גברים צדים,
נשים מלקטות – וגם צדות

לפני כ-9,000 שנים, בהרים של דרום פרו, מתה אישה צעירה, עוד לא בת 19, משבט של ציידים-לקטים. בני משפחתה קברו אותה, והניחו בקבר לצידה 24 כלי אבן, שככל הנראה שימשו אותה בחייה. חלקם היו סכינים או כלים לעיבוד עור, וחלקם היו אבנים מחודדות, מהסוג שמשמש כראשי חנית. ממצאים נוספים מאותה חפירה ארכיאולוגית בה נמצא הקבר מעידים שבני השבט צדו חיות גדולות, כמו הוויקוניה, קרובת משפחה של האלפקה, בעזרת חניתות כאלו.

האם ייתכן שהאישה הצעירה הייתה ציידת? ואם כך, האם היא הייתה יוצאת דופן, או אולי עלינו לתקן את התפיסות שלנו לגבי התפקידים המגדריים בעת העתיקה? במחקר חדש, חוקרים מארצות הברית ומפרו לא רק מציגים ראיות לכך שבקבר בפרו אכן נקברה ציידת של חיות גדולות, אלא גם סוקרים את האתרים האחרים בהם נמצאו קברים כאלו ומראים שנשים ציידות כנראה לא היו מראה נדיר בתקופה זו.

הסדר הטבעי?

במשך שנים רבות, התפיסה המקובלת לגבי אורחות החיים של אבותינו הציידים-לקטים הייתה שהגברים הם אלו שיצאו לציד, בעוד הנשים התמקדו בליקוט צמחים ופטריות, ובעיבוד העורות והעצמות של החיות שצדו הגברים. התפיסה הזו אינה פשוט תוצאה של חשיבה סקסיסטית-גברית: יש לא מעט ראיות שתומכות בה. במיוחד מחקרים שנעשו על שבטי ציידים-לקטים שחיים כיום, והראו שברבים מהם יש חלוקה ברורה בין המגדרים, כשציד הוא לרוב נחלתם של הגברים בלבד.

מטבע הדברים, אנחנו יודעים הרבה פחות על חלוקת העבודה בתרבויות עתיקות, ולרוב החוקרים פשוט הניחו שמצב הדברים שאנחנו רואים בציידים-לקטים היום משקף את הסדר הטבעי, שהיה קיים תמיד בשבטים עם אורח חיים דומה. אותה תפיסה של "גברים ציידים ונשים מלקטות" חזקה כל כך, עד שלעתים היא גוברת גם על ראיות מוצקות למדי המספרות סיפור שונה. כאשר נחשף בקולורדו קבר בן כ-8,000 שנה, למשל, החוקרים שתיארו אותו כתבו שהיות שאישה נקברה בו, "קשה להסביר" מדוע נקברו לצדה ראשי חניתות, והציעו שאולי הם בעצם שימשו כסכינים. במקרה אחר, לאחר ששלד עתיק שנקבר בברזיל זוהה כאישה לפי בדיקת DNA, האנתרופולוג ראסל נלסון (Nelson) ערער על ממצאיהם, גם בשל מבנה השלד עצמו, אך גם בשל הטענה שכלי הציד שנמצאו לצדו מעידים על קבורה של גבר.

קבורה של אנשים עם הכלים ששימשו אותם בחייהם היא מנהג מקובל ומתועד היטב בתרבויות רבות ברחבי העולם. כאשר הקבר בפרו נחשף לראשונה, לפני כשנתיים, לארכיאולוגים שחפרו אותו לא היה ספק שאוסף מרשים כל כך של כלי ציד מעיד על מקצועו של האדם הקבור לצדם. "אנשים התחילו לשער, 'וואו, הוא בטח היה צייד גדול, איש חשוב בקהילה שלו'", אמר רנדי האס (Hass), שהוביל את המחקר, לאתר Live Science.

קבורה של אנשים עם הכלים ששימשו אותם בחייהם היא מנהג מקובל. כלי האבן מקבר הציידת הצעירה | צילום: Randy Haas/UC Davis

חבר אחר בצוות, האנתרופולוג ג'יימס ווטסון (Watson), היה הראשון שהעלה את ההשערה שלא מדובר בצייד אלא בציידת, לאחר שבחן את העצמות וראה שהן קטנות יותר בהשוואה לשלדים אחרים באזור. בדיקה של חלבונים מהשיניים אישרה את השערתו: ה"צייד הגדול" היה בחורה צעירה. לטענת החוקרים, המין שלה לא צריך לשנות את השערתנו לגבי מקצועה, שהרי אין בידינו שום ראיות לכך שבאותה תקופה נשים לא היו ציידות. "אם אותם כלים היו נמצאים לצד שלד של גבר, לא הייתה שום שאלה – היה ברור שהוא היה צייד", הסכימה האנתרופולוגית מארין פילוד (Pilloud), שלא הייתה מעורבת במחקר.

לא מראה נדיר

אך האם מדובר במקרה יחיד ויוצא דופן, בחורה נדירה שיצאה נגד כללי המגדר של תקופתה, או שאולי נשים השתתפו בציד של חיות גדולות באופן קבוע? כדי לבדוק זאת, האס ועמיתיו בחנו את המגדר של שלדים שנמצאו באתרים שונים באמריקה. הם מצאו ב-18 אתרים 27 שלדים שנקברו עם כלי ציד, והמגדר שלהם זוהה בוודאות גבוהה – כולל האישה הצעירה מפרו, וגבר צעיר שנקבר באותו אתר. מתוך ה-27, אחד עשר, או 40 אחוזים, היו נשים ו-16 היו גברים. "ראינו שלגברים ולנשים יש בערך אותו סיכוי להיקבר עם כלים שמשמשים לציד חיות גדולות", אמר האס.

נראה אם כך שבאמריקה נשים הצטרפו באופן קבוע לציד בעזרת חניתות. ואולי, אומרים החוקרים, זה לא צריך להיות כל כך מפתיע. האמריקאים הקדומים השתמשו במכשיר מטיל חניתות בשם אטלאטל (atlatl), שעזר להם להגביר את מהירות הזריקה, הטווח שלה, וגם את דיוקה. מחקרים הראו שהמכשיר מאפשר גם לאנשים חזקים פחות וכאלו שגופם קטן יותר, למשל נשים או נערים ונערות צעירים, להטיל חניתות ביעילות. עם זאת, גם בעזרת האטלאטל, צייד אחד או קבוצה קטנה של ציידים יתקשו להכניע חיה גדולה, ושיטות הציד הקדומות כללו ככל הנראה שיתוף פעולה של חברים רבים בקבוצה.

לאור כל זאת, אמרה האנתרופולוגית קתלין סטרלינג (Sterling), שלא השתתפה במחקר, אולי היינו צריכים להניח מראש שנשים השתתפו גם הן בציד. "רוב הילדים הבוגרים והמבוגרים בקבוצה נדרשו להשתתף, בשביל להריץ את העדר אל מעבר הצוק או לעבר מלכודות, או להטיל חניתות לכיוון העדר", אמרה. גיל, ולא מגדר, היה כנראה המשתנה החשוב שקבע מי ייקח חלק בציד. "אבל הנורמות שלנו בנוגע למגדר חזקות כל כך, שלא כולם ישתכנעו", הוסיפה. 

גם האס מקשר בין הממצאים שהוא ועמיתיו חשפו ובין הנורמות הנוגעות לתפקידי מגדר, שנראות לרבים כמשהו שהיה קיים מאז ומעולם. "בחברות של ציידים-לקטים כיום העבודה מתחלקת באופן ברור בין גברים ונשים, וזה יכול להוביל את חלקנו להאמין שחוסר השוויון המגדרי בדברים כמו משכורות או מעמד הוא בצורה כלשהי 'טבעי'", אמר. "אבל כעת ברור שחלוקת עבודה לפי מגדר הייתה שונה משמעותית – וכנראה הרבה יותר שוויונית – אצל הציידים-לקטים שמייצגים את העבר של המין שלנו".