מקובל לחשוב שפעילות אינטלקטואלית במהלך החיים תורמת לשימור היכולת השכלית והזיכרון בגיל מבוגר, אך מחקר חדש מראה שהמצב אינו כה פשוט
השכלה גבוהה ועיסוק בעבודה מורכבת, כמו גם עיסוק בגיל מבוגר בתחביבים שדורשים יכולות שכליות כמו פתרון תשבצים או קריאה, קשורים סטטיסטית לסיכון נמוך יותר לדמנציה. מקובל לחשוב שהקשר בין השניים הוא סיבתי, כלומר, שאנשים המפעילים את יכולותיהם המנטליות ומתרגלים אותן באופן קבוע שומרים בכך על מה שמכונה "המאגר השכלי" (cognitive reserve) – היכולת לאלתר ולפתור בעיות באופן יצירתי. יכולת זו עשויה לעזור לאנשים לפצות על שינויים בתפקוד השכלי שמתרחשים עם הגיל, ובהם דמנציה. אך כאן נשאלת שאלת "הביצה והתרנגולת": האם קריאה ועיסוק בעבודה מורכבת אכן מסייעים בשמירה על היכולות השכליות, או שמא אנשים שהאינטליגנציה שלהם גבוהה יותר מלכתחילה אוהבים לקרוא ונוטים לבחור בעבודות מורכבות, ואותה אינטליגנציה גבוהה היא שעוזרת להם להתמודד עם השינוים שמביא איתו הגיל?
צוות מחקר בינלאומי בהובלת מדענים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD) ניסה לפתור את התעלומה הזאת, במחקר שממצאיו התפרסמו בינואר בכתב העת המדעי PNAS. החוקרים הסתייעו במאגר נתונים היסטורי שהכיל ציונים של מבחני אינטליגנציה של אנשים שהיו צעירים בעת הבדיקה, וכעת הם בני 65-55. למעלה מאלף גברים ששירתו בצבא האמריקני בשנים 1975-1965 (תקופת מלחמת וייטנאם) עברו לפני גיוסם מבחן הסמכה של הצבא שמודד יכולת שכלית כללית (general cognitive ability, או GCA): אוסף מגוון של כישורים שמעורבים בתהליכי חשיבה, כגון הסקת מסקנות, זיכרון ותפיסה. גילם הממוצע בעת הבדיקה היה 20.
במסגרת המחקר העריכו החוקרים את ה-GCA של הנבדקים כעת, בגיל מבוגר, תוך שימוש באותם מדדים שנכללו במבחן המקורי. כמו כן בדקו שבע יכולות שכליות שלא נכללו במבחן המקורי, ובהן הסקה מופשטת ורהיטות מילולית. הם התעניינו בעיקר בשאלה עד כמה ה-GCA בגיל צעיר מנבא GCA בגיל מבוגר. החוקרים מצאו שהשונות ב-GCA בין הנבדקים בגיל 20 מסבירה חלק ניכר – כ-40 אחוזים – מהשונות שנמצאה ב-GCA בגיל מבוגר (גילם הממוצע של הנבדקים היה 62), וכ-10 אחוזים מהשונות בכל אחד משבעת התחומים השכליים הנוספים. כאשר הביאו בחשבון את רמת האינטליגנציה שנמדדה בגיל 20 נמצא כי השפעתם של גורמים אחרים, כמו רמת השכלה, מורכבות העבודה ומעורבות בפעילויות שדורשות יכולת שכלית, הייתה מזערית – כל אחד מהגורמים האלה הסביר פחות מאחוז אחד מהשונות ב-GCA בין המשתתפים בגיל מבוגר, ובאופן שאינו מובהק סטטיסטית.
השונות בין הנבדקים בגיל 20 מסבירה חלק ניכר מהשונות שנמצאה בגיל מבוגר | Shutterstock
סיבתיות הפוכה
"הממצאים מצביעים על כך שהקשר בין השכלה, עיסוקים מורכבים ושימוש ביכולות מנטליות לבין התפקוד השכלי בגיל המבוגר משקף ככל הנראה 'סיבתיות הפוכה'," אמר המחבר הראשי של המאמר, ויליאם ס' קרמן (Kremen). "במילים אחרות, מדובר בגורמים שהם עצמם, במידה רבה, תוצר של יכולת שכלית בגיל צעיר". ממצא נוסף התומך במסקנה הזאת קשור לשטח קליפת המוח בגיל המבוגר: זהו האזור החיצוני במוח, האחראי לחשיבה, לתפיסה, לרכישת שפה ולהבנתה. החוקרים מצאו מתאם חיובי ומובהק סטטיסטית בין GCA בגיל 20 לבין שטח קליפת המוח בגיל מבוגר – ככל שהראשון היה גבוה יותר, כך גם השני – אך לא בין שטח קליפת המוח בגיל מבוגר לבין רמת ההשכלה. במילים אחרות, האינטליגנציה בגיל 20, ולא רמת ההשכלה, מנבאת תכונה מוחית שקשורה קשר הדוק לאינטליגנציה בגיל מבוגר.
החוקרים מדגישים שהשכלה אכן יכולה לשפר את היכולת השכלית של אדם. על סמך השוואה של ממצאיהם עם ממצאים קודמים הם שיערו שתרומת ההשכלה לעלייה ב-GCA מתרחשת בעיקר בילדות ובגיל ההתבגרות, שבהן המוח עדיין מתפתח. לטענתם, עד לבגרות המוקדמת ההשפעה של השכלה על ה-GCA מגיעה למיצוי, אם כי היא מוסיפה להביא תועלות אחרות, כמו הרחבת אופקים ורכישת מומחיות.
לדברי קרמן, אדם הנשאר פעיל מבחינה מנטלית עד גיל מאוחר יפיק מכך תועלת, אבל "הממצאים שלנו רומזים שעלינו לראות זאת מפרספקטיבה של חיים שלמים. אם רוצים לשפר את המאגר השכלי ולעצור או לפחות למתן את הירידה השכלית בגיל מבוגר, על הרשויות לדאוג להנגשה רבה יותר של ההשכלה בילדות ובגיל ההתבגרות' ולהקפיד שתהיה ברמה גבוהה". החוקרים ציינו שיידרשו מחקרים נוספים כדי לאשר את המסקנות שלהם, כמו למשל מחקר שבו תיבחן היכולת השכלית בזמנים שונים בילדות ובגיל ההתבגרות.
