מחקר חדש בחן איך זיוף חיוך משפיע על החוויה הרגשית של האדם, וניסה לשחזר ניסוי ידוע מלפני שלושה עשורים שמצא כי חיוך מזויף יכול לשפר את רמת השמחה
לבני האדם מערכת רגש מתוחכמת אשר עוזרת להם לקבל החלטות ולאותת לסביבה מה אנו חשים.
לרגש שאנו חווים יש שלושה רכיבים - חוויה סובייקטיבית שבה אנו מבינים מה אנחנו מרגישים, חוויה פיזיולוגית (למשל הזעה או שינוי בקצב הלב והנשימה) והיבט התנהגותי (כמו הפעלת שרירים רצוניים). נשאלת השאלה מה משפיע על מה במערכת הזו? יחסי הגומלין בין שלושת המרכיבים נחקרו רבות וקיימת טענה רבת שנים שלא רק המוח משפיע על התנהגות הגוף, אלא שהמוח גם מקבל משוב חוזר מהחוויה הגופנית, ובמיוחד מהבעות הפנים, וכך החוויה הסובייקטיבית שלנו יכולה להשתנות. כלומר, חיוך יכול לעורר רגש חיובי ואילו החמצת פנים יכולה להשרות הרגשה רעה. ההשערה הזו נקראת השערת המשוב של הבעות הפנים או Facial feedback hypothesis.
לאורך שנים רבות סטודנטים וסטודנטיות לפסיכולוגיה למדו על הניסוי המפורסם שבו התבקשה קבוצה של נבדקים להחזיק עט בין השיניים מבלי לגעת בו בשפתיים, במנח המפעיל שרירים המדמים חיוך, ואילו קבוצה אחרת של נבדקים התבקשה להחזיק בעט באמצעות השפתיים, דבר היוצר הבעת פנים זעופה. בתוך כך הנבדקים התבקשו להגיב על סדרה של תמונות משעשעות. נמצא שהנבדקים שהחזיקו את העט בין השיניים, בהבעה מחויכת, דיווחו שהתמונות משעשעות יותר לעומת הנבדקים שהחזיקו את העט בין השפתיים בהבעה זעופה. עם זאת, מחקרים רבים לא הצליחו לשחזר את התוצאות. במחקר משנת 2016, 17 מעבדות ברחבי העולם ניסו לשחזר את הניסוי המקורי אך לא הצליחו לקבל אותן תוצאות של אפקט העט בין השפתיים. ויכוח סוער פרץ בקרב החוקרות והחוקרים בתחום. המסקנה בינתיים הייתה שלא ניתן לשלול את השערת המשוב של הבעות הפנים, אך גם לא לאשש אותה. החוקרים העלו השערות שונות כדי להסביר את ההבדל בתוצאות, ביניהם הבדלי תרבות, מגוון הנבדקים ומספרם, נוכחות מצלמות במחקר המאוחר יותר ואפילו ייתכן שעצם ההחזקה הלא טבעית של העט אינה גורמת לחיוך אלא למנח גופני שונה מאשר חיוך - הלסתות מרוחקות יותר זו מזו, השפתיים לא נמתחות ולכן המנח לא בדיוק מדמה חיוך.
החזקת העט בין השיניים בצורה המדמה חיוך (ימין) ובין השפתיים בצורה המדמה זעף (שמאל) | איור: מריה גורוחובסקי מתוך Vector_KIF, Shutterstock
ניסוי החיוך גרסת 2022
בניסוי חדש בהובלתו של ניקולס קולס (Coles) מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית, שהתפרסם בכתב העת Nature Human Behaviour, התבקשו כ-4000 משתתפים מ-19 מדינות שונות להחזיק עט בין השיניים לצורך ניסיון לדמות חיוך, או בין השפתיים כדי לדמות הבעה נייטראלית. עם זאת החוקרים לא הסתפקו בכך, והוסיפו משימה נוספת שבה המשתתפים התבקשו לחקות למשך חמש שניות הבעת פנים של שחקנים שצולמו מחייכים ומשימה שלישית שבה התבקשו הנבדקים לחייך חיוך מוגזם. החוקרים הציגו לנבדקים משימות מוטוריות אחרות ושאלות הסחה מתמטיות כדי שהנבדקים לא יבינו את מטרת הניסוי האמיתית. שינוי נוסף שנעשה במחקר זה הוא שהנבדקים התבקשו לדווח על רמת השמחה הכללית שלהם ולא על מידת השעשוע שחשו לגבי גירוי חיצוני.
גם ממצאי המחקר החדש לא מצליחים לשחזר את תוצאות המחקר המקורי. הם אינם מספקים הוכחה חד משמעית להשפעה של החזקת העט בפה על מידת השמחה של הנבדקים, אך הם מראים כי זיוף הבעת הפנים המחויכת אכן משפיע על רמת השמחה שעליה דיווחו המשתתפים. ייתכן שהאפקט של הגברת השמחה מתרחש בעקבות תהליך שבו המוח מסיק כי הוא שמח בעקבות החיוך או בעקבות משוב פיזיולוגי אוטומטי מן השרירים לגבי מנח הגוף, שמפעיל מרכיבי רגש נוספים במוחנו. בריאיון מסביר קולס, החוקר המוביל, "האפקט לא ניכר כשניסינו את מנח העט בפה. אנחנו לא ממש בטוחים מדוע. כשהתחלנו את המחקר הנחנו שכל שלוש השיטות יוצרות את מנח השרירים הנכון להבעת שמחה. אבל מצאנו ראיות לכך שמצב העט בפה לא באמת מפיק הבעה שדומה לחיוך".
אז האם כדאי לפתוח כל בוקר בחמש שניות של חיוכים למראה? ייתכן שתהיה לכך השפעה על רמות הלחץ היומיומיות, אך זה ממש לא בטוח. החוקרים עדיין חלוקים בדעותיהם, כיוון שההשפעה אומנם עקבית, אך קטנה. התוצאות כן מראות כי פעילות מערכת העצבים ההיקפית אכן משפיעה על החוויה הרגשית ומנכיחות את העובדה כי רגש הוא במידה רבה שילוב בין החוויה הפנימית שלנו ובין המבע החיצוני.
