על שינויי האקלים, תאים מזדקנים, רובוטים דמויי חרקים ועוד מחקרים חדשים

מה חדש?

שינויי האקלים הקדומים

כדי להבין טוב יותר את הגורמים לשינויי האקלים בהווה, מדענים חוקרים שינויי אקלים שהתרחשו בתקופות קדומות יותר. במהלך 2,000 השנים האחרונות התרחשו מספר שינויי אקלים משמעותיים, שכללו התחממות והתקררות בקנה מידה גדול. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת המדעי Nature שילב מספר מודלים אקלימיים ממוחשבים שונים, ובחן האם אותם שינויים אקלימיים ידועים התרחשו על פני כל כדור הארץ, או רק בחלקו. החוקרים הסיקו שאף אחד מהאירועים שקרו לפני שנת 1850 לא התרחש בכל כדור הארץ. לעומת זאת, השינוי האקלימי שהחל להתפתח מאז אותה התקופה ושנמשך עד היום, הוא היחיד שמורגש על פני כדור הארץ כולו. ממצא זה מחזק את הטענה ששינוי האקלים האנתרופוגני הוא חסר תקדים, ושאין מדובר במחזוריות טבעית של אקלים כדור הארץ. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

תחושת הכאב של הזבובים

מחקר חדש הראה שזבובים יכולים לפתח כאב כרוני שנמשך זמן רב אחרי שהפגיעה הראשונית החלימה. הגילוי עשוי לעזור להבין את התופעה הזו בבני אדם. כדי לבדוק אם חרקים יכולים ללקות בכאב כרוני, בדומה לבני אדם, חוקרים מאוניברסיטת סידני באוסטרליה כרתו את הרגל האמצעית הימנית של זבובי תסיסה וכך גרמו להם לזנק עצבי. לאחר שהפציעה החלימה, הזבובים פיתחו רגישות יתר - סף כאב נמוך יותר - בגפיים הנותרות. זהו אחד המאפיינים של כאב כרוני. כשמדדו את התגובות העצביות ואת הגנים המעורבים ביצירת רגישות זו, גילו שהנזק העצבי הראשוני עורר תגובה שגורמת למותם של תאי עצב שאמורים לבלום את תגובת הכאב. למרבה הצער, כיום אין טיפול טוב לכאב כרוני. התקווה היא שהבנת מקור הכאב תאפשר פיתוח טיפולים שיתנו מענה לשורש הבעיה ולא יביאו רק להקלה חלקית בתסמינים. לכתבה המלאה לחצו כאן.

איור של זבובת דרוזופילה עם תחבושת על הרגל
אילוסטרציה של נקבת דרוזופילה קטועת רגל | עיבוד תמונה: נעם לויתן

הפלסטר החדש והיעיל יותר

חוקרים פיתחו פלסטר חדש ששואב השראה מתהליך הריפוי העוברי שתורם להחלמה מהירה יותר. הפלסטר החדש מורכב מחומר דמוי ג'ל שנלקח מאצה, מעורבב עם פולימר שמגיב לחום: בטמפרטורה מעל 32 מעלות צלסיוס הוא מתייבש ומתכווץ. החוקרים השתמשו בצ'יטוסאן (Chitosan), חומר שנמצא בשריון של סרטני ים, כדי ליצור פלסטר דביק פי 17 מפלסטר רגיל, כאשר הוא מתכווץ הוא מושך את שני חלקי החתך זה כלפי זה וסוגר אותו. בנוסף, הפלסטר מכיל ננו-חלקיקי כסף שמשחררים באופן רציף יוני כסף אל סביבת הפצע והורגים חיידקים. החוקרים השוו את הפלסטר החדש לפלסטרים רגילים בניסוי על פצעי עור בעכברים: הפצעים שכוסו בפלסטר החדש היו סגורים הרבה יותר, והטיפול עודד יצירה של שכבת עור חדשה. השלב הבא הוא לבצע עוד ניסויים על בעלי חיים, ואז לפנות לקבלת אישור ממנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA). לכתבה המלאה לחצו כאן.

ידיים עם פלסטרים מכל מיני צבעים, מתוך המאמר
הג'ל שעליו מבוסס הפלסטר החדש עשוי משריון של סרטני ים | צילום: Wyss Institute at Harvard University

מה קורה כשהתא מזדקן?

בתהליך ההזדקנות הטבעי של תאים הם מפסיקים לתפקד כראוי, צורתם משתנה, הם מפרישים חומרים מעודדי דלקת, ולבסוף מפסיקים להתחלק ומתים. מחקר חדש מצא שתאים זקנים מפסיקים לייצר את אבני הבניין הנחוצות לייצור DNA. כדי לבדוק אם הפסקת ייצור אבני הבניין האלה, הנוקלאוטידים, היא שמובילה להזדקנות התאית, החוקרים גרמו להפסקת ייצור הנוקלאוטידים בתאים צעירים, והם החלו להראות מאפיינים של תאים זקנים. החוקרים מנסים להבין את תהליכי ההזדקנות התאית כדי שבעתיד נוכל לפתח תרופות שמעכבות אותה ומונעות את המחלות הנלוות אליה, וכן כדי להבין טוב יותר את השיבושים בהזדקנות התאים, הגורמים במקרים רבים להתפתחות תאים סרטניים. לקריאה בהרחבה על המחקר (באנגלית) לחצו כאן.

התפשט זן עמיד של טפיל המלריה

טפיל המלריה מדביק כמאתיים ועשרים מיליון בני אדם בשנה והורג כ-1,200 ביום, רובם ילדים. מחקר חדש מצא כי זן עמיד של טפיל המלריה שהתגלה עוד ב-2013, התפשט כעת ללאוס, תאילנד וויאטנם. בצפון תאילנד וויטנאם הטפיל העמיד אחראי ל- 80 אחוז ממקרי המלריה, ובקמבודיה - ל-50 אחוז. החוקרים ממליצים לשנות את הנחיות הטיפול באיזורים אלו ולהתחיל להשתמש בשילוב שונה תרופות. נכון לעכשיו, החשש העיקרי הוא התפשטות העמידות לאפריקה, בה מתרחשים למעלה מ-90 אחוז מכלל מקרי התחלואה במלריה. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בניטור מדויק של העמידויות ומעקב אחר התפשטותן הגיאוגרפית, על מנת לאפשר זיהוי מהיר יותר של התפשטות זנים עמידים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

תינוקות אוהבים לצפות בפיהוקים

פיהוק מדבק הוא תופעה מוכרת בקרב אנשים ובעלי חיים רבים, אך היא לא נחקרה לעומק בתינוקות. חוקרים מיפן גילו שתינוקות מזהים פיהוקים של אנשים אחרים ואף אוהבים לצפות בהם. החוקרים סרקו את מוחם של תינוקות בני 5-8 חודשים, בזמן שהם צפו בסרטונים של אנשים מפהקים או כביקורת  - אנשים שפותחים את הפה ומניעים את הלשון מצד לצד. במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports החוקרים מדווחים שלא רק שהתינוקות העדיפו לצפות בפיהוקים לפרק זמן ממושך יותר בהשוואה לתנועות הפה האחרות, אלא גם שהתגובה המוחית שהתגלתה בסריקה הייתה חזקה יותר עבור הפיהוקים. "זהו המחקר הראשון שחושף את העדפת התינוקות לפיהוקים ואת הפעילות העצבית הקשורה לתהליך הפיהוק", אמר שומה טסורומי (Shuma Tsurumi) , מוביל המחקר בראיון. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.


התינוקות צפו בפיהוקים במשך יותר זמן, בהשוואה להעוויות פנים אחרות | קרדיט: Chuo University 

אקוויפר מאובן עם מים בני יותר מ-300 אלף שנה

עמוק באדמת הנגב עדיין אצורים מי גשמים שנאגרו שם בתקופות קדומות. מחקר ישראלי מגלה כעת שמדובר במים בני יותר מ-300 אלף שנה. אקוויפר חבורת כורנוב (Kurnub) הוא אקוויפר מאובן שנמצא בנגב ובסיני שהתפתח בתקופות קדומות כשהאקלים היה שונה וכיום כבר אינו מתמלא מחדש. חוקרים ביקשו למדוד מחדש את גיל המאגר בשיטת מדידה חדשה המסוגלת למדוד ריכוזים מזעריים ביותר של איזוטופים, ברמת דיוק שלא הייתה אפשרית לפני כן. הם גילו שהמאגר התמלא בשתי תקופות נפרדות שהתרחשו כשמסלולו של כדור הארץ סביב השמש היה מעגלי יותר, בהשוואה לתקופות אחרות שבהן הוא נעשה מעט יותר אליפטי. טכניקת תיארוך מי התהום החדשה שנוסתה במחקר זה שופכת אור נוסף על הקשר שבין שינויים מזעריים במסלול כדור הארץ לשינויים גדולים באקלים ותוכל לשמש במחקרים דומים בעתיד שירחיבו את הידע שלנו על שינויים אקלימיים קדומים. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

רובוט קטן, דמוי חרק, שלא נפגע כשדורכים עליו

חוקרים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה פיתחו רובוט קטן, דמוי חרק, שגם אחרי שדורכים עליו בחוזקה, הוא ממשיך לפעול ולנוע. "מרבית הרובוטים בגודל הזה, שבירים מאוד. אם דורכים עליהם - הורסים את הרובוט", אמר בראיון פרופסור ליווי לין (Liwei) ראש צוות המחקר שפיתח את הרובוט. הרובוט עשוי מחומר פייזואלקטרי, חומר שמתכווץ ומתרחב בתגובה למתח חשמלי, שמצופה בשכבה גמישה. בזכות שכבת הציפוי הגמישה, בהינתן מתח חשמלי, במקום להתרחב ולהתכווץ, הרובוט מתכופף ומתיישר, ובצורה זו מתקדם על פני משטחים ונדחס בקלילות לחללים צרים. בנוסף, החוקרים מציינים שיש לו את קצב ה"הליכה" המהיר ביותר שדווח עבור רובוטים בגודל הזה. רובוטים קטנים ועמידים כאלה, יכולים לעזור במשימות חילוץ והצלה, במקומות שאליהם כוחות החילוץ לא יכולים להגיע, או איפה שצריך להידחס דרך הריסות ומעברים מסוכנים. לקריאה בהרחבה על הפיתוח החדש (באנגלית) לחצו כאן.


צילום של הרובוט, ממש כמו ג'וק: קטן, גמיש ועמיד | קרדיט: UC Berkeley photo by Stephen McNally

תגובה ייחודית להורמון, רק במוח של נקבה

מחקר בעכברים מצא אזור במוח שמגיב להורמון אוקסיטוצין, אבל רק אצל הנקבות. אוקסיטוצין הוא הורמון שמעורב ביצירת קשרים חברתיים בין בני זוג ובין אם לצאצאיה, וגם מעורב בתהליכים גופניים כמו לידה ויצירת חלב. אוקסיטוצין פועל במוח של זכרים ונקבות אצל כל היונקים, אך במחקר החדש מצאו החוקרים הבדל בביטוי הקולטנים בין מוח של נקבות עכבר, המטפלות היחידות בצאצאים, לבין מוח של עכברים זכרים. ההבדל הזה מושפע מהורמונים נקביים, ועשוי להיות מעורב במנגנון טיפול אימהי שמשותף לכלל היונקים. המחקר הנוכחי מספק עוד חלק בפאזל המורכב של התנהגות בעלי חיים. לקריאה בהרחבה באתר שלנו לחצו כאן.


0 תגובות