להשתיל מיטוכונדריה בתאים, העטלפים באים, סוד העמידות של הבטון הרומאי, נדידת החיידקים ותקווה בחקר דלדול השריר במבוגרים

מה חדש?

  • להשתיל מיטוכונדריה בתאים

  • העטלפים באים

  • סוד העמידות של הבטון הרומאי

  • נדידת החיידקים

  • תקווה בחקר דלדול השריר במבוגרים

  • להשתיל מיטוכונדריה בתאים

בתוך התאים שלנו נמצאים אברונים בשם מיטוכונדריה, שבין השאר מסייעים לתא להפיק אנרגיה. יש להם DNA נפרד משלהם, ושינויים (מוטציות) שמתרחשים בו עלולים לפגום בתפקוד האברון והתא ולהוביל למחלות קשות כמו תסמונת פירסון ותסמונת קירנס-סייר. 

מחקר ישראלי חדש בדק טיפול חמלה ניסיוני שניתן לשישה ילדים עם אחת משתי התסמונות. מחקר קודם הראה שאם מוסיפים מיטוכונדריה לתמיסה עם תאים חיים, חלק מהאברונים ייכנסו לתוך התאים ויתפקדו כרגיל. בטיפול הניסיוני בודדו מהחולים תאי גזע של מערכת הדם, השרו אותם עם אברוני מיטוכונדריה תקינים שתרמו האימהות של החולים, ואז החזירו את תאי הגזע לגופם של הילדים. 

לאחר חמש שנות מעקב התברר כי הטיפול בטוח וכי חל שיפור מסוים במצבם של הילדים, למשל שיפור בכוח השרירים, בסיבולת לב-ריאה וכן עלייה במשקל. הטיפול עדיין ניסיוני מאוד ונערך בהיקף מצומצם אך ייתכן שהשיטה הזו תאפשר לטפל במגוון מחלות של המיטוכונדריה. לכתבה המלאה. 


פגיעה בפעילות המיטוכונדריה או במספרם עלולה לגרום למחלות בדרגות חומרה משתנות. אברון המיטוכונדריון | איור: Crevis, Shutterstock

 

העטלפים באים

בירוא יערות באוסטרליה מצמצם את אזורי המחיה של עטלפי "השועל המעופף" ודוחק אותם לאזורים מיושבים, ובמיוחד לחוות חקלאיות, שם המזון זמין וקל להשגה. העטלפים נושאים בגופם מחוללי מחלות כמו נגיף ההנדרה, שאינו מזיק להם אך עלול להיות קטלני לבני אדם ולסוסים. הנגיף עובר מהעטלפים לסוסים דרך צואה ורוק נגועים, ומהסוסים עלול לעבור לבני אדם.

מחקר שנערך באזורים הטרופיים של אוסטרליה עקב אחר הקשר בין בירוא היערות, תפוצת העטלף ושינויים בשכיחות ההדבקה של סוסים בנגיף במשך 25 שנה. החוקרים פיתחו מודל מתמטי שמסוגל לחזות מה הסבירות למעבר נגיף ההנדרה מהעטלפים לבני אדם בעקבות אובדן בתי הגידול של העטלפים. התברר כי איכות המזון שהעטלפים צורכים באזורים החקלאיים נמוכה מאיכות מזונם בטבע ולכן מערכת החיסון שלהם נפגעת והם מפיצים יותר נגיפים. כך עולה מספר הסוסים החולים. עוד נמצא כי כשהופיעו פריחות חורפיות חולפות בעצים בטבע, חלק מהעטלפים שבו ליער, התרחקו מאזורי היישוב, ופחות סוסים חלו.

מחקרים קודמים הראו שכריתת יערות עלולה לעודד מעבר של מחוללי מחלות מבעלי חיים לבני אדם, אך לא הסבירו כיצד זה מתרחש. המחקר הנוכחי מסביר איך הסביבה משפיעה על התנהגות בעלי החיים ודוחפת אותם לבוא במגע ישיר עם בני האדם. לכתבה המלאה.


מעבירים נגיף שעשוי להיות קטלני לסוסים ולבני אדם. עטלפי שועל מעופף | Craig Dingle, Shutterstock

 

סוד העמידות של הבטון הרומאי

יכולות ההנדסה של הרומאים מעוררות יראת כבוד כבר אלפי שנים. המבנים שהקימו עומדים היטב במבחן הזמן, ונותרו על תילם גם בתנאים קשים ובאזורים המועדים לרעידות אדמה. במשך שנים ניסו חוקרים ומהנדסים לפתור את סוד העמידות העצומה של הבטון הרומאי. כשבחנו את הרכב החומרים שלו, מצאו שהבטון הרומאי מבוסס על אפר געשי. נראה שמומחי הבנייה של הקיסרות הרומית זיהו שהאפר מתקבץ והופך לאבן במגע עם מי ים. כך השימוש בו מאפשר לבטון להתקשות במהירות ונותן לו עמידות גבוהה למים. 

חוקרים מארצות הברית, בשיתוף מעבדות באיטליה ובשווייץ, פיצחו כעת סוד נוסף של הבטון הרומאי. הם גילו שיש לו יכולת תיקון עצמי, הנובעת מהשימוש בסיד חי, ששולב בתערובת הבטון בלי שעורבב במים. הסיד החי יוצר בבטון מצבורים של "שברי סיד", שאם הבטון נסדק הם מגיבים למים שמחלחלים פנימה ויוצרים במהירות גבישים שאוטמים את הסדק. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למחקר המקורי. עוד על הבטון הרומאי. 

נכתב בסיוע ChatGPT. נבדק, הורחב ונערך על ידי צוות מכון דוידסון


מבנים שהקימו הרומאים עומדים היטב במבחן הזמן. מבנה הפנתאון ברומא | TTstudio, Shutterstock

 

נדידת החיידקים

בדרך כלל מחלה מידבקת קורית כשחיידק, נגיף או מחולל מחלה אחר מצליחים לחדור לגופנו ולהתרבות בו. מחקר חדש מראה כי זיהומים עלולים להתפתח גם מחיידקים שנמצאים כבר בגופנו, שכן במצבים מסוימים הם עלולים לפתח עמידות חדשה לאנטיביוטיקה, לנדוד מהמעיים לאיברים אחרים ולסכן את חיינו.

חוקרים בדקו דגימות שנאספו מאדם שאושפז לזמן ממושך. במהלך אשפוזו הוא קיבל אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת בדרכי השתן. כעבור כמה ימים זוהו במעיים שלו חיידקי פסאודומונס אארוגינוזה, זן שאינו נחשב מסוכן כל עוד הוא לא מגיע לריאות. מעקב גנטי מדוקדק אחרי הדגימות הראה שהחיידקים במעיים עברו שינויים גנטיים מהירים שגרמו לחלקם לפתח עמידות לאנטיביוטיקה. חלק מהחיידקים העמידים הללו נדדו גם לריאות, שם גרמו לדלקת ריאות עמידה בפני טיפול. החוקרים סבורים כי המעיים משמשים כמאגר של חיידקים שעלולים בתנאים מסוימים לפתח עמידות לטיפול ולחולל מחלות מסכנות חיים באיברים אחרים. לכתבה המלאה.


במעיים חיידק הפסאודומונס אינו נחשב מסוכן לאדם, אך במקרה זה פיתח עמידות בפני אנטיביוטיקה וגרם לדלקת ריאות. חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה | איור: Kateryna Kon, Shutterstock

 

תקווה בחקר דלדול השריר במבוגרים

דלדול שריר (סַרְקוֹפֵּניה), הוא ירידה במסת השרירים בגוף המתרחשת עם העלייה בגיל, ומובילה לחולשה, הגבלת תנועה, ירידה בתפקוד ואובדן עצמאות. כיום אין טיפול תרופתי שיכול למנוע או לטפל בדלדול השריר, אך מחקר חדש בעכברים מעורר תקווה לכך. במחקר מצאו כי עלייה בריכוז מולקולות שומניות הקרויות סֵרָמִידים בתאי השריר מעלה את השכיחות של דלדול השריר המאפיין את הגיל המבוגר.

החוקרים נתנו לעכברים זקנים חומר שמעכב את ייצור הסרמידים, או השתמשו בטיפול גני שמעכב את ייצור המולקולות השומניות. הטיפולים עצרו את דלדול השריר בעכברים, והם נותרו חזקים יותר ועם סיבי שריר צעירים יותר מאשר עכברים זקנים שלא טופלו.

נראה שסרמידים קשורים לדלדול השריר גם בבני אדם. החוקרים בדקו אוכלוסיית נשים וגברים בגילים מבוגרים ומצאו שלחלקם היה גן שגורם ליצירה מופחתת של המולקולות השומניות. הם גילו שקבוצת אנשים זו הייתה בעלת כוח פיזי חזק יותר ויכולות אירוביות משופרות בהשוואה ליתר הנבדקים. החוקרים מתכננים להמשיך בניסויים ולבדוק אם עיכוב סרמידים בבני אדם יפעל כמו בעכברים, ויאפשר לפתח טיפול בטוח ויעיל. למאמר המלא באנגלית. 

 

 

0 תגובות