חוקרים השתמשו בבדיקת סי-טי כדי לחקור קיני קרקע של דבורים, בתקווה לעזור בשמירה עליהן
כשאנחנו חושבים על דבורה אנחנו חושבים על חרק מעופף שעובר מפרח לפרח, אוסף צוף, מאביק פרחים וחוזר לכוורת על העץ, שם הוא חי עם המושבה שלו. כך אומנם חיות דבורי הדבש, שהן המוכרות לנו ביותר. אבל הן לא דוגמה מייצגת: כמעט 85 אחוז ממיני הדבורים בונים קינים מתחת לאדמה, ו-90 אחוז מהם חיים לבד ולא במושבה.
יש כמה דרכים שבעזרתן אפשר לחקור את מבנה הקינים התת-קרקעיים של דבורים, כמו גם מבנים דומים של תולעים. בשיטה אחת החוקרים מפזרים טלק בתוך הקן כדי שהגבולות שלו יהיו ברורים, ואז מסירים שכבה אחר שכבה בצורה אופקית, ומתעדים את המבנה של הקן שצבוע בלבן. אלא שהשיטה הזאת אינה יעילה אם אנחנו מנסים לחקור מחילות מקוטעות או מחילות שקרסו, ובמהלך החפירה החוקרים הורסים את הקן. שיטה אחרת היא לגדל את הדבורים במעבדה, שם הן בונות קן במכל שקוף וצר שמאפשר לראות את צורתו. הבעיה היא שאי אפשר לגדל את כל הדבורים במעבדה, והמכל מגביל את הקן לצורה דו-ממדית צרה, שלא משקפת את צורת הקן בטבע.
יש כמה דרכים שבעזרתן אפשר לחקור את מבנה הקינים התת-קרקעיים של דבורים, אבל לכולן יש חסרונות. דבורה מוציאה את ראשה מקן קרקעי | Shutterstock, Wirestock Creators
כעת החליטו חוקרים לנצל לשם כך את טכנולוגיית הסי-טי (CT, טומוגרפיה ממוחשבת של קרני רנטגן), בה לוקחים צילומים של קרני רנטגן מזוויות שונות ומשלבים אותן בעזרת מחשב כדי ליצור הדמיה תלת-ממדית. זו אינה טכנולוגיה חדשה: היא משמשת חוקרים כבר מתחילת שנות ה-70, בין השאר כדי להציץ באיברים הפנימיים בגופנו. חוקרים השתמשו בסי-טי לפני כמה שנים כדי לזהות איך הלהבות מתפתחות בגזעי העצים בזמן שריפות. ב-2006 חוקרים מאוסטרליה השתמשו בסי-טי כדי לחקור קינים מלאכותיים שדבורים בנו בתוך צינור פלסטיק עם בוץ ומים, אבל מאז לא השתמשו בשיטה הזאת ומעולם לא ניסו אותה על קני דבורים טבעיים.
מעקב סי-טי אחרי המחילה
במאמר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים משווייץ ומשבדיה השתמשו בסי-טי של קרני רנטגן כדי לחקור מחילות דבורים טבעיות ששלפו מהאדמה. תומאס קלר (Keller), חוקר אדמה משבדיה, סיפר לכתב העת המדעי Science שכשהלך עם אשתו בשדה ראה דבורים יוצאות מהאדמה. "חשבתי – אני חייב לעשות מחקר על התופעה הזאת." קלר חזר לשדה שמחוץ למכון המחקר בשווייץ ומצא עם עמיתיו תלוליות אדמה שדבורים יוצאות מהן. הם החדירו בעזרת טרקטור צינור בקוטר של 20 ס"מ למרכז המחילה, לעומק של עד 40 ס"מ באדמה. אחרי חודש שלפו את הצינורות יחד עם האדמה שבמרכזם, נזהרו לא לפגוע בשלמות המחילות של הדבורים ולקחו את הדוגמאות לסורק טומוגרפיה של בית חולים – מכשיר גדול שנזקק לחדר קטן, כי הדוגמאות היו גדולות מדי לסורקי טומוגרפיה קטנים שמשמשים למחקר.
החדירו בעזרת טרקטור צינור למרכז המחילה, ואחרי חודש שלפו את הצינורות יחד עם האדמה שבמרכזם. תמונות שמראות את התהליך | מתוך המאמר, Tschanz et al., 2023
החוקרים החזירו את הדוגמאות לאדמה, שלפו אותן שוב אחרי כמה חודשים וסרקו אותן שוב. כך עשו מדי כמה חודשים, במשך 16 חודשים. הדבורים המשיכו לפתח חלק מהמחילות גם אחרי הסריקה הראשונה. כדי לקבוע לאיזה מיני דבורים שייכת כל מחילה, החוקרים לכדו את הדבורים באזור הדגימה והביאו אותן למומחה. המומחה זיהה כמה מיני דבורים יחידאיות – שחיות לבדן – ביניהן המין Colletes cunicularius. דבורים אלו נטו לבנות קינים פשוטים בעבודה אינטנסיבית שנמשכה ימים מעטים, והשאירו את הקן ללא תחזוקה. מנגד, היו גם דבורים שחיו במושבות, ואלו בנו קינים מפותחים יותר. לדוגמה, אצל דבורים מהמין הליקטית רחבת-פסים (Lasioglossum malachurum), המלכה מתחילה לבנות את הקן בשלב החיים היחידני שלה באביב, ואחריו מגיע השלב החברתי שבו הדבורים הפועלות מחלקות ביניהן את מלאכת בניית הקן עד הסתיו. במהלך העבודה המחילות מתרחבות כל הזמן, והדבורים הפועלות בונות הסתעפויות רבות שמשמשות לשמירה על הביצים ועל הזחליים הצעירים.
דבורים יחידאיות נטו לבנות קינים פשוטים, ואילו דבורים החיות במושבות בנו קינים מפותחים יותר. אילוסטרציה של המחקר, המראה את הוצאת הקן והסריקה שלו, את ההבדלים בין דבורים יחידאיות וחברתיות ואת השינויים לאורך זמן | מתוך המאמר, Tschanz et al., 2023
חלק מהמחילות שהדבורים בנו היו עמידות, ונשארו שלמות במהלך 16 חודשי המחקר. החוקרים מעריכים שהן משתמשות בעלים ובהפרשות כדי להאריך את חיי המחילות. עם זאת, הדבורים לא השתמשו באותן מחילות בעונת הרבייה הבאה אלא בנו מחילות חדשות. החוקרים משערים שזה תהליך טבעי שנועד להגן על הדבורים ממחלות, אבל אי אפשר לפסול את האפשרות שהן נטשו את המחילות כי החוקרים הפריעו להן.
בעתיד מקווים החוקרים להשתמש בשיטת הדיגום הזאת כדי לקבוע אילו סוגי אדמה הדבורים מעדיפות. המידע יעזור לקבוע אזורים לשימור הדבורים, שאוכלוסיותיהן נפגעות ופוחתות ללא הרף בכל העולם.
