אותה תרופה,
מחלה אחרת

טרשת אמיוטרופית צידית (ALS) היא מחלה ניוונית חשוכת מרפא שפוגעת בתאי עצב תנועתיים במוח ובחוט השדרה שאחראים על הפעלת שרירי הגוף ומוכרת בכינוי השגוי "ניוון שרירים". בדרך כלל המחלה מתפרצת בין גיל 55 ל-75 והיא נדירה למדי: 3-1 חולים מכל מאה אלף בני אדם. 

התסמינים הראשונים של המחלה כוללים חולשה בגפיים וקושי בביצוע תנועות, התכווצות שרירים, דיבור איטי ופחות ברור ונזילת רוק. בהדרגה השרירים מתנוונים והחולה הופך משותק ולבסוף מת כששרירי הנשימה שלו מפסיקים לתפקד. מעריכים כי  בישראל חיים כיום 700-600 חולי ALS. רוב החולים מתים בתוך 5-3 שנים מיום האבחון. אחד מחמישה חולים חי עם המחלה עד עשר שנים ורק כעשירית מהחולים שורדים יותר מעשור.

נכון להיום איננו מכירים דרך לתקן את נזקי המחלה או לרפא אותה, והתרופות הקיימות רק מאיטות את התקדמות המחלה או מקילות את התסמינים. אחד הכיוונים המבטיחים בחיפוש אחרי טיפולים יעילים יותר במחלה מבוסס על השימוש בתרופות שכבר אושרו לטיפול במחלה אחרת, בתקווה שיועילו גם נגד ALS. ואכן מחקר חדש מצא כי רופינורול, המיועדת לטיפול במחלת פרקינסון, עשויה להאט את ההידרדרות במצבם של חולי ALS.

מחלה ניוונית חשוכת מרפא הפוגעת בפעילות תאי העצב התנועתיים. פרופ' סטיבן הוקינג שסבל מ-ALS | מקור: Nasa / Science Photo Library

קיצור דרך נוח ומבטיח

כל טיפול רפואי חדש חייב לעבור תהליך ארוך ומסובך של בדיקות וניסויים שיוכיחו כי הוא בטוח לשימוש וממלא את מטרתו ביעילות. תרופות שכבר אושרו לשימוש על חולים במחלה זו או אחרת עשויות לקצר ולהוזיל את תהליך האישור שלהן לטיפול במחלה אחרת, שכן הן כבר עברו בדיקות בטיחות רבות.

במחקר משנת 2020 בדקו חוקרים על תרביות של תאי עצב תנועתיים של חולי ALS סדרה של תרופות שאושרו לטיפול במחלות אחרות, כדי לראות אם הן עשויות להועיל גם לסובלים מ-ALS. הניסוי אכן העלה מועמדת טובה אחת: התרופה רופינירול (ropinirole), שמיועדת כיום לטיפול בתסמינים של מחלת פרקינסון. אף שמהלכה של מחלת פרקינסון שונה מאוד מזה של ALS, גם בה מתרחש תהליך ניווני במערכת העצבים המרכזית, שבא לידי ביטוי בעיקר בהאטה בתנועות הגוף, רעד בלתי רצוני וקשיון שרירים. הגורם לתסמינים הוא מחסור במוליך העצבי דופמין במוח, והרופינירול פועלת גם היא על קולטני הדופמין במוח ומגרה אותם לפעול.

כעת הגיע השלב הבא. בניסוי קליני קטן, שממצאיו פורסמו בכתב העת Cell Stem Cell, חוקרים מבית ספר לרפואה של אוניברסיטת קיו (Keio) ביפן לקחו את הממצאים צעד אחד קדימה – הם נתנו רופינירול לחולי ALS ובחנו אם התרופה בטוחה לשימוש ואם היא אכן מועילה לחולים.

לצורך הניסוי החוקרים גייסו עשרים חולים עם ALS לא משפחתי, כלומר שאינם נושאים גֵנים מוכרים שכקשורים למחלה, ונתנו להם רופינירול או תרופת דמה (פלצבו). אחרי 24 שבועות סיפרו לכל הנבדקים מה הם קיבלו והניחו לכל מי שרצו בכך להמשיך בניסוי לעוד 24 שבועות, כשהפעם כולם מקבלים את התרופה האמיתית. לאורך המחקר מדדו את יכולתם של של המטופלים לבצע פעילות גופנית, את כוח השרירים והניידות שלהם, את היכולת שלהם לשתות ולאכול באופן עצמאי ואת תפקוד ריאותיהם.

עקב מגפת הקורונה ומסיבות אחרות, רק שמונה מטופלים השלימו את כל תקופת הניסוי, מהם אחד בלבד מקבוצת הביקורת. למרות מגבלות הניסוי, הממצאים היו מעודדים. נמצא כי מצבם של שבעת החולים שקיבלו את התרופה במשך כל תקופת הניסוי היה טוב יותר: הם היו פעילים יותר מבחינה גופנית, חוו ירידה איטית יותר בניידות, וגם כוח השרירים ותפקוד הריאות שלהם היו טובים יותר לעומת מקבלי הפלצבו. מחלתם התקדמה לאט יותר, הייתה פחות חמורה והם שרדו יותר. אצל אלה שקיבלו תרופת דמה בחלק הראשון של הניסוי לא חל שינוי לטובה גם אחרי שהחלו ליטול רופינירול, ועד שפרשו מהניסוי. לפיכך החוקרים סבורים שהטיפול יעיל רק כשמתחילים לקחת את התרופה בשלב מוקדם של המחלה ומתמידים בזה לאורך זמן.

תרופה המשמשת עד כה לפרקינסון. אריזת התרופה Requip XL המכילה רופינירול | Dr P. Marazzi / Science Photo Library

לחזות את יעילות הטיפול

מכיוון שלא כל המטופלים הגיבו באותה מידה לטיפול, חיפשו החוקרים דרך לחזות מראש עד כמה התרופה תועיל לחולה, וכך לחסוך מהחולים טיפולים מיותרים וממושכים. לשם כך חזרו למעבדה ובדקו איך תרביות של תאי עצב שמקורם בחולים מגיבות לתרופה. הם גילו כי תאי העצב התנועתיים שמקורם בחולים נבדלו מתאים של אנשים בריאים במבנה, ברמת הפעילות של הגֵנים שלהם ובריכוז התרכובות שיצרו בתהליכי חילוף חומרים. כשחשפו אותם לרופינירול, תאי החולים שבו לתפקוד דומה יותר לזה של תאים בריאים. סממן נוסף שמאפיין את המחלה הוא אורך תאי העצב התנועתיים. אצל החולים, התאים היו קצרים יותר בהשוואה לאנשים בריאים. גם כאן, אחרי קבלת התרופה פערי האורך הצטמצמו.

הממצאים הראו כי קיים קשר חיובי בין מידת התגובה של התאים לתרופה לבין חומרת המחלה. מטופלים שתאי העצב התנועתיים שלהם הגיבו חזק לרופינירול, הושפעו טוב יותר מהתרופה וההידרדרות במצבם הייתה איטית יותר. לעומת זאת, אצל חולים שהתאים שלהם לא הגיבו לתרופה, המחלה התקדמה מהר יותר גם אם קיבלו רופינירול. כך שאולי אכן אפשר לחזות בבדיקות מעבדה איך תשפיע התרופה על החולה, ולא לתת אותה לחולים שלא יוכלו להפיק ממנה תועלת מספקת.

למרות מספר המשתתפים המועט בניסוי והנשירה הגבוהה ממנו, אכן עולה מהמחקר שרופינירול בטוחה לשימוש ויש לה השפעה טיפולית כלשהי. עם זאת, כדי לאשר את מידת יעילותה יידרשו מחקרים נוספים ומקיפים יותר. החוקרים מתכננים לבצע בקרוב את השלב השלישי של הניסוי הקליני, שיקיף קבוצות גדולות יותר של חולים.