הברק לא מבלבל את הטורפים

בחודש דצמבר, כשהקיץ מגיע לחצי הכדור הדרומי, מופיעות על העצים ביערות אוסטרליה אלפי חיפושיות צבעוניות, מחזרות זה אחרי זו, עפות ומזדווגות. "חיפושיות חג המולד" הן מכונות שם, והמראה שלהן בהחלט מתאים לאווירת החג: לרבות מהן יש מעטה שבוהק בברק מתכתי, כמעט כמו ראי. בירוק, כחול, ברונזה ואפילו זהב, הן מקשטות את עצי האקליפטוס כמו קישוטים של עץ חג מולד.

הססגוניות הבוהקת הזו יפה מאוד לעין, אך מן הסתם לא התפתחה במיוחד כדי לשעשע את האוסטרלים בחגם. מדוע, אם כך, הופיע הברק המתכתי? יש כמה השערות בנוגע לכך, והמפתיעה מכולן היא: לצורך הסוואה.

במבט ראשון, זו נראית השערה אבסורדית למדי: הברק גורם לחיפושיות לנצנץ, והיינו חושבים שהן יבלטו לעין יותר מבעל חיים שאינו בוהק, לא פחות. אך כבר לפני יותר ממאה שנים הציעו חוקרים שבסביבה הטבעית, הבוהק עשוי דווקא להקשות על טורפים לזהות אותן. "אמנם אפשר להבחין בקלות בחרק בוהק כשהוא נמצא בתיבת מוזיאון מוארת היטב, אבל הצבעים המרהיבים אולי לא זורחים בצורה כזו באור המעורב בצל של הסביבה הטבעית", אמרה הביולוגית קארין קיירנסמו (Kjernsmo) "יכול להיות קשה הרבה יותר לזהות חיפושית בוהקת שעומדת על עלה מבריק".

לפני כשנתיים בדקו קיירנסמו ועמיתיה את ההשערה הזו: הן לקחו את כנפי החפייה המבריקות של חיפושיות ממשפחת הברקניתיים, והניחו אותן, מלאות בזחלים שציפורים אוהבות במיוחד, במקומות שונים ביער. את חלק מאותן כנפיים הם צבעו לפני כן בלק לא מבריק, כך שיהיו בערך באותו צבע, אך לא מבהיקות. המחקר שלהם הראה שבני אדם התקשו יותר למצוא את החיפושיות המבריקות, וכך גם הציפורים: הן מצאו כ-85 אחוזים מהכנפיים הלא מבריקות, אבל רק כ-60 אחוזים מהכנפיים המבריקות בצבע הטבעי.

המחקר הזה, אם כך, הראה שבניגוד אולי לתחושת הבטן שלנו, החיפושיות בעלות הברק כן מצליחות להסתתר טוב יותר. יש לכך כמה הסברים. כפי שאמרה קיירנסמו, ייתכן שבאור מעורב בצל, על עלים מבריקים, הנצנוצים של החיפושיות בולטים פחות, ומתמזגים בנצנוצים דומים, כמו אלו של טיפת מים שפוגעת בה קרן שמש. חוקרים אחרים אף שיערו שהמשטח דמוי המראה של החיפושיות משקף מעט מהסביבה, וכך עוזר להן להיטמע בה, או מטשטש את הגבולות בין החיפושיות לענף שעליו היא יושבת.

במחקר קודם בני אדם וציפורים התקשו למצוא את הכנפיים המבריקות. כנפי חפייה של חיפושיות ממשפחת הברקניתיים | צילום: Wantanee Meephom, Shutterstock

כל ההסברים האלו מבוססים על ההנחה שהברק אכן עוזר לחיפושיות להסתוות. כעת התפרסם מחקר חדש, שבו חוקרים מאוסטרליה ערכו ניסוי דומה מאוד אך הגיעו למסקנה הפוכה: במחקר שלהם גם בני האדם וגם הציפורים מצאו את החיפושיות הבוהקות באותה קלות בה מצאו את החיפושיות הלא-בוהקות.

התוצאה המפתיעה: אין הבדל

החוקרים התמקדו באותן "חיפושיות חג המולד", השייכות למשפחת הזבליתיים ("חיפושיות זבל"). הם יצרו מודלים מחימר של שני מיני חיפושיות החיים באוסטרליה: Anoplognathus parvulus, שצבעה ירוק בוהק ומתכתי, ו- Anoplognathus prasinus, שדומה לה מאוד אך הצבע הירוק שלה אינו מבריק. אמנדה פרנקלין (Franklin), שהובילה את המחקר, אמרה בראיון לאתר Science News שצביעת החיפושיות המבריקות הייתה אתגר קשה במיוחד. הם ניסו שיטות שונות, אך אחרי שישה שבועות, לדבריה, "היו לנו מאות מהן בפח הזבל". הפתרון נמצא בסוף בדמות ציפוי מיוחד שנמרח על המודלים לפני הצביעה, והבליט את הברק המתכתי של הצבע.

פרנקלין ועמיתיה פיזרו כאלף מחיפושיות הדמה האלו בכמה אזורים – ביער גשם עבות, ביער אקליפטוס, שהעלים בו מבריקים פחות, ובשדה פתוח. הם נתנו לשלושים אנשים לחפש אחר החיפושיות, וציידו אותם במכשיר נייד שעוקב אחר תנועות עיניהם, כדי שיוכלו למדוד במדויק כמה זמן לוקח להם למצוא כל חיפושית. הם גם השאירו מודלים כאלו בשטחים השונים במשך כמה ימים, כדי לראות אלו מהם יזכו לנקירות מציפורים שינסו לאכול אותם.

התוצאות הראו שלא היה הבדל משמעותי בזיהוי של החיפושיות המבריקות לעומת אלו חסרות הברק: גם בני האדם וגם הציפורים הבחינו בשני המינים באותה מידה. פרנקלין אמרה לאתר The Scientist שלא ציפתה לתוצאות האלו: "במיוחד בניסוי עם בני האדם, ציפינו שיהיה הבדל, לצד זה או אחר: או שהחיפושיות הבוהקות ייטמעו בסביבה, או שיבלטו יותר".

שתי האסטרטגיות מוצלחות?

מה הסיבה להבדלים בתוצאות של המחקרים השונים? כדי לענות על כך, צריך קודם כל להסתכל על ההבדלים בניסויים עצמם. בכל הנוגע לציפורים, ההבדל העיקרי הוא שבמחקר החדש החוקרים לא מילאו את חיפושיות הדמה בזחלים, והציפורים שתקפו אותן נתקלו בחימר חסר טעם ולא ראוי לאכילה. זה עשוי היה להוריד מהמוטיבציה שלהן לחפש אחר החיפושיות, ואכן, רק חיפושיות מעטות, מבריקות או לא, הראו סימנים לתקיפה של ציפורים במחקר החדש: בין 8.5 ל-17.5 אחוזים, כתלות במיקום, בהשוואה ל-60-85 אחוזים במחקר מלפני שנתיים. "אחוז החיפושיות ששרדו הוא גבוה מאוד בשביל סוג זה של ניסויים", אמרה קיירנסמו, שהובילה את המחקר הקודם. אולי הציפורים פשוט למדו שהן לא טעימות, ותקפו כל כך מעט מהן שלא ניתן היה לראות הבדלים בין הקבוצות.

קל לגלות חיפושיות מקרוב. "חיפושית חג מולד" על בול עץ | צילום: Jayceefoto, Shutterstock

אפשרות נוספת היא ששני מיני החיפושיות ששימשו כמודלים בניסוי מצליחים להסתוות, גם אם כל אחד עושה זאת בדרך אחרת. "אולי הלקח הוא ששתי האסטרטגיות מוצלחות", אמרה קיירנסמו.

ומה בנוגע לבני אדם? ייתכן שההבדל טמון במרחק בו היו האנשים מהחיפושיות שהתבקשו למצוא. קיירנסמו העירה שבמחקר שלה, מלפני שנתיים, החיפושיות הבוהקות היו קשות יותר לזיהוי מחברותיהן הלא מבריקות בעיקר כשהן היו רחוקות למדי מהאדם שחיפש אותן. במחקר החדש, לעומת זאת, החיפושיות תמיד היו במרחק של כשני מטרים לכל היותר מהנבדקים, ואולי זה היה קרוב מדי בשביל שהברק שלהן יפעל את פעולתו ויסווה אותן.

יהיו אשר יהיו הסיבות, נראה שהחוקרים כבר לא יכולים להניח שהברק המתכתי של החיפושיות התפתח להסוואה, לפחות לא בכל המקרים. הם ממשיכים לחקור את הכיוון הזה, אך פרנקלין אומרת שהיא ועמיתיה בוחנים גם כיוונים אחרים. ייתכן שהמעטה הבוהק את החיפושיות עוזר להן לשדר לטורפים פוטנציאליים מסרי אזהרה – אני רעיל, אני לא טעים, לא כדאי לך להתקרב אלי. ייתכן גם שהבוהק לא קשור כלל לטורפים אלא משמש לקירור הגוף, או שהוא תוצאת לוואי של חומר חזק במיוחד שמגן על החיפושית.

כפי שפרנקלין וצוותה גילו, זה לא פשוט ליצור ברק מתכתי – וסביר שהחיפושיות משקיעות משאבים לא מעטים ביצירת הכנפיים הבוהקות שלהן, גם אם הן לא משתמשות באותם חומרים כמו בוני המודלים במחקר. אם הברק המתכתי לא היה מקנה יתרון, התכונה הזו לא הייתה מתפשטת באוכלוסייה, או מופיעה במינים ובמשפחות כה רבים, לא רק בחיפושיות אלא גם בדגים, בעכבישים ואפילו בגלמים של פרפרים. כעת נשאר לנו רק לגלות מהו אותו יתרון, או שילוב של יתרונות, שהופך את בעלי החיים האלו למבריקים כל כך.