בזרוע שלנו מסתתר שריר שלא ממש עושה שום דבר – או שאולי הוא לא נמצא שם כלל, כמו אצל 15-10 אחוזים מהאוכלוסייה
בואו נעשה ניסוי קטן. לא צריך לאסוף שום חומרים, רק את הזרוע ואת כף היד.
הושיטו את הזרוע קדימה, כאשר כף היד מופנית כלפי מעלה. עכשיו הצמידו את האגודל ואת הזרת בחוזקה זו לזו, והרימו את כף היד מעלה ולכיוון הגוף, בלי להזיז את הזרוע.
רואים את הגיד שמתרומם מתחת לעור, מפרק כף היד לכיוון הזרוע, כמו ביד השמאלית בצילום? ברכותינו, אתם הבעלים הגאים של שריר הכף הארוך, או palmaris longus. לא רואים את הגיד הזה? ברכותינו, אין לכם את השריר הזה.
שריר הכף הארוך קיים אצל רוב בני האדם, אך יש מיעוט לא מבוטל – בין עשרה לחמישה עשר אחוזים – שאצלם הוא נעדר. ולמה אנחנו מברכים גם את מי שיש לו את השריר, וגם את מי שאין לו? כי זה ממש לא משנה. עד היום לא נמצא כל יתרון למי שיש לו את שריר הכף הארוך לעומת מי שאין לו: הם לא מסוגלים לתפוס חזק יותר, או לעשות פעולה כלשהי שחסרי השריר מתקשים לעשות. נראה שהוא נותר אצלנו כשריד אבולוציוני, "מתנה" מאבות אבותינו שנעו בין ענפי העצים, ושאצלם השריר הזה היה חשוב יותר, ואולי עזר להתקדם מענף לענף.
עד כמה השריר הזה מיותר אפשר ללמוד מהעובדה שכשרופאים מבצעים ניתוח פלסטי בזרוע שנפגעה בתאונה, הם לעתים לוקחים את השריר הזה, מוציאים אותו ומשתמשים בו לשחזור חלקים אחרים של הזרוע. במקרים אחרים הם אפילו לוקחים תאים ממנו לשימוש באזורים אחרים של הגוף.
מה קובע אם יהיה לנו את שריר הכף הארוך או לא? כנראה שהגנים שלנו, אבל בניגוד למקרים אחרים, כמו עיוורון צבעים למשל, כאן אנחנו רק מתחילים להבין כיצד.
תורשה מורכבת
הרמז הראשון לכך שהימצאות שריר הכף הארוך או היעדרותו היא גנטית, מגיע מסקרים באוכלוסיות שונות, שהראו אחוזים שונים של התופעה: בעוד שיותר מרבע מהטורקים, למשל, חסרים את השריר, ביפן הוא נעדר רק אצל פחות מחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. הנתונים הללו הובילו חוקרים לחקור את התורשתיות של התכונה הזו כבר לפני מאה שנה.
מאז השיטות השתכללו, ולמדנו הרבה יותר על הגנים – אך אנחנו עדיין לא יודעים להגיד בוודאות אילו מהם תורמים לנוכחות השריר בזרועותינו. מחקרים על משפחות הראו ששני הורים שיש להם את השריר יכולים להוליד ילדים שאצלם הוא נעדר, ממצא שמרמז כי תכונת ההיעדרות היא רצסיבית – כלומר, רק אם האדם מקבל גרסה של הגן שקשורה להיעדרות השריר גם מאביו וגם מאמו, השריר לא יימצא אצלו. אם הוא יקבל את הגרסה הזו רק מאחד מהוריו, ומההורה השני את הגרסה הקשורה לנוכחות השריר, השריר יימצא אצלו – והוא יהיה נשא לתכונה של "אין שריר". מצד שני, נמצאו גם מקרים נדירים של הורים שלהם אין את השריר, ולילדיהם יש אותו. דבר זה לא יכול להתקיים בתכונה רצסיבית של ממש. כאילו כדי להוסיף בלבול, יש מיעוט קטן של אנשים שיש להם את השריר ביד אחת, ולא ביד השנייה.
כנראה שהתכונה הזו, כמו תכונות רבות אחרות, לא נקבעת על ידי גן אחד בלבד, אלא על ידי כמה גנים שמשפיעים זה על זה – ואולי גם על ידי אירועים אקראיים במהלך ההתפתחות העוברית.
אז איך זה אצלכם? האם אתם יכולים לראות את עבודתו של שריר הכף הארוך שלכם מתחת לעור, או שאתם נשארים עם עור חלק לחלוטין, גם כשאתם מצמידים את האצבעות זו לזו?
