מחקר מצא כי דליפה של תרופות נגד דיכאון למערכת האקולוגית עלולה לשנות את התנהגותם של בעלי חיים, ולגרום לסרטני נהרות להיות נועזים ופגיעים לטורפים
תרופות נוגדות דיכאון, בדומה לתרופות רבות אחרות, מגיעות לא פעם למי השפכים שלנו, דרך הפרשות גוף או אחרי שבני האדם המשתמשים בהן משליכים אותן באופן לא מבוקר לפח או לאסלה. משם הן מתגלגלות לפעמים למקורות מים מתוקים, ומשפיעות על בעלי חיים ועל המערכת האקולוגית כולה. מחקרים רבים הצביעו על השפעותיהם האקולוגיות של תרופות ומוצרי טיפוח ועל יכולתם לפגוע בחסרי חוליות ובבעלי חיים אחרים החיים במים מתוקים. מחקר חדש מדגים כעת איך חשיפה לתרופות כאלה יכולה לשנות את דפוסי הפעילות של סרטני נהרות ולגרום להם להיות נועזים יותר – אך גם פגיעים יותר לטורפים.
סרטני הנהרות הם קרובי משפחה של הלובסטרים, אך בשונה מהם הם חיים בעיקר במקורות מים מתוקים. בשעות היום סרטני הנהרות מסתתרים מתחת לסלעים ובולי עץ ויוצאים לפעילות בשעות הלילה, כדי למצוא מזון הכולל חסרי חוליות קטנים, דגים קטנים, ראשנים, אצות, ופסולת עלים רקובים. הודות למקומם המרכזי בשרשרת המזון הם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית בסביבות המחייה שלהם.
חוקרים מאוניברסיטת פלורידה בארצות הברית יצרו מערכת מלאכותית המדמה את הסביבה הטבעית של סרטני נהרות, ובחנו איך משפיעה עליהם החשיפה לתרופה נוגדת דיכאון ממשפחת SSRI ("מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין"), שהיא משפחת התרופות נוגדות הדיכאון הנפוצה ביותר בשימוש. הם ראו כי סרטנים שנחשפו לתרופות שהומסו במים בריכוז נמוך ביותר, הדומה לריכוז שנמצא במים המזוהמים בטבע, היו אמיצים ונועזים יותר מאלה שלא נחשפו להן, והשתהו במקומות המסתור שלהם מחצית מהזמן שנדרש לאחרים לצאת מהמסתור.
בנוסף, הסרטנים שנחשפו לנוגדי דיכאון נטו לבלות זמן רב יותר בחלק המערכת שהיה רווי באותות כימיים של מזון, מה שמעיד שהם השקיעו יותר זמן בחיפוש אחרי מזון בהשוואה לאלה שלא נחשפו לאותם חומרים. על פי החוקרים, השינויים האלה בהתנהגות הסרטנים שיפרו את יכולתם להשיג מזון, אך במקביל הם נזהרו פחות מטורפים ולכן היו בסכנה מוגברת להיאכל.
סרטני נהרות בוחנים את האקווריום שלהם:
החוקרים ראו גם עלייה בכמות האצות והחומרים האורגניים בסביבת הסרטנים שנחשפו לתרופות נוגדות הדיכאון. לדעת החוקרים, בהשפעת התרופות הסרטנים אכלו יותר, ולכן הפרישו יותר פסולת. הפסולת, בתורה, הזינו ביתר שאת את האצות וכך עודדה את צמיחתן. זו יכולה להיות דוגמה לאחת הדרכים שבהן שינוי בהתנהגותם של סרטני הנהרות עקב חשיפה לכימיקילים מעשה ידי אדם עלול ליצור השפעה רבה וארוכת טווח על המערכת האקולוגית. החוקרים ממליצים לפיכך להמשיך ולחקור את יחסי הגומלין המורכבים בין תרופות המגיעות למי השפכים למערכת האקולוגית כולה.
סרטני הנהרות מפורסמים ברגישותם הרבה לכימיקלים. במחקר קודם, מסוף 2020, הראו החוקרים כי הסרטנים נוטים להיות תוקפניים ונועזים יותר בהשפעת רמות גבוהות של ההורמון סרוטונין – הקשור מאוד גם לתרופות נוגדות דיכאון, נראה כי ההורמון מעודד תחושת אופוריה ודוחף את הסרטן להזדקף ולהחליט להילחם נגד סרטן אחר. מכאן שלנוכחות מתמשכת של נוגדי דיכאון בסביבת המחיה של הסרטנים יכולות להיות גם השפעות ארוכות טווח על ההתנהגות החברתית שלהם.
נכון לעכשיו אין דרך יעילה לסלק את התרופות ממקורות המים המזוהמים. לעומת זאת, אפשר לצמצם את הגעתן לשם. תרופות מגיעות למקורות המים דרך מי השפכים שלנו. אל מי השפכים הן מגיעות בשתי צורות: דרך הפרשות הגוף של בני אדם שצרכו אותן, וכאשר אנשים זורקים לאסלה תרופות ישנות שאינן בשימוש עוד.
אם ננהג כולנו באחריות, נוכל להפחית את הזיהום בקלות רבה. תרופות שפג תוקפן או שכבר אינן בשימוש אין לזרוק לאסלה, אלא לשים בצד. בפעם הבאה שנלך לבית המרקחת, נמסור אותן לרוקחים שיעבירו אותן לסילוק בטוח.
