זוהי שאלה מאוד מעניינת אך ניתן לחדד אותה ולקבל שאלה אף מעניינת יותר:
יש מספר בעלי חיים, ביניהם לווייתנים ובעיקר לווייתן הזרע (Sperm whale) ממשפחת היונקים, המסוגלים לחיות גם במעמקי האוקיינוס וגם על פני המים (לוויתן הוא יונק בעל ריאות ולכן הוא חייב לעלות על פני המים כדי לנשום); כיצד הם עושים זאת? התחכום כאן הרבה יותר גדול!
על מנת שבע"ח יוכל לחיות במעמקים הוא חייב לפתח מבנה ומנגנונים שיעמדו בלחצים עצומים; בע"ח כזה לא יהיה מסוגל לחיות בלחצים נמוכים. לוויתן הזרע עושה בדיוק את זה, הוא חי הן בלחצים גבוהים והן בלחצים נמוכים.
בעומקים גדולים כל חלל מלא אוויר (ריאות, סינוסים, אוזן תיכונה ועוד) נתון בסכנת קריסה, המלווה בנזק משמעותי לרקמות מסביב. מעקבים שבוצעו בסונר הראו שלוויתן הזרע צולל לעומקים של עד כ 2000 מטר ולזמנים של עד שעה ובסופם הוא חוזר לפני השטח. כיצד הוא מצליח בכך?
ישנן עדויות למספר מנגנונים בהם משתמשים אותם בעלי חיים מופלאים:
(1). דרכי הנשימה מחוזקים מכאנית על מנת למנוע קריסה (מדובר בעיקר בקנה הנשימה ובסמפונות הנשימה הראשיים).
(2). כלוב הצלעות מסוגל "לקרוס" ולהתרחב מחדש.
(3). בעומקים גבוהים הריאות של לוויתן הזרע פשוט קורסות ובכך החלל מלא האוויר "מתבטל".
(4). "רשתות" של כלי דם מפותלים הקרויות "רשת מופלאה" Retia mirabilia המסייעות כנראה בזמן שינויי הלחץ בדרכים שונות (הנושא לא ברור, מספר הצעות שהועלו- וסת לשינויי נפח בית החזה, מלכודת לחנקן הנפלט בזמן עלייה מהירה מהמעמקים).
לקריסת הריאות יש יתרון נוסף- בעומקים/לחצים גדולים מסיסות החנקן בדם עולה.
רמות גבוהות של חנקן בדם יכולות להוביל לתופעה המוכרת בבני אדם כ"שיכרון מעמקים", תופעה זו גורמת לבלבול, חוסר התמצאות ויכולה להוביל למוות (בע"ח/באדם פשוט ימשיל לצלול יותר ויותר לעומק).
אפקט נוסף הנמנע הוא שחרור החנקן מהדם כגז, עם העלייה לפני המים. בועות החנקן בדם מאוד מסוכנות ויכולות לחסום כלי דם קטנים ולגרום לנזק רב בעיקר בקצוות הגוף ובמוח.
קריסת הריאות מונעת את התופעות המוזכרות למעלה אך מצד שני דורשות מלוויתן הזרע יכולת לאגור חמצן למשך זמן ממושך בצורה חלופית. ואכן התגלה כי לוויתן הזרע מסוגל לאגור כמות רבה של חמצן בדם ובשריר.
מחקרים הראו שכמות הדם בלוויתן הזרע (לכל ק"ג משקל גוף) גבוה פי 3-4 מבני אדם (200-250 מיליליטר של דם לק"ג מסה בלוויתן לעומת כ 70 מיליליטר באדם). בנוסף כמות ההמוגלובין בדם הלוויתן גבוהה פי שתיים וכמות המיוגלובין בשריר גבוהה פי 10! הרמה הגבוה של מיוגלובין גורמת לשריר לקבל צבע כהה עד שחור.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
