק מהמאפיינים הבסיסיים של המין. אך הקופים הראו שכשהתנאים משתנים, הם מסוגלים להשתנות בהתאם – גם בצורות לא צפויות.
הנתונים שאספו החוקרים מראים שהלחצים הברירתיים באי השתנו: בעבר, ההתנהגות החברתית של הקופים לא השפיעה על סיכוייהם לשרוד, אך כיום הקופים הסובלניים שורדים טוב יותר. אם הנטייה הזו לסובלנות מושפעת מגנים מסוימים, בהחלט יכול להיות שבדורות הבאים אוכלוסיית האי תהפוך לסובלנית יותר מאוכלוסיות אחרות של אותו מין, משום שהקופים הסובלניים יהיו אלו שיעמידו צאצאים רבים יותר.
שינויי האקלים גורמים לכך שאירועים קיצוניים, כמו הוריקן מריה, הופכים לנפוצים יותר ויותר. פעולות אחרות של האדם, במיוחד הרס שטחים טבעיים עבור בנייה או שטחים חקלאיים, גורמות גם הן לנזקים בלתי הפיכים באזורים רבים. המאמר הזה מעורר תקווה שבעלי חיים יצליחו להתמודד עם השינויים והנזקים על ידי שינוי ההתנהגות שלהם – וגם אחד בעזרת השני.
"קשרים חברתיים עשויים לעזור לבעלי חיים שחיים בקבוצה להתמודד עם הפרעות לסביבה, כולל שינויי אקלים בעקבות פעילות האדם", אמרה ברנט. "הופתענו לראות שההתנהגות החברתית של קופי המקוק הייתה גמישה כל כך, וזה העניק להם עמידות מסויימת לשינוי הסביבתי". ברנט מזהירה, עם זאת, שההתנהגות של מינים אחרים עלולה להיות גמישה פחות. בעלי חיים שלא יצליחו להשתנות ולהסתגל לתנאים החדשים, לא יוכלו לשרוד.